תנ"ך על הפרק - מלכים ב כא - כיצד יתכן שמנשה מלך יהודה עבד עבודה זרה? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב כא

330 / 929
היום

הפרק

בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי־בָֽהּ׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֖ם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָֽה׃וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכָל־הַ֨תּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִן־הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם־אֶת־יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו׃לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כָּל־שמעיושֹׁ֣מְעָ֔הּתִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו׃וְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלִַ֗ם אֵ֚ת קָ֣ו שֹֽׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת־יְרוּשָׁלִַ֜ם כַּֽאֲשֶׁר־יִמְחֶ֤ה אֶת־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ עַל־פָּנֶֽיהָ׃וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכָל־אֹיְבֵיהֶֽם׃יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן־בֵּית֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מְשֻׁלֶּ֥מֶת בַּת־חָר֖וּץ מִן־יָטְבָֽה׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה אָבִֽיו׃וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת־הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֣ד אָבִ֔יו וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶֽם׃וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהוָֽה׃וַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵֽי־אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ׃וַיַּךְ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃וַיִּקְבֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיצד יתכן שמנשה מלך יהודה עבד עבודה זרה?

הקדמה

נאמר בספר מלכים ב' פרק כ"א:

א. בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמִשים וחמש שנה מלך בירושלם, ושם אמו חפצי בה.
ב. ויעש הרע בעיני ד', כתועבֹת הגוים אשר הוריש ד' מפני בני ישראל.
ג. וַיָשָב וַיִבֶן את הבמות אשר אִבַּד חזקיהו אביו, ויקם מזבחֹת לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל צבא השמים ויעבֹד אֹתם.
ד. ובנה מזבחֹת בבית ד', אשר אמר ד': בירושלם אשים את שמי.
ה. ויִבן מזבחות לכל צבא השמים, בשתי חצרות בית ד'.
ו. והעביר את בנו באש, ועונן ונִחֵש ועשה אוב וידעֹנים, הִרְבָּה לעשות הרע בעיני ד' להכעיס.

מנשה הרשע, היה בנו של חזקיהו, המלך הצדיק. אין שום ספק שאביו הצדיק, חזקיהו, לימדו תורה. כך אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (קא ע"ב):

גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה' (משלי כה, א) - וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה?!

חלק מלימוד התורה הוא: "זְכֹר ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים לב, ז). ולכן פשוט שחזקיהו לימד את מנשה, או בעצמו או על ידי רב אחר, גם את האירועים המשמעותיים שקרו בשנים הסמוכות ללידתו:

  1. ממלכת ישראל שגלתה, לרוב המעשים הרעים שהיו בה (מל"ב יז, ו-כג).
  2. אחז, סבו, שהרשיע, ולכן נענש שארם הכו בו מכה רבה (דבהי"ב כח, א-ה). וכן שפקח בן רמליהו מלך ישראל הרג מאה ועשרים אלף איש מיהודה ביום אחד, ובהם את בן המלך (שם, ו-ז).
  3. לעומת זאת אביו הצדיק, שהחזיר את כל יהודה בתשובה, זכה לנס שכל צבא סנחריב נפל בשערי ירושלים (מל"ב יט, לה).

יש לשאול: כיצד יתכן שאחרי כל זאת מנשה עבד עבודה זרה?

א. כיצד יתכן שמנשה עבד עבודה זרה?

שאלה דומה מצאנו בגמרא.

הגמרא במסכת סנהדרין (קב ע"ב) מספרת שמנשה התגלה בחלום לרב אשי, והוכיח לו שהוא יותר חכם ממנו, ורב אשי שאל אותו: אם הייתם כל כך חכמים מדוע עבדתם עבודה זרה?

ענה לו מנשה: אילו היית אז - היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לעבוד עבודה זרה.

והוסיף רש"י:

מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט.

אם כן כתב רש"י שיצר הרע של עבודה זרה היה חזק מאד ושלט באנשים, ולכן מנשה ואנשים נוספים רצו בכל כוחם לעבוד עבודה זרה!

ב. מדוע היה היצר הרע שולט אז, ומדוע הוא אינו שולט היום?

יש לשאול: מדוע היצר הרע של עבודה זרה שלט אז, ומדוע הוא אינו שולט היום?

אמרה על כך הגמרא במסכת יומא (סט ע"ב) שבתחילת ימי בית שני ביקשו החכמים רחמים מד' שימסור בידם את היצר הרע של עבודה זרה, כדי שלא יחרב בית המקדש השני. והוסיפו: כלום נתת לנו את היצר הרע הזה אלא כדי שנכוף אותו ונקבל שכר. איננו רוצים לא אותו ולא את שכרו. ואחרי שישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות יצא כמו גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים, ואמר להם הנביא זכריה שזהו היצר של עבודה זרה.

אם כן בתחילת ימי בית המקדש השני ביטלו החכמים את היצר הרע של עבודה זרה, ומאז אין הוא שולט בנו!

ג. מדוע לא ביטלו את היצר הרע של עבודה זרה קודם?

יש לשאול: מדוע אם כן לא בקשו חכמים רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, מאות שנים קודם, כאשר ראו במשך כל ימי השופטים והמלכים שהיצר הרע של עבודה זרה שולט בהם?

בגמרא במסכת ערכין (לב ע"ב) אכן נאמרה על כך ביקורת על יהושע בן נון.

הגמרא שם אומרת שמשה לא יכל לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, מפני שלא היתה לו הזכות של ארץ ישראל. אבל יהושע, שהיתה לו הזכות של ארץ ישראל, היה צריך לבקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה. הוסיפה הגמרא שלכן נאמר בספר נחמיה (ח, יז): "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד". ולא כתוב כמו בכל מקום: "יהושע".

נשאלת השאלה: מדוע באמת יהושע לא ביטל את היצר הרע של עבודה זרה?

נאמרו על כך מספר תשובות:

1. הסבר ה"צאן קדשים"

בספר "צאן קדשים" (לרבי אברהם חיים שור) כתב שטעמו של יהושע שלא ביקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה היה משום שמשה גם כן לא ביקש רחמים, ויהושע לא חשב שהוא יוכל לעשות מה שמשה רבנו לא עשה. והוא לא חשב שזכותה של ארץ ישראל כל כך גדול שהוא יוכל לעשות מה שמשה רבנו לא עשה.

2. הסבר ה"מעשה חושב"

בספר "מעשה חושב" (לרבי משה בצלאל לוריא) כתב שטעמו של יהושע שלא ביקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה היה משום שיהושע חשב שעדיף שיהיה יצר הרע, ונתגבר עליו, ונקבל שכר, וכמו שאמרה הגמרא ביומא שהחכמים אמרו: "נתת אותו בנו, כדי שנכוף אותו ונקבל שכר". אבל באמת הוא היה צריך לבטל את היצר הרע, אף על פי שבזה היו מקבלים פחות שכר, אבל לא היו נכשלים כל כך הרבה פעמים בעבודה זרה.

3. הסבר נוסף

נראה לומר הסבר נוסף.

במדרש "סדר עולם" (פרק ל) נאמר:

עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים.

וכתב שם הגר"א:

פירוש: משהרגו את היצר הרע [של עבודה זרה] בטלה הנבואה.

לפי זה יש לומר שלכן יהושע, וכן שאר הדורות עד ימי בית שני, לא רצו לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, כיון שהם ידעו שאם הם יבטלו את היצר הרע של עבודה זרה - תתבטל גם הנבואה!

ד. מה הקשר בין ביטול היצר הרע של עבודה זרה לבין ביטול הנבואה?

יש להבין: מה הקשר בין ביטול היצר הרע של עבודה זרה לבין ביטול הנבואה?

הרב קוק הסביר ענין זה בכמה מקומות, ונראה לבאר על פי דבריו כך:

הגמרא במסכת יומא אמרה שהיצר הרע של עבודה זרה היה בדמות אריה של אש שיצא מבית קדשי הקדשים. יש להבין: מדוע היצר הרע של עבודה זרה נמשל לאריה של אש שיצא מבית קדשי הקדשים?

הגמרא באה ללמד אותנו שהיצר הרע של עבודה זרה איננו כוח שלילי מצד עצמו, אלא הוא כוח חיובי: הוא האש הגדולה של אהבת ד', שמסומלת כאש שנמצאת בבית קדשי הקדשים. כלומר: הרצון להידבק בשיא הקדושה, שהוא בית קדשי הקדשים. אלא, שכאשר האהבה הזו אינה מנותבת כראוי - היא מגיעה לעבודה זרה, וזהו האריה, מלך החיות, שקשה מאד להתגבר עליו. ומשמעותה השלילית היא שמרוב אהבת ד' מנסים להגשים את ד' לפסל, שאותו מחבקים ומנשקים.

אבל כאשר האהבה הזו מנותבת כראוי - היא אכן מגיעה עד לקדש הקדשים, שם נמצא ארון הברית, שממנו מגיעה הנבואה, כמו שנאמר בפרשת תרומה (שמות כה, כב):

ונועדתי לך שם, ודברתי אתך מעל הכַּפֹּרת, מבין שני הכרֻבים אשר על ארון העדֻת, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל.

וכן בסוף פרשת נשא (במדבר ז, פט) נאמר:

וּבְבֹא משה אל אהל מועד לדבר אִתו, וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו מעל הכַּפֹּרת אשר על ארֹן העדֻת מבין שני הכרֻבים, וידבר אליו.
(ועיין גם בספר שמואל א ג, ג-ד ובתרגום יונתן וברש"י שם)

לפי זה עולה שכאשר ביטלו את היצר הרע של עבודה זרה הקטינו את האש הגדולה של אהבת ד', ולכן גם בטלה הנבואה ("אדר היקר" עמ' ל-לא ו"מאמרי הראי"ה" ח"ב עמ' 492).

יצר הרע של עבודה זרה ויצר הרע של גילוי עריות

הסבר זה מתחזק לאור מה שנאמר שם בהמשך הגמרא במסכת יומא, שמתוך שהחכמים ראו שד' מסר בידם את היצר הרע של עבודה זרה, הם ביקשו למסור בידם גם את היצר הרע של גילוי עריות, והנביא הזהיר אותם שהעולם יכלה, כיון שלא תהיה יותר ילודה. ואכן התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים!

מה למדנו מגמרא זאת? שהיצר הרע של גילוי עריות הוא היצר הטוב של הילודה!

דבר זה הוא פשוט, ולא היינו צריכים ללומדו מגמרא זו, אבל מהסמיכות בגמרא בין היצר הרע של עבודה זרה ליצר הרע של גילוי עריות למדנו שגם היצר הרע של עבודה זרה הוא הכוח החיובי של אהבת ד', שבשיא טהרתו הוא מביא לנבואה, אבל בקלקולו הוא מביא לעבודה זרה.

יהי רצון שנזכה במהרה לחזרתה של אהבת ד' הגדולה, אבל לא ניכשל בעבודה זרה, אלא נדע לנתב את האהבה הגדולה בצורה הנכונה ונזכה לנבואה, כהבטחת הנביא יואל (ג, א):

והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונִבְּאוּ בניכם ובנותיכם, זקניכם חלֹמות יחלמון, בחוריכם חֶזְיֹנוֹת יראו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך