פסוק א:פרשת שבע עשרה תספר מלכות מנשה ואמון בנו ויאשיהו צדיק מושל ביראת אלקים, ושחזק את בדק בית ה' ומצא את ספר התור' חלקיהו הכהן, ומה שנבאה חולדה הנביאה על זה, ומפסח אשר נעשה בימיו אחרי טהרת המקדש ושביתת העבודה זרה מן הארץ, והמלכת יהואחז ויהוקים בן יאשיהו ויהויכין בן יהויקים וצדקיהו, ושבימיו נחרבה ירושלם ונשרפה בית קדשנו ותפארתנו. תחלת הפרשה בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, עד סוף הספר. והנה שאלתי גם בפרשה הזאת שש השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה למה לא כתב כותב הספר בכאן שעשה מנשה תשובה ונכנע לפני השם בהיותו גולה בבלה ושנתקבלה תשובתו והשיבהו השם יתברך אל מלכותו לירושלם? כמו שנזכר כל זה, רצה לומר גלותו בבלה ותשובתו והכנעתו ושובו לירושלם והסרת העבודה זרה שהסיר מן הארץ, בדברי הימים (דברי הימים ב' ל"ג):
פסוק א:השאלה השנית למה נמשח יהואחז בן יאשיהו כשמלך תחת אביו? והנה הוא היה מלך בן מלך אשר כפי הדין לא היה נמשח כי אם במקום שהיה מחלוקת, כמו שנמשח שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, ויהואש מפני עתליהו, ואחרי שלא מצאנו בזה מחלוקת למה נמשח בן יאשיהו המולך תחתיו? השאלה השלישית באמרו שבימי יהויקים עלה נבוכנדנאצר עליו ושנשתעבד יהויקים אליו שלש שנים, כי הנה מצינו שנבוכדנאצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים, כי כן כתוב בירמיהו (ירמיה כ"ה א') בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונית לנבוכדנאצר מלך בבל, ובספר דניאל כתוב (דניאל א' א') ובשנת שלש למלכותו יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה, ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלקים ויביאם ארץ שנער, ואם הוא מלך בשנה הרביעית לו איך בא עליו בשנה השלישית? השאלה הרביעית באמרו בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו, ובדברי הימים כתוב בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרה ימים מלך בירושלם, ויקשה אם כן מספר השנים שיש בו סתירה מבוארת. ויקשה גם כן זכרו הימים אשר מלך על השלשה חדשים וכן לא יעשה שימנה החדשים ואף כי הימים, שלפי זה גם כן היה ראוי שימנה השעות, ולא מצינו בשום מלך מהמלכים שיזכור אחרי שני מלכותו החדשים והימים, גם בכאן לא אמר כי אם שלשה חדשים ובדברי הימים הוסיף ועשרה ימים:
פסוק א:השאלה החמשית באמרו ביהויקים אך על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה בכל אשר עשה, והוא מהתימה האיש אחד מנשה יחטא איך השם יתברך על כל העדה יקצוף, לשנאמר שבא חרבן ירושלם על חטאת מנשה? כל שכן שהוא עשה תשובה ויכנע לפני האלקים בהיותו גולה בבבל וישיבהו השם למלכותו, ואם הוא לא נענש על חטאו, איך נענש עליו יאשיהו בן בנו שאחז"ל שמת בחטאו וישראל אחרי ארבעה דורות? השאלה הששית במה שאמר בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו, ואם יהואחז היה אחיו הצעיר ממנו והיה בן עשרים ושלש שנה במלכו ומלך אחריו יהויקים אחיו בהיותו בן חמש ועשרים שנה ומלך אחד עשרה שנה, הנה אם כן מי שמלך אחרי בנו לא היה אפשר שיהיה פחות משלשים וחמש שנה לא בן עשרים ואחת כמו שאמר בכאן.
פסוק א:והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו הספקות והשאלות האלה כלם.
פסוק א:בן שתים עשרה שנה וגומר. אחרי שהשלים הכתוב לספר מלכות חזקיה חסידותו ומעלותיו, ספר עתה מלכות מנשה בנו, שהיה בקצה האחרון מהרשע כמו שהיה אביו בקצה השלמות, (ב) ולכן זכר שעשה הרע בעיני השם כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל, רוצה לומר שלא היה ענינו כפושעי ישראל כי אם כגוים עצמם. ועם היות שחזקיהו אביו הסיר את הבמות וכל מיני עבודה זרה מן הארץ, (ג) הנה זה השיב ובנה אותם והקים מזבחות לבעל שהיו שם עובדים לשמש, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב, כי הוא אשר החל לעשותה במלכי ישראל ושאר המלכים שקדמו לו לא עשו אשרה אבל היו הולכים בחטאת ירבעם.
פסוק ד:(ד-ה) וכדי להוסיף על חטאתו פשע בנה מזבחות בבית ה' במקום אשר היה מיוחד לשמו, ואותם המזבחות שבנה היו לכל צבא השמים והניחם בשתי חצרות בית ה', (ו) ועשה שאר העבודות מהמולך ועונן ונחש והיה כל זה לעשות הרע בעיני השם להכעיסו. ואחז"ל (עיין רד"ק) שסלק האש העליונה שהיתה על המזבח מעת שירדה שם בימי שלמה עמד הוא וסלקה, וזה המעשה היה להכעיס:
פסוק ז:ואחרי שעשה את פסל האשרה, שם אותו בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה שבאותו בית ישים את שמו לעולם:
פסוק ח:והנה אמר ולא אוסיף להניד רגל ישראל וגומר, הוא הקדמה למה שיאמר אחרי זה, ור"ל שהשם יתברך אמר שלא יסור רגל ישראל מן האדמה אשר נתן לאבותם בתנאי שישמרו לעשות ככל אשר צוה אות', והם (שמו' כ' ב' ג') אנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הגבורה, וג"כ כל התורה אשר צוה אותם משה, שהם שאר המצות כלם ששמעו מפיו, (ט) והמה לא עשו כן, כי התעה מנשה אותם לעשות את הרע ולעבוד ע"ז יותר ויותר מן הגוים אשר השמיד השם מפניהם, (י) ולכן דבר השם ביד עבדיו הנביאים על זה, ואחז"ל בפ' חלק (צ"ל בסדר עולם רבה פ"כ) שהיו נחום וחבקוק שנתנבאו בימי מנשה, ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו:
פסוק יא:והיו הדברים אשר דברו הנביאים שאחרי אשר מנשה הרע מכל אשר עשו האמורי ובני יהודה נמשכו אחריו בגלוליו, (יב) לכן כלתה אליהם הגזרה להביא רעה על יהודה וירושלם אשר כל שמעיו תצלנה שתי אזניו, רצה לומר שמרוב התנועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהיה קול הברה באזניו, כי תצלנה שרשו צלל, מענין (חבקוק ג' ט"ז) לקול צללו שפתי:
פסוק יג:ואמר ונטיתי על ירושלם את קו שמרון ואת משקולת בית אחאב, להגיד שיבא על ירושלם קו החרבן שבא על שמרון, ועל זה אמר ירמיהו (איכה ב' ח') נטה קו לא השיב ידו מבלע, וג"כ ישקול חטאתם כמו ששקל חטאת בית אחאב, ואחרי הקו והמשקולת ימחה את ירושלם כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה, רצה לומר כמו שימחה האדם את הצלחת שימחה אותה ואחר כך יהפוך אותה על פניה, כי כן דרך המקנח בקערה שהופך אותה אחרי שאין בה כלום, כן ימחה את ירושלם וינקה אותה מאנשיה ואחר כך יחריבנה:
פסוק יד:ולפי שמכל שבטי ישראל לא נשאר כי אם שבט יהודה ובנימן, לכן אמר ונטשתי את שארית נחלתי, (טו) ואמר שהיה רשעתם עון על עון ירושה מאבותיהם, וזהו ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו:
פסוק יז:וזכר שמלבד חטא עבודה זרה שעשה מנשה גם כן שפך דמים רבים, ואמרו חז"ל (סנהדרין דף ק"ג ע"ב) שהוא הרג את ישעיהו, וידמה שהיה הורג הנביאים המוכיחים אותו כמו שהרגה איזבל את נביאי ה': ובדברי הימים (דברי הימים ב' ל"ג י"א, י"ב וכו') כתוב שהביא ה' על מנשה את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחושתים ויוליכהו בבלה, ובהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו, ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים, והסיר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה' וכל המזבחות אשר בנה וגומר, ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את השם אלקי ישראל, אבל העם זובחים בבמות רק לה' אלקיהם, ויראה מזה שעשה מנשה תשובה, ואמנם למה לא נזכר זה כאן אני אבאר אותו אחרי זה:
פסוק יט:בן עשרים ושתים שנה וגומר. ספר הכתוב שאחרי מות מנשה מלך במקומו אמון בנו ומלך שתי שנים, כי זה היה מספר השנים שהיו מולכים בני המלכים המכעיסים את השם, כמו שנראה מבן ירבעם ומבן בעשא ומבן אחאב ומזולתם, שאחרי שלא המליכו כפי מצות התורה ומשפט המלך לא היה ראוי שיתקיים בהם (דברים י"ז כ') למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל:
פסוק כ:(כ-כא) ועשה אמון זה הרע בעיני השם כמו שעשה מנשה אביו, וכן עשה ועבד עבודה זרה והגלולים וישתחו להם כמו שעשה מנשה. ובפרק חלק (דף ק"ג ע"ב) אחז"ל, ויעש הרע, ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו, אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס. אמנם בדברי הימים ביאר בזה ואמר (דברי הימים ב' ל"ג כ"ג) ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה, רוצה לומר שנתדמה לאביו ברשע והפשע אשר עשה אבל לא נתדמה אליו בתשובה ובהכנעה שעשה אביו לפני השם, לפי שאמון הרבה אשמה ועון על מה שעשה אביו:
פסוק כג:ולפי שהוא התנכר לאדוניו שבשמים, היה מענשו מדה כנגד מדה, שגם עבדיו התנכרו אליו וימיתוהו בביתו:
פסוק כד:וספר הכתוב שעם הארץ המיתו את כל הקושרים וההורגים אותו, להודיע אשמת העם ורשעתו, כי לפי שהיה אמון עובד עבודה זרה היו אוהבים אותו ומרחמים עליו ולכן הרגו את ההורגים אותו: