פסוק א:פרשת שש עשרה תספר מלכות חזקיהו מלך יהודה, ושעלה סנחריב על כל ערי יהודה ואחר כך רצה לעלות על ירושלם, והדברים אשר שלח ביד עבדיו לאמר לחרף את חזקיהו ולהמס את לבב העם, ומה שקרה לסנחריב על זה מהעונש. ותספר עם זה החולי שחלה חזקיהו ומה שנבא ישעיהו עליו, ונס צל המעלות ושאר הדברים שקרו בימיו. תחלת הפרשה ויהי בשנת שלש להושע וגומר, עד בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה במה שספר הכתוב שחלה חזקיהו ושבא אליו ישעיהו לאמר צו לביתך כי מת אתה וגומר, ולא מצינו שהקדוש ברוך הוא יצוה לצדיקים שיצוו אל ביתם כי הם מעצמם עושים זה, והנה אברהם בהיותו זקן בא בימים צוה על נישואי יצחק, ויעקב קרא לבנו ליוסף וצוהו על קבורתו, ודוד צוה לשלמה בנו והשם יתברך לא צוה את אחד מהם שיעשה צואתו, כל שכן שלא מצאנו שחזקיהו עשאה, ואם כן האבות שלא בא אליהם דבר השם על זה עשו צוואתם וחזקיהו שצוהו השם שיעשה לא עשה אותה אבל התפלל לשם יתברך זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת וגו', והטענה הזאת אין כחה להצילו מהמות הטבעי', וכמה מהצדיקים עבדו את ה' ומתו כשהגיעה שעת פקודתם, וכמו שמצינו במשה רבינו עליו השלום:
פסוק א:השאלה השנית בדברי ישעיהו, אם במה שאמר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, וזה כי למה הגביל ימי חייו ולמה היו בזה המספר חמש עשרה שנה לא פחות ולא יותר? והיה די במה שיעדו שירפא השם לו ושביום השלישי יעלה בית ה', כל שכן שעם הט"ו שנה הנה לא הגיעו ימיו כי אם לחמשים וארבע שנה כמו שאוכיח אחרי זה, ונשאר אם כן קרוב לכרת, ואם באמרו גם כן קחו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וידוע שחזקיהו לא היה חליו השחין בלבד שהוא חולי נקל ובלתי מסוכן, ולא נאמר עליו חלה חזקיהו למות, אבל היה השחין מקרה החולי ומה היה הצורך לרפאת המקרה בהשאר החולי והסבה במקומה? וזה בין שיהיה דבלת תאנים תרופה נסיית כדעת חז"ל (מכילתא פר' בשלח דף י"ח ע"ג) או טבעיית כדעת הרלב"ג:
פסוק א:השאלה השלישית בדברי חזקיהו מה אות כי ירפא ה' לי, כי הנה ישעיהו היה נביא מוחזק ליי' ולא היה ראוי שישאלהו אות כי נאמן האיש לנביא, כל שכן בהיות המועד קרוב ליום השלישי. ויקשה עוד שהנביא יעדו בשלשה דרכים, האחד הנני רופא לך, רוצה לומר שלא ימות ויקבל רפואה, השני ביום השלישי תעלה בית ה', רוצה לומר שלא יתארך חליו, השלישי והוספתי על ימיך ט"ו שנה, וכאשר שאל חזקיהו האות לא רשם כי אם שני הדברים הראשונים, מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה', ומתוספת החמש עשרה שנה שהיה דבר יותר מופלא שיודיע השם לבן אדם מדת ימיו מה היא לא שאל עליה אות, והיה יותר ראוי לשאלו עליו, להיותו יעוד לימים רבים לא על היעוד שהיה לשלשה ימים:
פסוק א:השאלה הרביעית במהות הנס, שאם היה חזרת השמש לאחור עשר מעלות כפי מה שנראה מפשוטי הכתובים, יקשה מאד איך הסכים השם יתברך לעשות נס בגרם הגלגל לדבר בלתי הכרחי כזה, רוצה לומר שיאמין חזקיהו שירפאהו השם ביום השלישי? והוא לא שאל אות עליון כזה כי אם אות מה, והנה לנבואת משה במצרים הספיקו הפכת המטה לנחש והמים לדם, וכדי שיאמין חזקיהו ברפואתו נצטרך לשנות סדרי בראשית, והנה נס יהושע היה לסבות הכרחיות מה שלא היה בכאן כמו שאבאר אחר זה:
פסוק א:השאלה החמשית כי אם היה הנס הזה בתנועת הגלגל כמו שיור' פשט הכתובי', הנה לא יהיה צורך מה שנאמר ביהושע ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, אחרי שהיה זה הנס שנעשה לחזקיהו גדול ונפלא כנס אשר נעשה ליהושע, ואם אותו נס היה בתפלת יהושע בלבד גם כן היה הנס הזה בתפלת ישעיהו:
פסוק א:השאלה הששית במה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות, וזה כי הוא יאמר כי נטיית הצל תהיה מצד תנועת השמש, ולפי תנועת השמש מעט מעט יטה הצל לנכחו, ובהיות הענין כן איך חשב חזקיהו שהיה נקל חזרת השמש בתנועתו לאחור, בהיותו המופלא שבנסים כיון שנשתנה בו סדר הגרמים השמימיים? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלו והספקות האלה כלם:
פסוק א:ויהי בשנת שלש וגומר. אחרי שנשלם ספור מלכי ישראל וגלות עמו, חזר הספור למלכי יהודה בעניניהם אשר נשארו בארצם, וזכר שחזקיהו בן אחז מלך בשנת שלש להושע, והיה המספר הזה למרדו כמו שפירשתי למעלה, (ג) ושחזקיהו עשה הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו, ובזה העיד על מדרגת שלמותו, שכל שאר המלכים לא הגיע אחד מהם אל מעלת דוד בחסידות ויראת שמים כי אם חזקיהו שהיה ישר וחסיד בכל דבר חסידות כדוד ונוסף עליו, שדוד חטא בדבר אוריה וחזקיהו לא חטא באשת איש ולא בשפיכות דמים, (ד) ולכן זכר שהסיר את הבמות שהיו מעלים עליהם ביהודה וירושלם לשם ה', כי עם היות שהמלכים אשר קדמו אליו אסא ויהושפט ויהואש עשו גם כן הישר בעיני ה'. היה נאמר בם עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, עד אשר בא חזקיהו והסירם כדי שלא יעלו עולה וזבח כי אם על מזבח ה'. וכן שבר את המצבות וכרת את האשרה שהיו בימי אחז אביו, וגם כן כתת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר (במדבר כ"א), לפי שישראל היו מקטרים לו בחשבם שהיה בו אלהות מפני שעשאו משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ומשה ע"ה הניחו לזכרון הנס כמו שהניח צנצנת המן, וידמה שבימי אסא ויהושפט לא טעו ישראל אחריו, אבל היה עומד לזכרון כפי מה שהונח ולכן לא ביערוהו בזמן אותם המלכים יראי ה' וחושבי שמו, אך בימי אחז שנמשכו העם לעבוד ולקטר לפניו ראה חזקיהו לבערו ולכן כתת אותו, ואחז"ל (ע"ז מ"ד ע"א) שהיה שוחק וזורה לרוח להיותו אסור בהנאה, וקרא אותו נחשתן, רצה לומר שלא היה בו כח ולא אלהות אחר כי אם היותו נחשת בטבעו. ורבותינו ז"ל (חולין ו' ע"ב) אמרו אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו? אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, ובמסכת ברכות (פ"א י' ע"ב) אמרו, תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו, שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחשת והודו לו, גירר עצמות של אביו על המטה של חבלים והודו לו, ועל שלשה לא הודו לו, סתם מוצא מי גיחון ולא הודו לו, קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן ולא הודו לו וכו':
פסוק ה:ביי' אלקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו, ר"ל שהיה בוטח ביי' בכל לבבו ובכל נפשו ולא סר מאחריו אבל שמר מצותיו כאשר צוה ה' את משה, וכל כך גדלה מעלתו בחסידות ויראת שמים שהעיד הכתוב שלא היה לפניו ולאחריו מלך ביהודה כמוהו, ואין צריך להתנות בזה חוץ מדוד ושלמה כמו שכתבו המפרשים, כי הוא נשתלם מהם בשהוא לא חטא כמו שחטא דוד ושלמה, והיה חסידותו מגיע אל חסידותם והותר.
פסוק ו:(ו-ז) ובעבור שהיה דבק בו יתברך היה ה' עמו ובכל המלחמות אשר היה יוצא היה משכיל, רצה לומר מצליח, ומפני בטחונו בתשועת השם היה שמרד במלך אשור ולא עבדו כמו שהיה עובד אחז אביו ששלח לומר לו עבדך ובנך אני, לפי שחזקיהו לא שם בשר זרועו.
פסוק ח:ולפי שלא יחשוב חושב שמפני חסידותו היתה נעדרת גבורתו, זכר שעשה מלחמות לפלשתים, ושהכה בהם כל עיר וכל מגדל, מן היותר קטן שבמגדלים שהוא מגדל נוצרים, המגדל שבונים בתוך הכרמים שיעמדו שם השומרים והנוצרים לשמור הפירות, עד העיר הגדולה שהיא עיר מבצר, הכל השחית והחריב, ובדברי הימים (דברי הימים ב' כ"ט, ול' ול"א) זכר הרבה מחסידותו, כי הוא (כמו שנזכר שם) בשנה הראשונה למלכותו פתח את דלתות בית ה' שאחז אביו סגר אותם כדי שלא יעבדו בבית המקדש עבודה לשם יתברך, ואסף הכהנים והלויים לרחוב המזרח, וצוה אותם שיתקדשו ויוציאו כל טומאה והנדה מהמקדש, רצה לומר כל דבר מרוחק ומנודה, ונתן הסבה באותה קדושה והזמנה באמרו כי מעלו אבותינו ועשו הרע בעיני ה' אלקינו ועזבוהו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף, גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלקי ישראל, ושאר הדברי' הטהור' והנכבד' שאמר אליה' וטהרו כמצותו הבית, ושלח בכל ערי יהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לעשות הפסח בבית ה' בירושל', כי נשארו מאפרים ומנשה ומאשר ומזבולון אנשים בארץ, ומהם היו משחקים ומלעיגי' ברצי חזקיהו שהיו הולכי' עם אגרותיו, ומהם הירא את דבר ה' באו לירושל' ועשו פסח שני בשמחה רבה, והעמיד חזקיהו מחלוקות הכהנים והלויים לשרת בבית השם כתקנת דוד עליו השלום, ועשה שהעם מיהודה ומישראל הביאו מעשרותיהם ותרומותיהם לבית ה' ככתוב בתורת משה, ובכל אשר החלו בעבודת בית האלקים וכתורה וכמצוה לדרוש לאלקיו בכל לבבו עשה והצליח. וכבר אחז"ל (סנהדרין פי"א צ"ד ע"ב) שבדורו של חזקיהו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, והוא שנאמר (משלי כ"ד ל"ה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, שכלם היו חכמים, ולא נזכר כאן בספר מלכים דבר מזה מהסבה שזכרתי שבחר הנביא בקצור הספורים:
פסוק ט:(ט-י) וכו' ויהי בשנה הרביעית וגומר. ראוי שנעיין בפרשה הזאת דברים: ראשונה במה שספר הכתוב בכאן שעלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים ויגל מלך אשור את ישראל על אשר לא שמעו בקול השם וגומר, והספור הזה כבר בא באריכות ופרטיות גדול למעלה, ולא כתבו המפרשים טעם למה נשנה במקום הזה. והנראה אלי בזה הוא שני דברים. האחד שלפי שבפרשה אשר עברה ספר הכתוב שעלה מלך אשור על ישראל ויגל השבטים וזכר שמה העונות אשר היו בהם שחייבום גלות, ראה הכתוב לסמוך אל זה ספור חזקיהו מלך יהודה ואיך עלה סנחריב להחריב את ירושלם ולגלות עמו, ושהש"י הצילם והכה בו ובעמו מכה רבה, כדי להודיע שאת זה לעומת זה עשה האלקים כי בימי הושע בן אלה מלך ישראל שהכעיס את השם בתועבותיו עלה מלך אשור וילכוד את כל הארץ ויגל ישראל מעל אדמתו, ובימי חזקיהו מלך יהודה שעשה הישר בעיני השם עלה סנחריב לעשות כזה בערי יהודה והגין זכות חזקיהו על עירו ועל עמו, ולכן נשנה זה הספור במקום הזה סמוך לספור סנחריב, כאלו אמר שבשנה הרביעית לחזקיהו שהיה בשביעית להושע בן אלה עלה על שמרון והחריב אותו והגלה ישראל, (יג) אמנם בשנת ארבע עשרה לחזקיהו עלה סנחריב בזדון גדול על ירושלם בחשבו לעשות שמה כמו שעשה בשמרון, ועשה השם יתברך נס גדול ושב אל ארצו עם מגפת עמו ושם הכוהו בחרב, זו היא הסבה הראשונה בזה. ואמנם השנית היא, שלפי שרצה כותב הספר להודיע שעלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ושם פניו לעלות ירושלם להלחם בה, (יד) וחזקיהו שלח אל לכישה, שהיתה עיר אחת מערי יהודה שהיה מלך אשור יושב בה, לאמר חטאתי שמרדתי בך ולא שלחתי אליך מנחה, שוב מעלי ולא תבא ירושלם וכל אשר תתן עלי מדרך המס או העונש אשא ואסבול ואפרע אותו, ושהטיל סנחריב עליו מס כסף וזהב ושפרעו חזקיהו, (טז) ולקח את כל הכסף הנמצא בית השם ובאוצרותיו לתת לסנחריב, (יז) עד שקצץ את דלתות בית השם ואת האמנות, שהם מפתני הבית, שהיו כלם דלתות ומפתן מצופות זהב אשר צפה חזקיהו, כי הצפוי אשר עשה שלמה נראה שכבר היה מוסר ונפסד וחזקיהו עשה צפוי אחר בהם, ועתה הסירו לתת המס לסנחריב. ולפי שכבר ישאל שואל ולמה עשה זה חזקיהו ולא יצא להלחם בו? הנה להשיב לזה הקדים ספור חרבן שמרון אשר עשה מלך אשור, ושבאותו זריזות שנזדרז מפני ההצלחה והנצחון אשר קנה שמה בא אחרי כן על כל ערי יהודה ומפני כן פחד חזקיהו, כי היה שמרון עיר מבצר ובית מקדש מלך בירושלם ועמד במצור שלש שנים, והיו בני יהודה חטאים לה' מאד כבני ישראל, ומדאגה פן יקראהו כאשר קרה אל מלך ישראל הוכרח להשלים עם סנחריב ולתת לו ככל היוצא מפיו, ולפי שזה שקרה למלך ישראל היה מה שהניע לחזקיהו לעשות מה שעשה, לכן נזכר כאן זה הספור ללמוד ממנו כמו שזכרתי:
פסוק ט:וראוי שנעיין עוד בדבר שני והוא, כי אם חזקיהו אמר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי את כל אשר תתן עלי אשא, וישם מלך אשור על חזקיהו שיתן לו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככרי זהב, שהיו שוים שש מאות אלף דוקאדו"ש זהב, ונתנם חזקיהו אליו, איך אם כן אחר זה שלח רבשקה בחיל כבד על ירושלים לחרפו ולגדף אלהיו? הנה בדברי הימים לא ספר דבר מזה שנתן חזקיהו אל סנחריב, אבל אמר (דברי הימים ב' ל"ב) שעלה סנחריב על ערי יהודה ושחזקיהו סתם את מימי המעינות אשר מחוץ לעיר ובנה כל החומה הפרוצה ויחזק את המלוא והכין כלי מלחמה והפקיד שרי מלחמות ודבר לעם דברים טובים לחזקם, ואז ספר שבא רבשקה ודבר דבריו, ושהתפלל חזקיהו וישעיהו על זה ויצא מלאך השם ויך במחנה אשור וגומר, כי הנה עזרא לא זכר מחזקיהו כי אם גבורותיו והצלחותיו ולא רצה לספר המנחה והמס אשר נתן לסנחריב כי חרפה הוא לו, וכתבו המפרשים שסנחריב אחר שקבל המס והמנחה מחזקיהו שב לארצו, ושחזקיהו לא שלח לו אותה מנחה מדי שנה בשנה ולכן לאחר זמן שב סנחריב לארץ יהודה להלחם, וכל המסעות האלה לא נזכרו בפסו' לא כאן בספר מלכים, ולא בדברי הימים, וגם לא בספר ישעיהו, ולבד סמכו דעתם על מה שאמר רבשקה על מי בטחת כי מרדת בי. והנראה אלי בזה הוא, שאחז היה עובד את מלך אשור ושחזקיהו בנו מרד בו כמו שהעיד הכתוב, ושסנח' בא ע"כ ערי יהודה וישם פניו לעלות על ירוש', ושחזקיה שלח לדבר לו רכות חטאתי שוב מעלי וכל מה שתתן עלי אשא, וסנחריב במרמה השיבו שיתן לו הכסף הנזכר בכתוב, וחזקיהו נתן לו הכל כמו ששאל, ואחרי שלקח הכל מידו שלח מיד רבשקה על ירושלם בחיל כבד ודבר מה שדבר, ולכן אמר על מי בטחת כי מרדת בי, ר"ל על המרד אשר מרד בו אחר מות אחז אביו כמו שנזכר, כי עשה סנחריב עם חזקיהו מרמה תחת מה שעשה עמו מהמרד, ולפי זה לא יחסר בכתוב דבר מה ויסכים הספור עם מה שנאמר בדברי הימים, שכאשר עלה סנחריב על כל ערי יהודה ויתפשם שלח רבשקה ירושלם והיה המגפה במחנהו: ומה שראוי שנעיין שלישית בזה הוא, אם היה חזקיהו טוב עם ה' ועם אנשים למה באה הצרה הזאת בימיו? ואומר שלא היה זה בחטאת חזקיהו כי אם בעון עמו, לפי שרבים מישראל היו מואסים במלכות בית דוד והיו מגמגמים כנגד חזקיהו, לפי שהיה שקט ושאנן והיה בעל תורה מתעסק בעיונה, והמון העם וגדולי מלכותו היו מיחסים שלמות תכונתו אל עצלה והתרשלות ומורך לב, לפי שהוא לא היה מתלהב ביצר הרע, עד ששבנא וסיעתו רצו למרוד בו על שלא היה חזקיהו כפי תכונתם הרעה, והיו אומרים שלא היה הגון למלכות, לפי שלא היה בוחר בשלחן מלכים והיה אוכל ליטרא של ירק ועוסק בתורה, והיה אצלם לשלמות מה שהיה פקח בן רמליהו אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה כדבריהם ז"ל, (סנהדרין פי"א צ"ד ע"ב) ושזהו מה שאמר הנביא ישעיהו (ישעי' ח' ו' וכו') יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, ר"ל שהיו מואסים את חזקיהו שהיה כנחל ההולך לאט והיו ששים בביאת רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו להמליך בתוכם, כי יבחרו במלך עריץ מעול וחומץ ולא באיש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, ולכן היה מענשם הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומי' והרבים את מלך אשור, כלומר אחרי אשר מאסתם את מי השלוח ההולך לאט יביא עליכם נהר עצום שהוא מלך אשור ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו, וביאר הנרמז באפיקים ובגדות, באמרו וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע, רוצה לומר שיעלה על כל ערי יהודה ויתפשם ויגיע הצרה לתכלית האחרון, וזהו עד צואר יגיע, כמי הנהר כאשר יטבע אדם בהם ויגיעו עד צוארו שהוא אז קרוב למות, והמשיל א"כ ירושלם לראש הגוף, ושמי הצרה היו מגיעים עד הצואר כמעט שיעברו משם יטבע האדם, וכן היה ירושלם כמעט קרובה להכבש על ידי סנחריב, לפי שמטות כנפיו מלא רחב ארצך, רוצה לומר שנטיית מחנהו והתפשטותו יהיה מלוא רוחב ארץ ישראל כלה, ועכ"ז חסדי השם כי לא תמנו, וזהו אמרו עמנואל, לפי שבאחרית הזעם נגפו השם ולא עלה על ירושלם. הנה ביאר בזה שביאת סנחריב היה עונש על פושעי ישראל מבני יהודה שהיו מואסים במלכות חזקיהו, ומפני זה בא עליהם סנחריב וכבש את כל הארץ ונמלטה ירושלם מפני שהיה חזקיה שמה, והוא המורה על צדקתו וזכותו, וזהו אמרו עוד (שם י"א, י"ב) כה אמר ה' אלי בחזקת היד ויסרני וגומר, לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאמר זה על שבנא הסופר וסיעתו שהיו בקושרים נגדו, וחתם הדברים את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכ' והוא מערצכם לא המלכים אשר בקשתם. ולפי שסנחריב היה מגמת פניו להלחם בירושלם ולעשות אל בני יהודה כאשר עשה שלמנאסר אל בני ישראל אשר בשמרון, (יז) לכן בהיותו נלחם בלכיש עיר מבני יהודה שלח את תרתן ורב סריס ואת רבשקה בחיל כבד על ירושלם ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, שהוא חריץ בנוי באבנים וסיד עוברים בו המים, והיה אצל המים ההם תעלה, ר"ל חפירה גדולה יתפשטו בו המים במסלת שדה כובס, היא הדרך הבא אל השדה שהאנשים והנשים רוחצים וכובסים הבגדים בתעלה וישטחו אותם בשדה, (יח) ויקראו אל המלך, ר"ל שקראו בעד החומה שיצא המלך לדבר אליהם, ואף על פי שהיו שלשה השרים הבאים יחדו, הנה רבשקה לחכמתו או לצחות לשונו סדר הדברים, ולזה בספר ישעיהו (שם ל"ו ב') לא זכר כי בא שמה בלתי רבשקה, ואמרו חכמים ז"ל (סנהדרין פ"ז ס' ע"א) שמשומד יהודי היה, ולפי שבאו מסנחריב שלשה שרים, שלח המלך חזקיהו לדבר עמהם שלשה ראשים מבני יהודה, והם אליקים בן חלקיה שהיה על בית המלך ושבנא הסופר אשר למלך ויואח בן אסף המזכיר, שהיו יודעים לדבר ארמית, לחשבם שהוא בארמית ידבר אליהם בדברי פשרה ומצוע להשלים עמהם:
פסוק יט:ויאמר אליהם רבשקה וגומר. חשב רבשקה כי בדבריו אלה יניא את לבב העם ויסיתם לצאת למלך סנחריב לקבל מלכותו, והיה תכלית דבריו לחרף את חזקיהו ואת אלקיו, ולכן אמר אמרו נא אל חזקיהו, ולא קרא אותו מלך להגיד שלא ימלוך עוד בירושלם כי יקח אותה מידו, כה אמר המלך הגדול מלך אשור, ר"ל אינו כמלך יהודה או כמלך ישראל שהיה כל אחד מהם מולך על ארץ מועטת ועם מעט, אבל הוא מלך גדול על כל מלכים, מה הבטחון הזה אשר בטחת? (כ) אמרת אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמ', ר"ל חשבת שהתפל' שהיא דבר שפתים, שאתה חסיד מאד ומתפלל כל היום היא העצה והגבורה הצריכ' למלחמ', או אמר זה על הדברים אשר שלח חזקיה לומר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי, האם חשבת שהונאת דברים כזאת יהיה לך עצה וגבורה למלחמה? עתה על מי בטחת, ר"ל הבטחון אשר בטחת כאשר מרדת בי על מי היה? כי לא ימלט מהיותו בכח אנושי או בכח אלקי שבטחת באלקיך, (כא) ואם היה הבטחון בכח אנושי ידמה שיהיה על מצרים, כי אין מלך אחר יחשוב לעזור אותך נגד מלך אשור כ"א מצרים שהוא אויבו, ואם עליו בטחת באמת על שקר אתה בוטח, לפי שמצרים הוא כמשענת הקנה הרצוץ שלא יועיל אבל יזיק, וזהו אמרו אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה.
פסוק כב:ואם בטחת בכח אלקי ותאמרו אל ה' אלקינו בטחנו שיצילנו, גם זה בלתי ראוי, לפי שהוא האלוה אשר הסיר חזקיהו במותיו ואת מזבחותיו, ואמר זה לפי שחשב רבשקה שהיה זה אשר עשה חזקיהו חלול השם, לפי שבכל המזבחות והבמות ההם היו מקריבים לשם ה' ואזהרה לנותץ אבן מן המזבח, וחשב שעשה זה חזקיהו לכבודו ולהנאתו כדי שיבאו כלם לירושלם, וזהו אמרו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם, והיה כלל המאמר איך תחשבו כי ה' יעזור אתכם ואיך תבטחו עליו ואתם מחללים אותו? ולפי שרבשקה עשה זה כנגד בטחון חזקיהו חלוק' הכרחי', שיהיה הבטחון או בכח אנושי או בכח אלקי כמו שאמר, ראה כי כבר ישיגהו ספק לכל אחד מצדדי החלוקה על מה שאמר והשתדל להסיר הספק הנופל בדבריו, והוא כי אלוי יהיה הבטחון בכח אנושי ולא יהיה בכח מצרים כמו שאמר כי אם בגבורת בני יהודה עצמם עם חזקיהו, ולהשיב לספק הזה אמר, (כג) ועתה התערב נא את אדני את מלך אשור, ר"ל הכנס עמו בערבות בזה אשר אומר לך אם תוכל לעשותו, והוא שאתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם, כי הנה לא ימצאו בכל ארץ יהודה אלפים אנשים ראויים לרכוב על סוסים, וכדי בזיון וקצף בזה, (כד) ובהיות זה כן איך תוכל אתה חזקיהו להשיב ולהלחם עם פחת אחד? ר"ל שר אחד מעבדי מלך אשור, וגם לא מהגדולים כי אם מהקטנים, כי הנה הקטן שבהם הוא גדול ממך, וזה ממה שיורה שאי אפשר שתשי' הבטחון בגבורתך, אבל האמת הוא מה שאמרתי שבטחת לך על מצרים לרכב ולפרשים וכבר אמר שהוא משענת הקנה הרצוץ. ולפי שג"כ היה יכול להשיבו על הצד השני מהחלוקה שזכר, ולאמר שהיה בוטח באלקיו ושמה שהסיר את במותיו ואת מזבחותיו היה במצות השם, ושמי הוא זה אשר עמד בסוד ה' ושמע ויגיד את דבריו? הנה להשיב לזה אמר רבשקה (כה) המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה, ר"ל אם אתה חזקיהו אומר שבמצות השם הרסת ונתצת את הבמות ואת המזבחות, גם אני אומר שבמצותו באתי על הארץ הזאת לשחתה, ואיך אם כן תבטח על השם שיצילך והוא אמר אלי להשחיתך? ובאמת סגנון הדברים האלה מורה שהיה רבשקה משומד יהודי, ולכן היה יודע מענין הבמות שהסיר חזקיהו ומה שהיה אפשר להשיבו על זה שעשאו כפי המצוה האלקית, ואולי שגם כן שמע מה שניבא ישעיהו הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגומר, ועליו אמר בשם מלך אשור השם אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה:
פסוק כו:וזכר הכתוב שאליקים ושבנה ויואח אמרו אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים ומבינים אנחנו אותו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה, וקשה עלי איך לא ראו אנשים חכמים ונבונים כחלקיהו וחביריו שהיה רוצה רבשקה שהעם ישמע את דבריו כדי שירפו את ידיהם מהמלחמה? ואיך אמרו אליו אם כן שלא ידבר יהודית בעבור היהודים אשר מעל החומה כדי שלא יחלש לבם? כי אותה היה מבקש ונראה לי שעם היות שזה היה כונתו ורצונו, הנה לא היו הדברים מסודרים לאותו טעם, אבל שהם אמרו אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואתה ארמי ומה לך לדבר יהודית? כל שכן באזני העם אשר על החומה, כי אין ראוי שידע העם עניני המלכים ודבריהם, ושגם כן לא היה ראוי שיראו לרבשקה מדבר לשון יהודית, כי יהיה בעיניהם כיהודי, כל שכן כפי דבריו שהיה מדבר בעניני הבמות כאלו היה חס על כבוד השם, ואמר גם כן שה' אמר אליו שיעלה להשחית, וכל זה מורה שעם היותו משומד היה מאמין באלהות השם יתברך, וזה אין ראוי לאדם שיצא מכלל הדת, לפי שהוא מראה עצמו ארמי ומדבר דברי יהודי, והמשומד בפני הגוים ראוי שישמור עצמו מן החשד, ואל זה רמזו באמרם ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה, כאלו היו חוששים לזה מפני כבודו:
פסוק כז:והוא השיבם העל אדונך ואליך שלחני אדוני וגומר, ר"ל אין הענינים האלו סודיים לבין המלכים, כי אני לא באתי לכבוד אדונך חזקיה כי אם להזהיר ולגלות האמת לאנשים היושבים על החומה שתכליתם לאכל את צואתם ולשתות את מימי רגליהם אם יעמדו עמכם בזה, לפי שמל' אשור יבנה מצור על העיר עד שמרוב הרעב יאכלו האנשים צואתם וישתו מי רגליהם שהוא השתן, והנה אמר בלשון יחיד העל אדוניך ואליך, כנגד אליקים שהוא היה מדבר אתו.
פסוק כח:ולפי שהם אמרו לו שישמור עצמו מן החשד ולא ידבר יהודית בפני היהודים אשר על החומה, עמד רבשקה וקרא בקול גדול יהודית שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור, כאלו רצה לפרסם דבריו שהיו לעבודת מלך אשור ולא באופן אחר מההתיהדות, ושהיו דבריו בלשון יהודית כדי שיבינו אותו כל העם, (כט-ל) והיו דבריו אל ישיא לכם חזקיהו וגומר, ואל יבטח אתכם חזקיהו וגומר, ופירושו שלא יבטחם לא בכח אנושי ולא בכח אלהי כמו שאמר בראשונה, ועל הכח האנושי אמר אל ישיא לכם חזקיהו, כלומר בגבורתו, כי לא יוכל להציל אתכם מידי ושקר אם כן גבורתו, ועל הכח האלהי אמר ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר הציל יצילנו ה' וגומר, (לא) וחזר לפרט הבטחון הראשון שהוא מענין האנושות, באמרו אל תשמעו אל חזקיהו לשבת בצלו ותחת מלכותו ולהנצל בגבורתו, כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה, ר"ל אם תבואו להשלי' עמי ולצאת אלי ולקבל מלכותי תעשו ברכה את בתיכם ותאכלו איש גפנו ואיש תאנתו ותשתו איש מי בורו, כי עתה מפני המצור לא היו יכולים לצאת מהעיר ולקחת המים מהבורות שהיו בגנות, (לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, ר"ל אל תחשבו שתמיד עוד כל ימי הארץ תשבו במקום הזה, כי אני אוליך אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ארץ שיש בה דגן ותירוש ושאר הדברים והפירות כלם, כי כן היה עושה מלך אשור לכל הגוים אשר היה כובש, היה מוציא אותם מארצם ומעביר אותם לערים אחרים ומביא מגויי ארצו להתישב בארץ תחתיהם, כמו שעשה לעשרת השבטים בערי שמרון, ובזה היה מניע ומבלבל האומות ומרחיק אותם מעוזריהם ומקרב אותם אליו ואל עמו כדי שלא יוכלו עוד למרוד בו. ואמר בסוף הטענה הזאת וחיו ולא תמותו, כלומר שאם ימאנו ימית אותם בחרב: ואחרי שהשלים הטענה הזאת הראשונה מהכח האנושי זכר השנית מהכח האלהי, (לג) והוא אמרו אל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו ההצל הצילו וגו', ר"ל שכחות האלהות כבר נפסדו ולא יעצרו כח בהנהגת הארץ, (לד) והביא עדים בדבר איה אלהי חמת וארפד, שלא הצילו הערים ההם. איה אלהי ספרוים הנע ועוה, שהם ערים אחרות, האם הצילו אלו המדינות מידי כי הצילו את שמרון מידי? וכאן חסר הנושא, ופירושו רוצה לומר, דלמא שהצילו אלהי שמרון את שמרון מידי? והנה הקיש ודמה השם יתברך לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל, (לה) ולכן זכר שמרון בכללם להגיד שהשם יתברך הוא כאחד מהם, ולכן אבד כחו כאשר אבדו שאר האלוהות את כחותם ולא יכול מפני זה להציל ארצו שמרון ושכן לא יציל את ירושלים. והתבונן שרבשקה בדברים הראשונים אשר דבר אל אליקים וחבירו לא דבר דבר כנגד השם יתברך, והורה בדבריו שלהיותו מזרע היהודים היה חס על כבוד קונו, ולזה אמר כנגד חזקיהו הלא הוא הסיר את מזבחותיו כמתרעם עליו לכבוד השם, ואמר גם כן המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה, ולכן מצא אליקים מקום לתפשו בדבריו ולאמר לו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם, שכוונתו בזה שמפני כבודו היו מיעצים אותו שלא ידבר יהודית פן יחשדוהו שהיה באמונתו כבן ישראל, וכדי להסיר רבשקה החשד הזה עמד וקרא בקול גדול הדברי' השניים כנגד העם, ובהם לא שמר כבוד המקום כמו שעשה בדברים הראשונים, אבל גדף את השם וחרף אותו באמרו שהיה ענינו וכחו כמו האלילים, וכל זה להסיר עצמו מן החשד, כי משומד יהודי היה, (לו) ומפני הדברים השניים האלה קרעו בגדיהם אליקים וחבריו, מפני מה שחרף וגדף את השם, עם היות שלא ענו אתו דבר כי כן צוה להם המלך:
פסוק לז:ויבא אלקים בן חקליהו וגומר. ספר הכתוב שאליקים בן חלקיה, שהיה ממונה על בית המלך ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר כאשר שמעו דברי רבשקה באו אל המלך חזקיהו קרועי בגדים והגידו לו הדברים כלם, והנה בספר ישעיהו אמר (ישעי' כ"ב ט"ו) לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית, והורה ששבנה היה ממונה על הבית לא אליקים, ואולי בראשונה היה שבנא על הבית ואח"כ נתנו שררתו לאליקים. וחז"ל (סנהדרין פ"ג כ"ו ע"א) אמרו ששבנה וסיעתו מרדו, ושכתב שבנא כתב אחד והשליכו עם החץ שירה למחנה אשור והיה כתוב בו שבנה וסיעתו השלימו חזקיהו וסיעתו לא השלימו, וכאשר יצא עם סיעתו מירושלם ללכת לסנחריב בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו, וכשבא שבנה אצל סנחריב אמר לו היכן סיעתך? א"ל חזרו להן לירושלם, נקבוהו בעקביו ותלוהו בזנבי הסוסים והיו מגררים אותו על הקוצים ועל הברקנים. והנכון הוא שמרדו היה מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה אבל היה בסתר ולא היה מראה עצמו מורד, וכן במעשה הזה בא קרוע בגדים מראה עצמו עצב ולבו לא נכון, והנביא גלה דעתו לחזקיה והורידוהו מפקידותו ונשאר סופר המלך, והפקיד אליקים על הבית:
