לפרק י"ח
לאחר מות המלך אחז עלה על כסא מלכות בית דוד בנו חזקיהו. במשך כל תקופת המלכים לא היה מלך צדיק כמוהו. הוא היחיד שנאמר עליו שעשה הישר בעיני ה' כדוד אביו.
המלך חזקיה מבער את עבודת האלילים ומכשיריה
בתחילת מלכותו החל מבער את האלילים מכל יהודה וכל מגמתו להצעיד את העם קדימה בעבודת ה' ובלימוד התורה. חזקיהו לא השלים עם אותן הנהגות שהיו מקובלות בימי מלכי יהודה הקדמונים וגם במנהגים אלה נלחם בכל כוחו. תחילה הסיר את הבמות שהקטירו עליהן לקב"ה. כאמור גם בימי אסא ויהושפט הקריבו קרבנות בבמות לשם ה'. הקרבת קרבנות בבמות אסורה לאחר שנבנה בית המקדש בירושלים(זבחים קיב:), בכל זאת אסא ויהושפט לא הצליחו להניא את העם מלהקריב בבמות ואילו חזקיהו הצליח להסיר את הבמות ולצוות על העם בצו מלכותי להקריב אך ורק בבית המקדש.
המלך חזקיה מכתת את נחש הנחושת
המלך חזקיה שבר את המצבות וכתת את נחש הנחושת שעשה משה כאשר נענשו ישראל בעונש הנחשים השרפים, כי עמי הארץ החלו ליחס לו כוחות רוחניים ולעבוד אותו. ההמון חשב שאם האדם בישראל הביט עליו ונרפא מנשיכת הנחש, משמע שיש לנחש הנחשת סגולות רוחניות עליונות ואם יעבדו לו וישתחוו לו בוודאי ינצלו מכל רע. אסא ויהושפט לא הסירו וכתתו את נחש הנחושת משום שבימיהם לא עבדו לו ומאחר והמקים של הנחש היה משה לא רצו לכתתו. אולם לאחר מות יהושפט ובתקופה שמלכי יהודה גם הם סטו מדרך ה' והחלו נוהגים כמלכי ישראל, התחיל ההמון לסגוד לנחש הנחושת. לפיכך החליט חזקיהו לכתתו ולבערו מן העולם כדי שלא ימשיכו לחטוא.
המלך חזקיהו הצדיק והבוטח
הכתוב אומר: "בה' אלוקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו"(מלכים ב יח ו). מסבירים המפרשים שעבודת ה' של חזקיהו היתה במדת הבטחון וחזקיהו הגיע לפסגתה כפי שנראה בהמשך. הכתוב אומר שלא היה כמוהו בוטח בה' בכל מלכי יהודה, אלה שהיו לפניו ואלה שמלכו אחריו. אמנם אין הכוונה יותר מדוד המלך ושלמה המלך, כי נאמר כאן מ"כל מלכי יהודה" והלא דוד ושלמה היו מלכים על ישראל ויהודה. אלא ההשוואה היא מול המלכים שמלכו על יהודה מתקופת רחבעם ועד לחרבן הבית, כולל אסא ויהושפט, שלא הגיעו במדת הבטחון לזו של חזקיהו.
המלך חזקיהו בוטח בה' ולא במלך אשור
בהיותו אוחז ודבק במדת הבטחון, מרד המלך חזקיהו במלך אשור ולא עבדו. חזקיהו הבין כי על העם להתרחק מבריתות עם המעצמות משום "שאין מקרבים לאדם אלא לצורך עצמם"(אבות ב ג), וכן מצאנו שכריתת ברית עם השכנים גורמת להתרחקות מהקב"ה והרי נאמר: "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו"(ירמיהו יז ה). חזקיהו שימש דוגמא אישית והיה לא רק 'נאה דורש' אלא גם 'נאה מקיים', לפיכך בראש ובראשונה התנתק מהתלות במלך אשור, בניגוד לאביו שביסס וחיזק את הברית עמו. ואכן נביאי ישראל התנגדו נמרצות לכריתת ברית עם מלכי המעצמות. הנביא ישעיהו מוכיח את עם ישראל שהמלך שולח שרים לכרות בריתות עם המלכים השכנים. הנביא אומר: "הוי בנים סוררים נאום ה'... ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים, והיה לכם מעוז פרעה לבושת והחסות בצל מצרים לכלימה"(ישעיה ל א ג).
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'