פסוק א:כל זרע. בכדי שתמלוך היא, מבלי מערער:
פסוק ב:אותו ואת מניקתו. את יואש ומניקתו, החביאה בחדר המטות שהיה בבית המקדש:
פסוק ב:ויסתירו. אף היודעים הסתירו אותו, לבל יודע לעתליה, ולזה לא הומת:
פסוק ג:ויהי אתה. כי היא היתה אשת כהן גדול, והתמידה לשבת בבית המקדש:
פסוק ג:ועתליה מולכת. וימי מלכותה ו׳ שנים מקוטעות:
פסוק ד:ובשנה השביעית. למספר השנים שהיה מתחבא:
פסוק ד:יהוידע. יתכן שהוא יוחנן הנזכר בדברי הימים (א ה לה), ועיין בסוף הספר בחשבון הדורות:
פסוק ד:שרי המאות. מן הכהנים והלוים:
פסוק ד:לכרי ולרצים. גם לקח הכרים והרצים:
פסוק ד:ויכרות. להיות האהבה ביניהם, ולהיות ידם עמו להמליך את בן המלך, והשביעם על זאת:
פסוק ה:השלישית. חלק שלישי:
פסוק ה:באי השבת. כי משמרות הכהנים והלוים, היו מתחלפים בכל שבת, אלו יוצאים ואלו באים, כמה שכתוב בדברי הימים (ב כג ח) וקרוים המה באי השבת ואמר להם: השלישית מכם, רוצה לומר: חלק שלישי משומרי המלך, יהיו מאנשי באי השבת:
פסוק ה:ושומרי וכו׳. המה יהיו שומרי משמרת בית המלך, שלא יהרג בבית המלך מאוהבי עתליה, והשמירה ההיא תהיה אחר שיבוא המלך אל הבית:
פסוק ו:והשלישית. חלק שליש השני, ישמרו ב׳שער סור׳ ואמרו רבותינו ז״ל, שהוא שער המזרחי, ויקרא כן על שם שמשם היו הטמאים פורשים, על שם הכתוב (איכה ד טו) סורו טמא קראו למו ובדברי הימים (ב כג ה) נאמר שער היסוד, והיא היא, לפי שהיתה מקום התחלת הקדושה, כמו יסוד להבנין:
פסוק ו:והשלישית. חלק שליש השלישי, ישמרו בהשער אשר אחריו, ׳ שער הרצים׳ כן תרגם יונתן:
פסוק ו:את משמרת הבית. לבל יבוא מי בו להרוג את המלך:
פסוק ו:מסח. תרגם יונתן: מדאשתלי, ורוצה לומר: שישמרו מבלי היסח הדעת:
פסוק ז:ושתי הידות בכם. שני שלישים בשומרי המלך, יהיו כל אנשי יוצאי השבת, על כי המה פנוים הם מעבודת המקדש, כי באו במקומם באי השבת, והמה יעבדו עבודת המקדש, ולזה לא יוכלו הם כולם לשמור על המלך, כי אם מחציתם:
פסוק ז:ושמרו. יוצאי השבת ישמרו בבית ה׳, בעבור המלך:
פסוק ח:והבא. איש זר הבא אל תוך סדר מערכות השומרים יומת, כי אולי הוא מאנשי עתליה, ומבקש להרוג את המלך:
פסוק ח:בצאתו ובבואו. בצאתו מן הבית ובבואו אליו:
פסוק ט:איש את אנשיו. כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת, לקח את אנשיו:
פסוק י:החנית. רוצה לומר: קבוצת החניתות:
פסוק י:אשר למלך דוד. אשר עשאם דוד, והיו מונחים בבית ה׳:
פסוק יא:ויעמדו הרצים. מלבד באי השבת ויוצאי השבת, עמדו הרצים על פני רוחב הבית, ורוצה לומר: בעזרה:
פסוק יא:למזבח. לפני המזבח וההיכל:
פסוק יא:על המלך. סמוך למלך וסביבו:
פסוק יב:ויוצא. ממקום מחבואו:
פסוק יב:העדות. היא התורה, הנקראת עדות, ותלו אותה בזרועו, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (סנהדדרין כב א) בספר תורה היתירה של מלך, או הוא מלשון עדי וקשוט ורצה לומר: קשט אותו בגדי מלוכה, מאבני יקר:
פסוק יב:ויכו כף. היא דרך שמחה:
פסוק יג:קול הרצין העם. קול מרוצת העם, וכאילו אמר, קול העם הרצין:
פסוק יד:על העמוד. רוצה לומר: על מקום מיוחד למלך לעמוד שם, וזהו כמשפט, רצה לומר: כמנהג המלך וכן נאמר בדברי הימים (ב כג יג): על עמודו והיא היא:
פסוק יד:קשר קשר. מרד יש כאן, וכפלה דבריה כדרך החרד:
פסוק טו:פקודי החיל. הממונים על החיל:
פסוק טו:הוציאו אותה אל מבית לשדרות. רצה לומר: הוציאו אותה מחוץ לבית המקדש אולם תלך אל מבית לשדרות, רצה לומר: מבפנים למערכת השומרים, לבל תמלט:
פסוק טו:והבא אחריה. להיות בעזרתה, דתו להמית בחרב:
פסוק טו:כי אמר וכו׳. ולזה לא הרגוה מיד:
פסוק טז:וישימו לה ידים. עשו לה מקום פנוי ללכת מבית ה׳, ובאה אל בית המלך בדרך אשר הסוסים באים בה, ושם נהרגה:
פסוק יז:להיות לעם לה׳. מוסב גם על ובין המלך, שגם הוא יעבוד את ה׳:
פסוק יז:ובין המלך ובין העם. שהמלך ילחום מלחמות העם והם יעבדוהו כמשפט הראוי למלך:
פסוק יח:פקודות על בית ה׳. ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים:
פסוק כ:והעיר שקטה. לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה, כי את עתליה המיתו, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה:
