פסוק א:וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ, וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל־זֶרַע הַמַּמְלָכָה, בני המשפחה שהיו קרובים דים כדי לטעון לכתר בית דוד. כך היא נעשתה שליטה יחידה.
פסוק ב:וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת־הַמֶּלֶךְ־יוֹרָם, אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ, שמן הסתם לא הייתה בתה של עתליה, אֶת־יוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָה, שהיה בן קטן ששרד, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים. בשיגעון רצחני הרגה עתליה את כל הילדים שהיו בבית, אך יהושבע גילתה ילד קטן, אחד מאחייניה שעדיין נזקק למינקת, שנעלם מעיני עתליה, והצליחה להסתיר אֹתוֹ וְאֶת־מֵנִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, במקום שלא היה ידוע לאחרים. וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, וְלֹא הוּמָת.
פסוק ג:וַיְהִי אִתָּהּ בתוך בֵּית ה' מכיוון שאיש לא יעלה על הדעת ששם חי בסתר ילד, ועל כן לא ייערכו שם חיפושים אחריו, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים, וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת באותן שנים עַל־הָאָרֶץ.
פסוק ד:וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע, הכהן הגדול, שהיה נשוי ליהושבע, וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי, יחידה צבאית שאולי הייתה קשורה בגדודי הזרים בצבא ישראל, וְלָרָצִים, מאנשי הצבא שהוצבו סביב המקדש. וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה', מפני שהניח שרובם נאמנים לבית דוד ולממלכה. וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית סביב הסוד שרצה לגלות להם, וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית ה', וַיַּרְא אֹתָם, הראה להם אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ. יהוידע סיכם אִתם בברית ובשבועה על החזרת צאצא המלוכה לשלטון.
פסוק ה:וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן – הַשְּׁלִשִׁית, שליש מִכֶּם, יהיו בהם בָּאֵי הַשַּׁבָּת, משמרות הכהנים והלויים הנכנסים למקדש ביום השבת וְעמם אנשי הצבא שתפקידם להיות שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ החדש.
פסוק ו:וְהַשְּׁלִשִׁית ייכנסו בְּשַׁעַר ששמו היה סוּר, כדי שלא יהיה ניכר שכל אנשי הצבא באים, כדי להסתיר בינתיים את דבר המרד. וְהַשְּׁלִשִׁית יבואו בַּשַּׁעַר המכונה אַחַר הָרָצִים, השער שבו נכנס המלך למקדש מביתו, והרצים מקדימים לפניו. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח, בקפדנות, שלא יישאר מקום שלא יעמוד בו שומר, ולא זמן פנוי משמירה.
פסוק ז:וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת, ושני השלישים האחרונים בָּכֶם, יהיו בהם כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, משמר הכהונה והלוייה שאמור לצאת מעבודתו ביום זה, הפעם יישאר וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת בֵּית־ה' אֶל־הַמֶּלֶךְ, ישמרו על המלך בבית ה'.
פסוק ח:וְהִקַּפְתֶּם עַל־הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו, וכלי נשקו בְּיָדוֹ, וְהזר הַבָּא אֶל־הַשְּׂדֵרוֹת, הנכנס בקרב סדרי השומרים הללו – יוּמָת. וִהְיוּ אֶת, עם הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ. אתם מלוויו של המלך, ועליכם לדאוג שיהיה מוגן מכל סכנה.
פסוק ט:וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת־ אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.
פסוק י:וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת־הַחֲנִית וְאֶת־הַשְּׁלָטִים, המָגִנים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית ה'. ניתנו בידיהם הכלים העתיקים כדי להדגיש שבידיהם מורשת בית דוד.
פסוק יא:וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים כיחידה אחת אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, צמודים זה לזה מִכֶּתֶף, צד הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד־כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת, לפני המזבח והבית לשמור עַל־הַמֶּלֶךְ סָבִיב.
פסוק יב:וַיּוֹצִא הכהן הגדול אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת־הַנֵּזֶר, כתר המלוכה וְאֶת־הָעֵדוּת, ספר התורה וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ בטקס רשמי וַיִּמְשָׁחֻהוּ בשמן המשחה וַיַּכּוּ־כָף כל העם מחאו כפיים, וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!
פסוק יג:וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת־קוֹל הָרָצִין, הרצים לבושי המדים שצעדו בסך ואת קול הָעָם המריע, וַתָּבֹא אֶל־הָעָם בֵּית ה'.
פסוק יד:וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ הצעיר עֹמֵד עַל־הָעַמּוּד בבית ה' כַּמִּשְׁפָּט, במקום המכובד שבו רגילים לעמוד שאר המלכים. וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת – אֶל, בצד הַמֶּלֶךְ, וְכָל־עַם הָאָרֶץ, נציגי העם שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת. מיד הבינה מה פשר המראה הזה – וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת־בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא: קֶשֶׁר, קָשֶׁר! זהו מרד!
פסוק טו:איש לא תמך בעתליה, שכן יהוידע כבר גייס את כל המשמר הסדיר של בית המלך ושל המקדש. וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל־מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת, לפנים משורות השומרים כדי שלא תוכל להימלט, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ אם ינסה מישהו ללוות אותה – הָמֵת, המיתו אותו בֶּחָרֶב. כִּי אָמַר, רצה יהוידעהַכֹּהֵן: אַל־תּוּמַת שלא תומת בתוך בֵּית ה'. אפשר היה להרוג אותה מיד, אבל הוא לא רצה להמית אדם בתוך המקדש.
פסוק טז:וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם, פינו לה מקום, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ־מְבוֹא הַסּוּסִים אל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתּוּמַת שָׁם.
פסוק יז:יהוידע לא הסתפק בהמתת עתליה ובהחזרתו של המלך אל מקומו. וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת־הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם. הוא ביקש להשיב את מלכות בית דוד אל ייעודה לִהְיוֹת לְעָם לַה', וכרת גם ברית בֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם.
פסוק יח:וַיָּבֹאוּ כָל־עַם הָאָרֶץ אל בֵּית־הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ, שברו אותו. מלכי יהודה הקודמים היו ידידיו של בית אחאב, ולא זו בלבד – עתליה עצמה באה מביתם של עובדי הבעל ובנתה היכל לבעל. אֶת־מִזְבְּחֹתָו וְאֶת־צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת שלו. וַיָּשֶׂם יהוידע הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת, מינויים עַל־בֵּית ה'.
פסוק יט:וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת־הַכָּרִי, שמו של גדוד המשמר, או: קצינים, וְאֶת־הָרָצִים וְאֵת כָּל־עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה', וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ־שַׁעַר הָרָצִים, שחיבר בין המקדש לבית המלך, אל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב יואש עַל־כִּסֵּא הַמְּלָכִים.
פסוק כ:וַיִּשְׂמַח כָּל־עַם־הָאָרֶץ על החזרתו של מלך מבית דוד לכס השלטון, וְהָעִיר שָׁקטָה ממהומות, הואיל וְאֶת־עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בתוך בֵּית הַמֶּלֶךְ, ולא היו לה נאמנים שנלחמו למען שמה וכבודה לאחר שנהרגה.
