המלכת יואש
וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ וראתה (רָֽאֲתָ֖ה) כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֨קָם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כָּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה׃
וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת־הַמֶּֽלֶךְ־י֠וֹרָם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗ה וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הממותתים (הַמּ֣וּמָתִ֔ים) אֹת֥וֹ וְאֶת־מֵֽינִקְתּ֖וֹ בַּֽחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הוּמָֽת׃
וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְ-הוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַֽעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃
(מלכים ב יא א-ג)
במלכות בית דוד ממתינים לבן המלך שיגדל
כתב הרמב"ם:
הניח בן קטן, משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש.
(משנה תורה הלכות מלכים פ"א ה"ז)
נראה פשוט שדין זה נכון רק לגבי מלכי בית דוד, שהמלכות הובטחה להם בבלעדיות ואין אפשרות למנות מלך ממשפחה אחרת. לכן זוכה הבן במלכות באופן מובנה למרות גילו. לפי הסבר זה אפשר להבין את מאמר יהוידע הכהן לפני החזרת יואש: "הִנֵּ֤ה בֶן־הַמֶּ֨לֶךְ֙ יִמְלֹ֔ךְ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְ-הוָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י דָוִֽיד׃", דהיינו המלכות עוברת לבן מכורח הבטחת ה' לדוד על המשכיות המלכות בקרב בניו ובניהם.
ליואש חיכו עד גיל שבע, גיל שכבר יש בו מעט דעת ואז מינוהו (בעצת הזקנים).
עד שיגדל ממנים מחליף
כאשר ר' מנחם המאירי מביא דרשה זו של הרמב"ם הוא מוסיף "וממנין אחר עד שיגדל". תוספת זאת הינה לפלא, שכן אצל יואש לא מונה אף אחד בינתיים.
ויש לומר שהמאירי לא נתפס דווקא לדוגמא של הרמב"ם, אלא מתאר מה צריך להיות הסדר התקין בזמן שממתינים למלך המיועד שיגדל; יש למנות מישהו שיתפוס את השלטון וינהיג את המדינה. והסיבה שלא מינו מלך מחליף בגיל הינקות של יואש היא שסבתו, המלכה עתליה, החזיקה את המלכות ולא היה צורך למנות מישהו אחר, אמנם אם לא הייתה מולכת היו צריכים למנות מישהו להנהגת המדינה.
עיקר החידוש של הרמב"ם - שממתינים
בספר מערכי לב הקשה על הרמב"ם, מהיכן יש לו הוכחה שהמלכות עוברת בדווקא לבן, ואפילו הוא קטן. שמא במקרה כזה המלכות תעבור לאחד הדודים, אחי המלך הקודם, אשר גם הם צאצאיו של דוד המלך. והרי מיואש אין הוכחה שהמלכות עוברת בדווקא לבן משום שסבתו, המלכה עתליה, הרגה את כל דודיו.
ויש לומר שהרמב"ם באמת לא בא להגיד שהבן הרך קודם לאחד מדודיו, אלא הרמב"ם בא לחדש שבמידה ויורש העצר הוא רך בשנים, ממתינים לו ואין מעבירים ממנו את המלכות.
מלכות יואש מרוצה על העם
וַיִּכְרֹ֨ת יְהֽוֹיָדָ֜ע אֶֽת־הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְ-הוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֨לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִֽהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַֽיהוָ֑ה וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם׃
(מלכים ב יא יז)
וכתב רש"י:
וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם - ...שיהו עבדים למלך.
רואים כאן שעניינה של מלכות היא קבלת העם ברצון את המלך עליהם. וכן מצאנו במלכות דוד (שמואל ב ה) שהעם בא לקבל את מלכותו, וכן גם במלכות שאול.