פסוק א:אל שרי יזרעאל וכו' אחאב לאמר שיעור הכתוב אחאב לאמר אל שרי יזרעאל כתב אגרת בשם אחאב שאחאב אומר ופוקד אל שרי יזרעאל (שברחו אז מיזרעאל לשומרון) ואל הזקנים והאומנים, שילחמו בעד ביתו, ולכן לא אמר אומני אחאב בסמיכות להורות גם הכוונה אחאב לאמר שאחאב אומר ופוקד להם אלה הדברים, ועתה כאילו אומר אם הייתם עצלים עד עתה ולא הגנתם על אדוניכם על כל פנים עתה כבא הספר אליכם להעיר אזניכם, תצאו ידי חובתכם, ואתכם הרכב וכו' הוא מאמר בעל שתי פנים, בצד אחד יאמר שאתכם רכב וכלי מלחמה, ובצד אחד יאמר שאין מי מן העם אתכם רק הסוסים והרכב והנשק באין רוכבים ולוחמים, והיה המכתב בשם אחאב למען ידעו כי לא יהוא פוקד דבר הזה ובכ"ז באו הדברים סתומים שנראה גם כן שהם בשם יהוא, בדרך המליצה וההתול:
פסוק ה:עבדיך אנחנו וכו' ונגד עבדיך אנחנו אמרו, לא נמליך איש ונגד כל אשר תאמר אלינו נעשה אמרו הטוב בעיניך עשה כיון שאנחנו מוכנים למלא דבריך:
פסוק ט:צדיקים אתם רצה לומר כי כפי הדין אם אומר תנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו וכו' אלא אם כן חייב מיתה כשבע בן בכרי (כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה), ואם כן מי הכה את אלה, ואתם צדיקים אתם, ושארית ישראל לא יעשו עולה, ואם כן:
פסוק י:דעו אפוא שהם חייבים מיתה על פי דבר ה', וה' עשה לא אני ולא אתם:
פסוק יב:(יב-יד) הוא בית עקד שעורו כשהיה הוא בבית עקד הרועים רצה לומר במקום שמתאספים שם הרועים מצא יהוא שם את אחי אחזיה שהיו שם בבית הזה, והם לא ידעו מכל הנעשה, וישחטם שם, באופן שגם מבית יורם שהיה חתן אחאב לא נשאר מאומה, ובדברי הימים מפרש שהיו בני אחי אחזיהו כי אחי אחזיהו נהרגו בגדוד הערבים כמש"ש:
פסוק יח:אחאב עבד א"ל בערמה שאחאב נענש מפני שלא עבד את הבעל הרבה רק מעט ולכן יהוא יעבדנו הרבה ולכן צוה שיתקבצו נביאי הבעל וכהניו:
פסוק כ:ויאמר צוה להם שיקדשו עצרה לבעל היינו שיקבעו יום מועד בשבילו ויהיה היום ההוא מקודש ואסור במלאכה וכן עשו ויקראו יום חג ועצרה לבעל:
פסוק כא:וישלח עפ"ז שלח לקבץ עובדי הבעל מכל ישראל לבא ליום החג:
פסוק כב:ויאמר רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם וכ"א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ"ז ידע שבאו בכוון, ולז"א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה, וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו על ידי מלבושיהם:
פסוק כד:(כד-כה) ויבאו לעשות זבחים ועולות, ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים, ויאמר לרצים ולשלשים צוה שיכום בתוך בית הבעל, ויכום וישליכו הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל:
פסוק כו:ויוציאו וישרפו מצבות בית הבעל שהיו של עץ והיו סביב בית הבעל:
פסוק כו:ויתצו מצבה אחת גדולה של אבנים שנקראת מצבת הבעל, רק חטאי ירבעם מצד שבזה החטיא את ישראל כו' ונעשה להם כדבר טוב וישר, אבל החטאים הפרטים של ירבעם שלא נמשכו אחריו כל ישראל לא נמשך יהוא אחריו:
פסוק ל:(ל-לא) ויאמר ספר שה' הבטיח ליהוא שישבו לו בני רבעים על כסא ישראל, ובכ"ז יהוא לא שמר ללכת בתורת ה' וכו' ולא סר מעל חטאת ירבעם, רצה לומר שאם לא היה הקב"ה מבטיחו שבניו ימלכו אחריו עד דור רביעי, היה לו תירוץ שירא פן תשוב הממלכה לבית דוד על ידי שיעלו העם ירושלים, כמו שמטעם זה עשה ירבעם את עגלי הזהב, אבל אחר שיהוא לא נתירא שתסוב המלוכה מזרעו כי היה לו הבטחה מה' לכן חרה אף ה' בו, ויען שכבר הבטיח לו המלכות לא יכול לכלות חמתו בו, וע"כ:
פסוק לב:החל ה' לקצות בישראל רצה לומר שהחל להכות היושבים בקצה, מעבר הירדן מזרחה: