פסוק א:וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן, עיר הבירה המבוצרת של ממלכת ישראל. וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים, מכתבים וַיִּשְׁלַח אותם לשֹׁמְרוֹן אֶל־שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים, שאולי ברחו מיזרעאל, וְאֶל־הָאֹמְנִים, המטפלים בבני ביתו של אַחְאָב, לֵאמֹר:
פסוק ב:וְעַתָּה כְּבֹא, כאשר יגיע הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, בניו הרבים של אחאב, וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק. ואתם מחזיקים בכוח הצבאי וחולשים על הבירה החזקה והמבוצרת, שכבר עמדה במצור פעם אחר פעם ולא נכנעה.
פסוק ג:וּרְאִיתֶם, בחרו לכם את הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, המתאים ביותר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְשַׂמְתֶּם אותו עַל־כִּסֵּא אָבִיו, המליכו אותו, וְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם. יהוא שלח קריאת תגר לאנשי בית אחאב ולצאצאיו: בידיכם כל התנאים והציוד הדרושים להתכונן ולהתגונן מפני. קומו והילחמו עמי.
פסוק ד:וַיִּרְאוּ אנשי בית אחאב מְאֹד מְאֹד. וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים – מלך ישראל ומלך יהודה – לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ? אמנם יהורם בא לבדו במרכבה ואולי לֻווה במעט אנשים, וגם אחזיה לא היה מלֻווה אלא בפמליה קטנה, אבל מות המלכים סיפק להם תירוץ טוב להימנע מעימות.
פסוק ה:וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת, הממונה על בית המלך וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר, ראש העיר מטעם המלך וְהַזְּקֵנִים, הנכבדים וְהָאֹמְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר: עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה. אנחנו מחכים לפקודותיך. לֹא־נַמְלִךְ אִישׁ מרצוננו. הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. איננו מתכננים להילחם נגדך.
פסוק ו:וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר: אִם אכן לִי, לצדי אַתֶּם עוברים, וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים – קְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה. אמתין לכם ביזרעאל, ועד מחר עליכם להביא אלי את ראשיהם הכרותים של כל בני אחאב. וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ היו שִׁבְעִים אִישׁ אֶת, עם גְּדֹלֵי הָעִיר המְגַדְּלִים אוֹתָם. המטפלים בילדים או בנערים הללו זכו למעמד מכובד בעיר.
פסוק ז:וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ אותם שִׁבְעִים אִישׁ, וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם הכרותים בַּדּוּדִים, סירים או סלים גדולים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה.
פסוק ח:וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ, השליח, וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר: הֵבִיאוּ את רָאשֵׁי בְנֵי־הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר יהוא: שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים, ערמות ליד פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר.
פסוק ט:וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יהוא וַיַּעֲמֹד, וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם שביזרעאל: צַדִּקִים אַתֶּם בעיני עצמכם ממני. הִנֵּה אֲנִי מודה ומודיע שקָשַׁרְתִּי עַל, מרדתי נגד אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ. ועל כך אשא באחריות. ואולם מִי הִכָּה, הרג אֶת־כָּל־אֵלֶּה?! הרי נכבדי שומרון עשו זאת.
פסוק י:דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה. במעשי יתמלאו כל הנבואות הקשות אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עַל־בֵּית אַחְאָב, וַה' עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ.
פסוק יא:וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל־גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו, ידידיו וְכֹהֲנָיו, את כל מי שהיו קשורים לשושלת בית אחאב, עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד.
פסוק יב:וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ מיזרעאל לשֹׁמְרוֹן, ומסלולו עבר במקום שהוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים, הפונדק שבו הרועים נהגו להתאסף בַּדָּרֶךְ.
פסוק יג:וְיֵהוּא מָצָא שם אֶת־אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, שבאו מיהודה בעקבות אחזיה לביקור מלכותי בעיר הנופש יזרעאל הן מטעמי נימוס – ביקור מלך ישראל המחלים – והן לשם תענוג. וַיֹּאמֶר: מִי אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ: אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶד לִשאול לשְׁלוֹם בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה, איזבל.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר יהוא לאנשיו: תִּפְשׂוּם, תפשו אותם חַיִּים. וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים, וַיִּשְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ, וְלֹא־הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם מכיוון שגם הם היו קשורים למשפחת אחאב.
פסוק טו:וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם הלאה בדרכו וַיִּמְצָא אֶת־יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְרָאתוֹ. יהונדב, שהיה אדם נשוא פנים, לא היה קשור לפוליטיקה של אחאב או של אחזיה, ובני שבטו המשיכו לעבוד את ה' במשך שנים. יהוא לא נזקק לתמיכתו הפוליטית אלא לתמיכתו המוסרית. וַיְבָרְכֵהוּ יהוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הֲיֵשׁ אֶת־לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם־לְבָבֶךָ? האם אתה תומך בי, כשם שאני תומך בך? וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב: יֵשׁ וָיֵשׁ. אני תומך בך לחלוטין. תְּנָה, הושט לי אֶת־יָדֶךָ. וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר: לְכָה, בוא אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה'. וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ של יהוא.
פסוק יז:וַיָּבֹא יהוא לשֹׁמְרוֹן. העיר הייתה פתוחה בפניו. איש לא העז למחות בידו. וַיַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד־הִשְׁמִדוֹ. הוא טבח את כל תומכי אחאב – ובכללם מן הסתם גם את מי שהרגו את בני אחאב במצוותו קודם לכן – משום שלא סמך עליהם, או משום שרצה להכחיד לא רק את משפחת אחאב אלא גם את כל בית המלוכה שלו ואת מערכת השלטון שעמדה לרשותו, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ.
פסוק יח:עתה רצה יהוא להכרית את כהני הבעל. מכיוון שלא היה קל לזהותם, הוא נקט תחבולה: וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־הָעָם היושבים בשומרון, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט, שכן עשה זאת בעיקר מחמת אשתו, שטענה באוזניו שזוהי האפנה התרבותית המקובלת. לעומת זאת, יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה, בכובד ראש וכראוי.
פסוק יט:וְעַתָּה את כָל־נְבִיאֵי הַבַּעַל, כָּל־עֹבְדָיו וְכָל־כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי. נערוך אספה גדולה. חשוב שכל עובדי הבעל, הנאמנים לו והאוהדים אותו ינכחו בה. אִישׁ אַל־יִפָּקֵד, לא ייעדר, כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל. כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד – לֹא יִחְיֶה. כאן מופיעה הערה מבהירה: וְיֵהוּא עָשָׂה זאת בְעָקְבָּה, במרמה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְדֵי הַבָּעַל.
פסוק כ:וַיֹּאמֶר יֵהוּא: קַדְּשׁוּ, הכריזו על עֲצָרָה, עצרת לכבוד הבַּעַל. וַיִּקְרָאוּ. כך עשו.
פסוק כא:וַיִּשְׁלַח יֵהוּא לפרסם את דבר הכינוס בְּכָל־יִשְׂרָאֵל. הוא הודיע שעם כניסתו של המלך החדש יעלה פולחן הבעל מעלה מעלה; ושאם עד כה הרגישו עובדי הבעל דחויים, מעתה הם יעמדו במרכז החברה. על כן צריכים כולם לבוא ולהביע את תמיכתם במלך. וַיָּבֹאוּ כָּל־עֹבְדֵי הַבַּעַל, וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא. וַיָּבֹאוּ אל בֵּית הַבַּעַל, וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה, עד אפס מקום.
פסוק כב:וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה, הממונה על הבגדים: הוֹצֵא לְבוּשׁ מיוחד לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל לכבוד הטקס, כיאה לאספה מכובדת כזו. וַיֹּצֵא לָהֶם את הַמַּלְבּוּשׁ הייחודי לעובדי הבעל. יהוא ציווה על עובדי הבעל ללבשו.
פסוק כג:וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב, ידידו ורבו אל בֵּית הַבָּעַל. וַיֹּאמֶר יהוא לְעֹבְדֵי הַבַּעַל: חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי ה', כִּי אִם־עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם. וודאו שאין פה איש מעובדי ה'.
פסוק כד:וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת בחגיגה הגדולה. וְיֵהוּא שָׂם־לוֹ, העמיד בַחוּץ מראש שְׁמֹנִים אִישׁ, וַיֹּאמֶר להם: עליכם לעמוד פה ולשמור. הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט החוצה מִן־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְדֵיכֶם, שכונסו כאן תחת אחריותכם – עליכם להרגו. ומי שיניח לאחד מעובדי הבעל להימלט – נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ. הוא ימות במקומו.
פסוק כה:נראה שיהוא עצמו השתתף בטקס. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה, וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים, ולמפקדים: בֹּאוּ הַכּוּם, הרגו את כולם. אִישׁ אַל־יֵצֵא. וַיַּכּוּם אנשיו החמושים לְפִי־חָרֶב. וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים החוצה את גופותיהם של כל מי שהתכנסו במקום, וַיֵּלְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל ושם השלימו את משימתם –
פסוק כו:וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ.
פסוק כז:וַיִּתְּצוּ, שברו אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל, וַיִּתְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂימֻהוּ לְמוֹצָאוֹת, לפי הכתיב: למחראות, לשירותים ציבוריים עַד־הַיּוֹם.
פסוק כח:וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל. בעקבות מעשיו נעלמה עבודת הבעל מישראל כליל, שכן הוא כינס במקום אחד לא רק את כהני הבעל, כאליהו, אלא גם את כל המאמינים בבעל והקשורים אליו.
פסוק כט:רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל, לֹא־ סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם – עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן. יהוא לא חזר לעבוד את ה' בבית המקדש בירושלים. מבחינה זו נהג כמלכי ישראל שחיו לפני אחאב, שלא ראו את עצמם כעובדי עבודה זרה אלא כפלג לגיטימי של עובדי ה', העובדים אותו במקום אחר.
פסוק ל:וַיֹּאמֶר ה' אֶל־יֵהוּא על ידי שליח: יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי – כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי, בדיוק כפי שרציתי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב – לא רק אתה תזכה למלוך, אלא בְּנֵי רְבִעִים, בנים רביעיים, כלומר עד הדור הרביעי יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. זו הייתה השושלת היחידה במלכות ישראל שמלכו בה ארבעה דורות רצופים.
פסוק לא:וְכאמור, יֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־ה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־לְבָבוֹ, כי לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל.
פסוק לב:ובגלל חטאיו – בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת, לחתוך קצוות, לקצץ בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּם חֲזָאֵל מלך ארם בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל הצפוני.
פסוק לג:מִן־הַיַּרְדֵּן כלפי מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָּל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד, נחלות שבטי הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי, מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְנֹן שבדרום לכיוון מואב, וְעד הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן בצפון.
פסוק לד:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל־גְּבוּרָתוֹ, הפרטים ההיסטוריים הקשורים ליהוא המלך, הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק לה:וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן, שהמשיכה להיות בירתו. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק לו:וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל – עֶשְׂרִים־וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן.
