פסוק א:וּמַלְכַּת־שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה. ייתכן ששבא שכנה בדרום ערב, בסביבות תימן או באפריקה המזרחית, אולי באתיופיה, לְשֵׁם ה'. שלמה היה מפורסם בכל העמים כגדול החכמים, וכמי שחכמתו חכמה אלוקית, ועל כן – וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת, לשאול אותו שאלות, ולשמוע את תשובותיו החכמות. מלכת שבא לא ערכה את המסע למטרות פוליטיות, אלא בעיקר כדי להיפגש עם האיש ששמע חכמתו הגיע עד אליה.
פסוק ב:וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב־מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה. וַתָּבֹא אֶל־שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ. גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב־מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה. וַתָּבֹא אֶל־שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ.
פסוק ג:וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ, ענה על כל שאלותיה. לֹא־הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִן־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.
פסוק ד:וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא אֵת כָּל־חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְגם את הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה,
פסוק ה:וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה, גרם המדרגות המפואר שהוביל מבית המלך עד בֵּית ה'. וְלֹא־הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ. היא נדהמה ביותר.
פסוק ו:וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ: אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ.
פסוק ז:וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים ששמעתי, עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי. הסיפורים שנשמעו באוזני גוזמאות, אינם ממצים אפילו חצי ממה שמצאתי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, איכות מוסרית, שימושית או אסתטית אֶל־הַשְּׁמוּעָה, מעבר לשמועה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.
פסוק ח:אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ. אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ. אני הגעתי כדי לזכות לשיחות אחדות אתך, ואילו הם נמצאים כאן תמיד ואינם חדלים לשמוע את חכמתך.
פסוק ט:יְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ, על אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבַת ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ עליהם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.
פסוק י:וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה. מעולם לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, לא היה בושם כה רב בירושלים אֲשֶׁר, כמו שנָתְנָה מַלְכַּת־שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
פסוק יא:אגב האוצרות שהביאה מלכת שבא לשלמה מארצה הדרומית מסופר על אוצרות נוספים שהגיעו מן הדרום בדרך הים באותה עת: וְגַם אֳנִי, צי האניות של חִירָם אֲשֶׁר־נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר, הֵבִיא מֵאֹפִיר גם עֲצֵי אַלְמֻגִּים, שהם האלמוגים של ימינו, המצויים בדרך ים סוף. במקומם אין הם יקרים, אך כיוון שהגיעו ממרחקים באותם ימים, ערכם היה רב בשל נדירותם כאן. לפי דעה אחרת, מדובר בעצים ממש, בעלי מראה ייחודי, האופייניים לאותו אזור. הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה.
פסוק יב:וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי, מעצי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד, מעקה לְבֵית־ה' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ. וְכן כִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים. לֹא בָא־כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אלמוגים בכמות כה גדולה יכלו להגיע רק הודות לצי האניות של שלמה.
פסוק יג:וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, דברים שביקשה משום שלא יכלה להשיג בארצה, מִלְּבַד המתנות אֲשֶׁר נָתַן־לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ.
פסוק יד:וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר־בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת, בשנה שבה הגיעה מלכת שבא ואף הובא הזהב באניות הצידונים שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב.
פסוק טו:זהו חשבון ההכנסות הלאומיות שבאו באופן מרוכז אל אוצרות המלך, לְבַד מהמסים שהעלו לשלמה אַנְשֵׁי הַתָּרִים, הסוחרים הנודדים וּמִסְחַר הָרֹכְלִים, סוחרים קטנים יותר וְכָל־מַלְכֵי הָעֶרֶב, הערָבים וּפַחוֹת, שרי הָאָרֶץ.
פסוק טז:וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה, מגן גדול זָהָב שָׁחוּט, מתוח. או: זהב שכמות קטנה של סיגים משנה אותו מאדום ללבן. שֵׁשׁ־מֵאוֹת מטבעות זָהָב שמשקלם הכולל קרוב ל-7 ק"ג יַעֲלֶה עַל, משקלה של הַצִּנָּה הָאֶחָת.
פסוק יז:וּכמו כן, שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים קטנים יותר של זָהָב שָׁחוּט, שְׁלֹשֶׁת מָנִים, יחידת משקל של מאה מטבעות זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת, וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ כמצבור נשק, כאוצר ואולי גם לנוי בתוך בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, ביתו המלכותי.
פסוק יח:בבית זה היה אולם הכיסא של המלך שלמה. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן, שנהב, שן פיל, גָּדוֹל, וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז, מאופז, מהעיר הרחוקה אופז. או: מופץ, זהב שעבר תהליך של זיקוק הסיגים על ידי כיתות ופיזור.
פסוק יט:בשֵׁשׁ מַעֲלוֹת, מדרגות עולים לַכִּסֵּה, לכיסא, וְרֹאשׁ עָגוֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו למשענת או לקישוט, וְיָדֹת, ידיות מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל־מְקוֹם הַשָּׁבֶת. להניח עליהן את הידיים בזמן הישיבה. וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל, ליד הַיָּדוֹת. שני פסלי אריות, כנראה עשויים זהב, ניצבים ליד מסעדי הידיים.
פסוק כ:וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים, אריות עֹמְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה. בשני צדיה של כל מדרגה עמד אריה. לֹא־נַעֲשָׂה כֵן לְכָל־מַמְלָכוֹת.
פסוק כא:וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה היו עשויים זָהָב. וְכֹל כְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר, מזוקק. מרוב זהב אֵין כֶּסֶף בכלי בית המלך, מפני שהכסף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה,
פסוק כב:כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ, אניות גדולות וחזקות, כגון אלה המסוגלות לנסוע עד תרשיש, לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם. אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים, המזוהים עם הטווסים.
פסוק כג:וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה.
פסוק כד:ובעקבות המסחר במרחקים – וְכָל־הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה, לִשְׁמֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ.
פסוק כה:וְהֵמָּה, המבקרים הרבים מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ, כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת, שמלות, בגדים וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים, סוּסִים וּפְרָדִים, דְּבַר־שָׁנָה בְּשָׁנָה. וכך התקבצו אצל שלמה אוצרות גדולים.
פסוק כו:וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַיְהִי־לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנְחֵם, הוליך חלק מהפרשים והמרכבות בְּעָרֵי, אל ערי הָרֶכֶב מטעמי ארגון וכדי למנוע שוד או ביזה, וקצתם שהו עִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק כז:וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כַּאֲבָנִים. הכסף היה כה רב, שהוא היה מצוי כמו אבנים. וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב. הארזים הרבים שהגיעו לירושלים נחשבו כמו השקמים בשפלה, שם הם נפוצים מאוד.
פסוק כח:וּמוֹצָא, מקור הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה – מִמִּצְרָיִם. וּבמצרים מִקְוֵה, התאספות הסוסים הייתה ביד סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ שלמה. את הזכות למכירת הסוסים קיבל שלמה, והסוחרים יִקְחוּ, קונים מִקְוֵה בִּמְחִיר משלמה.
פסוק כט:וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, וְכֵן, כך, במחיר הזה נמכרו לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם. כולם הזדקקו למרכבות ולסוסים לצבאותיהם, ומכיוון ששלמה היה הספָּק, הם בְּיָדָם יֹצִאוּ, שילמו וקנו ממנו. שלמה קנה את הסוסים במצרים, טיפח אותם ומכרם לארצות הצפון.