הכסף והזהב

האם עבר שלמה על איסור התורה : "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"(דברים יז י)? 

יש אומרים שאכן חטא שלמה בכך:

ומצינו שלמה שהיה גדול העולם שנכשל בשלשה אלו, ...וכן הכסף שנאמר ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים(מלכים א י כז), וכתיב (שם) אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה. אמר בכולן: אני ארבה ולא אסור, וסמך על חכמתו לבא כנגד התורה ונכשל בהם.
(רבינו בחיי דברים יז יז; ועיין סנהדרין כא:)

נראה שעלינו לברר: מהו גדר האיסור של רבוי הכסף והזהב? 

חז"ל דורשים:

וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אספניא.
(סנהדרין כא:)

פירש רש"י: שכר חיילות מדי שנה בשנה הנכנסין והיוצאין עמו כל השנה: 

האם ההיתר מוגבל לצורכי הצבא בלבד?

הרמב"ם מרחיב את אפשרויותיו של המלך:

ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו, אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו, וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו, ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר ולא ירבה לו, ואם הרבה לוקה.
(משנה תורה הלכות מלכים פ"ג ה"ד)

שני אוצרות נזכרו בהלכה זו: (א) בית גנזיו, (ב) אוצר בית ה'. ריבוי הכסף בבית גנזיו אסור כי תכליתו להתגאות או להתנאות. צבירת הכסף והזהב באוצר בית ה' מותרת, מפני שנועד לצורכי הממלכה! יתרה מזאת, הרמב"ם מגדיר זאת כמצוה!

צרכי הממלכה רבים ומגוונים הם. השקעה בתשתיות שתכליתה ליצור מקומות עבודה אף היא בכלל צרכי הציבור. גני משחקים לילדים, כבישים, בורות מים ועוד.

אולם אם רוצה המלך לפאר את רחובות עיר הבירה, האם זה בכלל צורכי הממלכה או שמא יש כאן גדר של גאוה והתנאות?

מצד אחד יכול דבר זה לבטא רצון של המלך לעשות רושם על כל באי העולם ולהראות להם רוב עושרו וכבוד מלכותו. אך מאידך מלכים הבאים לשמוע את חכמת ישראל ותורתו, ורואים שהיא שוכנת בתוך כלי מפואר, עיר המלאה בעושר רב, מתרשמים הרבה יותר. ואם כן משמש הדבר להגדלת שם ה' ושם ישראל. לדוגמה, דברי מלכת שבא בפרקנו:

וַתֵּ֨רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת כָּל־חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃
וּמַֽאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַֽעֲמַ֨ד מְשָֽׁרְתָ֜ו וּמַלְבֻּֽשֵׁיהֶם֙ וּמַשְׁקָ֔יו וְעֹ֣לָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ ע֖וֹד רֽוּחַ׃
וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הָיָ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חָכְמָתֶֽךָ׃
וְלֹֽא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לַדְּבָרִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֨אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־הֻגַּד־לִ֖י הַחֵ֑צִי הוֹסַ֤פְתָּ חָכְמָה֙ וָט֔וֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתִּי׃
אַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ אַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹֽמְדִ֤ים לְפָנֶ֨יךָ֙ תָּמִ֔יד הַשֹּֽׁמְעִ֖ים אֶת־חָכְמָתֶֽךָ׃
(מלכים א י ד-ח)

על שלמה נאמר בפרקנו:

וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם כָּֽאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָֽאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃
(מלכים א י כז)

ובירושלמי תיארו זאת:

תני(=שנה) ר' שמעון בן יוחי: אפילו משקלות שהיו בימי שלמה לא היו של כסף אלא של זהב, ומה טעם? אין כסף נחשב בימי שלמה.
(ירושלמי סנהדרין יג.)

יש מצבים שבהם הגדלת שמו של המלך והאדרתו גורמים ליראת כבוד כלפי הממלכה כולה! אם כן כשמרבה המלך זהב וכסף תלוי הדבר עד כמה כוונתו לשם שמים, האם חושב הוא על טובת האומה, או שמא מתערבות במעשיו כוונות של התפארות אישית.

אין אפשרות לדון את המלך על פי מעשיו באופן חיצוני, ללא ידיעת מחשבותיו וכוונותיו.

מסתבר ששלמה, גדול העולם, התכוון בכל מעשיו לשם שמים! כיון שהכתוב מציין : "ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד". מסתבר שמחשבתו ומעשיו היו למען כלל ישראל ולא למען הנאתו האישית. כך משתמע אף מדברי ר' יצחק(סנהדרין כא:) שלא מנה את ריבוי הכסף והזהב בתור כישלון של שלמה, אלא רק את ריבוי הנשים וריבוי הסוסים!