וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְ-הוָה

אִמְרָה ידועה מן הברית החדשה תבהיר את השקפתה ההפוכה של היהדות: 'תנו לקיסר אשר לקיסר, ולאלהים אשר לאלהים'. פירושה של אִמְרָה זו הוא הפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה. העניין המוסרי והקשר לאלהים, איננו ענין למדינה ולחברה, אלא ליחיד בלבד. משום שאי אפשר לנהל מדינה על יסודות מוסריים. פוליטיקה, שלטון, צבא ושאר עניני המדינה, אינם יכולים להיות מושתתים על יסודות דתיים.

את אידיאל היהדות, המנוגד להשקפה זו, ניתן לראות בתחילת בפרקנו, כאשר מלכת שבא באה לבקר את שלמה:

וַתֵּ֙רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת כָּל־חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃
וּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד משרתו (מְשָׁרְתָ֜יו) וּמַלְבֻּֽשֵׁיהֶם֙ וּמַשְׁקָ֔יו וְעֹ֣לָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ ע֖וֹד רֽוּחַ׃
(מלכים א י ד-ה)

המלבי"ם ציין לדברים המקבילים בדברי הימים – "וַעֲלִיָּת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְ-הוָ֑ה"(דברי הימים ב ט ד), והיינו, גשר היה מחבר את בית המלך עם בית המקדש. דבר זה שהמלך מחובר עם א-להים, לא ראתה מעולם, "וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ ע֖וֹד רֽוּחַ" מרוב התפעלות.

המשמעות של חיבור זה היא שאין תחום חברתי או מדיני שאיננו מבוסס על צדק ומוסר. יחידים בעלי מדרגה מוסרית יש גם אצל הגויים, אך זהו ענין אישי. חיים מוסריים ליחיד אינם קשים ומסובכים כמו הנהגת אומה. זו הייתה טענת הנוצרים מקדמת דנא, שמוסריותם של היהודית נובעת מכך שאין להם צורך להנהיג מדינה, ורק בהיותם יחידים יכולים הם להיות בעלי מוסר גבוה. אך אי אפשר לנהל חברה ומדינה, יחסים בינלאומיים, מלחמות וכדומה, ולהתחשב בעקרונות מוסריים.

אברהם אבינו ציווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה', לעשות צדקה ומשפט, לא רק בחיי היחיד, אלא כעם. כעם אנו שואפים להראות שגם מדינה יכולה לשמור דרך ה', ובזה מתייחדת לאומיותנו, שכעם אנו חפצים להגשים את האידיאל הא-להי, מבלי להפקיע אף לא תחום אחד מענייני המדינה, ומהקשר שלו לא-להים.

ישנם בעולם חסידים, פילוסופים, אנשי קדש ואנשי א-להים, אבל אין בעולם אומה, שנשמתה העצמית לא תוכל להשתלם כי אם על פי המגמה של האידיאה הא-להית העליונה בעולם, כי אם ישראל.
(אורות התחיה פרק ב)

לשם כך אין די בדרשות והטפות, אלא יש צורך בהגשמה ובדוגמא מעשית. על כן יש צורך לעם ישראל במדינה שבה יוכל להגשים את דרכו כעם, כדי להוות דוגמא ומופת בחיי העמים, שהתביעות המוסריות שמציגה התורה אפשריות הלכה למעשה, לא רק בחיי היחידים, דבר שהוא פשוט ומובן אף לשאר העמים, אלא גם בחיי האומה.