מולך-מושל-רודה
בפרק הקודם ראינו:
וַֽיְהִי֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים א ד א)
ובפרקנו:
וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹֽבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ {פ}
כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה ׀ בְּכָל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכָל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכָּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃
(מלכים א ה א,ג)
בארץ ישראל שלמה היה מולך, ואילו מהנהר, נהר פרת, ועד ארץ פלשתים שלמה היה מושל. ויש להסביר על פי אבן עזרא על הפסוק: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" – שמלך הוא ברצון העם והסכמתם, ומושל הוא על ידי כיבוש. ולכן על ארץ ישראל נאמר ששלמה היה מלך, שהרי עם ישראל הסכים וקיבל את מלכותו. אך על הגוים עד הנהר היה מושל, מכח כיבושיו של דוד, כמבואר בספר שמואל(ב ז). ומעבר לנהר פרת, שם היה רודה, ולא שלט שם ממש, אלא רק שררו שם פחד ויראה מפניו, וכמו שנאמר: "ורדו בדגת הים", שבעלי חיים יראים מן האדם.