חכמת שלמה
בעקבות המדרגה הראשונה הגיעה העת להופעה הגדולה של הקדושה הישראלית הנטועה בקרב האומה, כשהיא מתגלית בלימוד התורה וסידורה המשוכלל והמתוקן. להופעת מדריגה זו זכו ישראל בימי שלמה, עליו נאמר בפרקנו: "ויחכם מכל האדם"(מלכים א ה יא). חכמה זו מילאה תפקיד כפול, כלפי פנים וכלפי חוץ.
להשגת חכמת התורה, שבהיותה מגלה את הרצון הא-לוהי נשגבת מבינת האדם, יש צורך במתנה משמים, כי בלעדיה אי אפשר להעפיל לאותו גובה בה היא נמצאת. כך נאמר בספר ישעיה(נח ט): "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם".
חז"ל אמרו על תפקידו של שלמה בחיבור תורה השמיימית בשכל הארצי:
עד שלמה היתה התורה דומה לכפיפה(=סל גדול) שאין לה אוזניים(אין בה ידיות שניתן יהיה ליטול אותה) עד שבא שלמה ותיקן לה אזניים, שנאמר: "אִזֵּ֣ן וְחִקֵּ֔ר"(קהלת יב ט).
וכן אמרו חז"ל(שבת יד:) כי כאשר תיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה: "בני אם חכם ליבך ישמח ליבי גם אני"(משלי כג טו).
שתי תקנות אלו מסבירות גם את שני הכיוונים שבהם מתברר תפקיד החכמה.
ישנו פער גדול בין רשות היחיד, המוגנת וניתנת להישמר בטהרתה, לבין רשות הרבים, הנתונה למדרס רגל השור והחמור ופרוצה לכל עובר. האפשרות לאחד ולקשר את רשות הרבים עם רשות היחיד, כדי שתשפיע עליה עד שתתעלה רשות הרבים למעלת רשות היחיד המוגנת והטהורה, היא מטרת תקנת העירוב.
אולם, גם בשעת העליה הרוחנית הפנימית, שעניינה להיקלט בגוף האדם ולרוממו מעל הסיגים העלולים להתלוות אליה, ישנו צורך להכשרה וטהרה השומרים מצחצוחי הטומאה שלא יחדרו פנימה. זוהי משמעותה הפנימית של תקנת נטילת ידים, המקדשת את הכלים העוסקים בעיכולו הפנימי של האוכל.
כך יוצא שבשתי תקנות אלו הוכרה החכמה בימי שלמה במילוי ייעודה – הן בהשפעה על האירועים מבחוץ(=עירוב), והן בטהרה הפנימית בתוך מחנה ישראל(נטילת ידים).
שלמה המלך זכה לרוחב לב, כדברי הפסוק בפרקנו: "כחול אשר על שפת הים"(מלכים א ה ט). בחכמה זו הצליח להשפיע על אומות העולם, שהגיעו מכל עבר לשמוע את חכמתו. בחכמתו הפנימית הצליח שלמה לחבר את התורה לישראל, בעזרת משלים ששימשו כסולם המחבר שמים וארץ.
בגמרא תיארו חז"ל את חכמתו של שלמה:
אמר רב המנונא מה שכתוב 'וידבר שלשת אלפים משל' מלמד שאמר שלמה כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים.
(עירובין כא:)
ומבאר רש"י ששלמה לימד את התורה בסימני טעמים, תיבות המקרא וגרסת המשנה, ועל ידי כך נתבארו במשלים הדומים לה.
למרות הישגים רוחניים ונעלים אלו, אין חכמת שלמה שקולה כמדרגת התורה, שהיא בעלת קדושה עצמית עליונה וכוללת, בהיות מקורה א-להי-נצחי. חכמת שלמה יש בה מן הקדושה, כיון שהיא מצטרפת אל הקודש, אבל אין בה עצמיות של קדושה. בדרך זו ניתן להבין את המחלוקת בדברי חז"ל(מסכת ידים פרק ג משנה ה, פירוש מלאכת שלמה על פי התוספתא) האם ספרי משלי וקהלת ראויים להצטרף אל כתבי הקודש שבתנ"ך או שהם שייכים לחכמתו של שלמה שביסודה היא אנושית. במסקנת הדברים חז"ל הכריעו שיש קדושה בדבריו, וצרפו אותם אל כתבי הקודש.
מכאן נודע, כי אף על פי שברמה האנושית הגיע שלמה לפסגת השכל האנושי, כנאמר בפרקנו: "ויחכם מכל האדם"(מלכים א ה יא), לא זכה למדרגתו של משה רבנו, שהשיג השגות עליונות למעלה מן הטבע, ועליו נאמר: "בכל בית נאמן הוא"(במדבר יב ז).
בזאת ניתן להבין מדוע ארע הדבר, כי למרות חכמת שלמה נאמר שנשיו הטו את לבבו(וכפי שנראה בפרק יא), דבר שאין לעלות על הדעת אצל משה רבנו, שכן, אצל משה, מעשיו זכו להסכמה א-לוהית.