פסוק א:והמלך דוד זקן בא בימים כו'. ראוי לשום לב מה צורך להודיע שלהחם למלך בקשו נערה יפה תהי לו סוכנת ומהראוי יאמר והמלך דוד זקן בא בימים ואדני' בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ועוד למה ייעצוהו להחם בנערה בתולה ולא בנערה פנויה בתולה או בלתי בתולה, ועוד כי הלא י"ח נשים היה לו ולא יבצר מלהיות א' מהן טהורה ואותה שתהיה טהורה בזמנה תחממנו ואחריה רעותיה כל א' בימי טהרתה ולא לבקש מחממת מהחוץ ועוד אומרו ועמדה לפני המלך אלו הן דברים בלתי צריכים ולא היה לו לומר כ"א ותהי למלך סוכנת וכן אומרו ושכבה בחיקיך הוא מיותר ועוד למה זה נאמר לנוכח וכל שאר הכתוב שלא לנוכח ועוד אומרו וחם לאדוני המלך כי אם תהיה סוכנת ודאי שיחם לו ועוד שהיה לו לומר ותחם לאדני המלך. ועוד למה בדברם אליו לא אמרו יפה ובפועל בקשו היפה ולא עוד אלא עד מאד ועוד אומרו ותשרתהו שאינו מן הענין ועוד איך מתקשר לזה אומרו ואדוניה בן חגית כו':
פסוק א:אמנם הנה אין ספק כי כוונת הכתובים הוא להודיע איך הומלך שלמה שהיה ע"י אדוניהו שהיה מתנשא לאמר אני אמלוך והתחיל להתנהג באדר מלכות על כן הוצרך להמליך את שלמה בחיי אביו כמפורש בסיפור ועל כן כאשר הוצרך להביא ענין אדוניהו לזה הוצרך גם כן להביא מאין התחיל לב אדוניהו להתעורר בדבר מאז ולא ייחל יקרבו ימי אבל אביו ואז יתחזק בשרי המלכו' אשר היו אתו אך הנה הוכיח סופו אשר שאל מאת המלך יתן לו את אבישג השונמית לאשה והוא כי אש יפיה קדחה בלבו כי ראה כי היתה יפה עד מאד שנבחרה מכל גבול ישראל אמר בלבו אחר שהמלך לא ידע' מותרת היא לי כי לא אשה ולא פלגש היתה לו רק סוכנת ומשרתת בעלמ' ועל כן אם אמלוך איש לא יצילנ' מידי על כן מאז התחיל להחזיק במלוכה וזה מאמר הכתוב והנערה יפה עד מאד ולא נשתמש בה המלך כדרך נשים רק ותהי לו סוכנת ותשרתהו בלבד והמלך לא ידעה על כן ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך כי אמר בלבו בכלל המלכות יעשה רצוני לקחתה כאשר הוכיח סופו כמדובר זה הוא על מציאות הענין ונבא אל התכת הכתובים והוא כי הנה אין ספק כי מה שהיתה למלך סוכנת אבישג היו יכולות לעשות נשיו אלא שלהיותו זקן בא בימים היה חפץ להתרחק מתשמיש.
פסוק א:וז"א והמלך דוד זקן בא בימים כלומר ותשמיש קשה לו ואם יהיו נשיו סוכנות לו אולי יבא לשמש כי ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו הוא שולא יחם לו כלומר אך באשה יחם לו אלא שהוא זקן בא בימים וטוב לו לפרוש על כן אמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך כו' כי להיותה יתירה על י"ח נשיו לא ישמש עמה כאשר אמרו רז"ל שאמר לה דוד ולבל ישיאהו יצרו לשמש כי לא יוכר אמרו נערה בתולה כי בזה יהיה לו פתחון פה נגד יצרו לומר כי יוכר אחר זמן ויפרוש ועל זה אמרו נערה בתולה ולהיות שעל דבר חדש היצר מתגרה על כן אמרו לו ועמדה לפני המלך שיהיה דש בה רואה אותה תמיד כפת בסלו ואח"כ ותהי לו סוכנת בלבד שאחר שדש בה לא יגרה בו יצרו אפי' שתשכב בחיקיך לא ימשך רק כ"א וחם לאדני המלך בלבד ולענין שכיב' בחיק לא אמרו ושכבה בחיקו על כי הוא לשון צודק גם בחיקו של אחר על כן בזה בלבד אמרו לשון שהוא לנוכח ומן הטעם האמור לא אמרו למלך נערה יפה רק בתולה פן יתגרה בה יצרו אך המבקשים אותה בקשו דבר לפי כבודו ויבקשו נערה יפה כו' ואמר הכתוב ראו נא חסידות דוד כי הנה והנערה יפה עד מאד וגם לא עשה כמאמרם שתחלה תעמוד לפניו לשרת שיהיה לבו גס בה כפת בסלו ואח"כ תהי לו סוכנת כי אם אדרבה ותהי לו סוכנת ואחר כך ותשרתהו ועכ"ז והמלך לא ידעה עם היות לאל ידו כמשז"ל שנסה לפניה בבת שבע:
פסוק ה:ואדניה בן חגית כו'. אמר כי מה שהתחיל מעתה לעשות טכסיסי שררה הוא כדי שאחרי כן במות אביו יהיה נקל לקבל מלכותו באמור לעם אני אמלוך וז"א מתנשא כלומר מעתה כדי לאמר אחרי כן אני אמלוך ומה שהיה מתנשא הוא כי ויעש לו רכב ופרשים כו' ושמא תאמר למה לא מיחה אביו בידו עם היות בלבו להמליך את שלמה הלא הוא כי הלא מקטנותו לא עצבו אביו מימיו ואשר לא לימד את בנו בקטנו' להוכיחו כשגדל אינו יכול לו וז"א ולא עצבו אביו מימיו כדי לאמר לו עתה מדוע ככה עשית וגם יש טעם אחר והוא כי הוא טוב תואר מאד וקרוב לצאת לתרבות רעה ועוד כי אותו ילדה חגית הנז' אחרי אבשלום והיה לו לסימן ולזכרון ענין אבשלום ולא עצב את זה פן יעשה גם הוא כמוהו למרוד באביו כי היותם קרובים בלידה היה לו לסימן ולמזכרת פן יעשה כן גם זה. ויהיו דבריו עם יואב כו' ולא בלבד בפניו כי אם גם אחריו היו עוזרים אותו ומקרבים לב העם ימשכו אחריו אחרי אדוניהו וזהו ויעזרו אחרי אדניהו:
פסוק י:ואת נתן הנביא כו'. הנה היה אפשר יחשבו הרואים כי מאת המלך נהיה הדבר אך במה שלא קרא את נתן הנביא ואת בניהו בן יהוידע ואת שלמה יורה כי שלא מדעת המלך היה שאל"כ למה לא קרא את הדבקי' עם המלך בכלל בני המלך ולא קרא את שלמה אך יורה שלא מדעת המלך החפץ להמליך את שלמה היה הדבר כי על כן לא את שלמה ולא את הדבקי' עם המלך נתן הנביא ובניהו לא קרא וע"י כן מצא נתן הנביא את לבו לדבר אל בת שבע ומה גם לקיים נבואתו אשר התנבא ויאמר לדוד כי בן יולד לו ושלמה יהיה שמו שימלוך אחריו כמפורש בד"ה.
פסוק יא:ועל כן ויאמר אל בת שבע אם שלמה לאמר כלומר לאמר כאשר פירש אח"כ אמר הלא שמעת כי מלך אדניה ואל תתייאשי כי הנה ואדני דוד לא ידע והוא מההכרח האמור כן ועתה טרם יתחזק הדבר וימלוך גם אחרי מות דוד והיה אם את ובנך תערערו תחייבו את נפשכם לדעתו באמרו כי מורדים אתה במלכות ויהרג את שניכם.
פסוק יב:וזהו ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה לכן לכי ובאי אל המלך בחדר אשר הוא שם ואמרת אליו הלא אתה נשבעת לאמתך וגם שלא עלה בדעתך להמליכו בחייך הנה השבועה היתה לאמר ולצוות כי שלמה בני ימלוך וז"א לאמר ומדוע מלך אדוניה כלומר לכן עתה אין להניח הדבר לאחרי סילוקך ולא רצה ללכת הוא תחלה אל המלך פן יודע הדבר לאדוניהו וסיעתו ויהרגוהו.
פסוק יד:על כן שלח אותה כהולכת על הנוגע את בנה והוא ילך אחריה כמבקר את המלך וימלא את דבריה, וראוי לדעת מה מילוי דברים הוא צריך ומה יוכל הוא לדבר עוד מאשר דברה היא ועוד מה זה היה כי בשמוע המלך אותה לא חרד לעשות דבר עד שדבר נתן ואחרי דבריו אמר קראו לי לבת שבע ויחרד לעשות שאלתה ולא שקט עד אם כלה הדבר היום ההוא. ועוד ראוי לשית לב אל כל מה שהוסיפה היא על אשר צוה לה נתן הנביא ועוד אומר ועתה אדוני המלך לא ידעת ידוע הוא שלא ידע וגם מלת ועתה כי יותר היה צודק לומר ואתה. ועוד אומרו ולשלמה עבדך לא קרא שיראה שאם היה קורא לשלמה החרישה ולא כן הוא ועוד אומרו ואתה כו' עיני כל ישראל עליך כו' כי זה לא היה כי היכן נזכר שהיו תלויים ישראל לדעת את מי ירצה להמליך ועוד אומרו והיה כשכב כו' והייתי אני ובני שלמה חטאי' למה תלתה הדבר בשכיבתו עם אבותיו ולא מעתה אם יתקיים מלכות אדוניהו ועוד מה ענין היותם חטאים ואם הוא לשון חסרון למה נאמר בלשון זה וכן בדברי נתן אל המלך יש דקדוקים יתיישבו לפי דרכנו.
פסוק יד:והוא כי הנה חשש נתן הנביא לא יועילו דברי בת שבע פן יעלה על לב המלך כי היה אדוניהו עושה הדבר הזה בפרסום אם לא שלב כל המון העם או כל שרי המלכות עמו ויירא המלך פן יהיה זה כאבשלום שלא יוכל לרפא לה כי עתה זקן וכבד ולא יוכל לצאת ולבא ואונס הוא שלא יוכל לקיים שבועתו.
פסוק טו:על כן אמר לה ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך אז ותבא כו' והנה מהראוי לבלתי בא אל המלך רק בהיותו בבית ולא החדרה שיראה כמבקשת תפקידה מאתו לז"א כי לא כן הוא כי הנה המלך זקן מאד ואינו חפץ בדבר ועוד כי לא לבדו הוא כי הלא ואבישג השונמית משרתת את המלך ואין שם ייחוד והנה היא סידרה מאמריה בחכמה והוא כי אמרה הנני באה לאמר למלך שיקיים שבועתו והלא יוכל להשיב אחת מארבע תשובות א' לומר לא נשבעתי להמליכו בחיי רק לצוות לעם להמליכו ולהושיבו על כסאי שנית יוכל לומר אולי יד כל השרים עמו ומה אוכל עשות, שלישית אולי שלמה נתרצה לו רביעית אולי כל המון ישראל עמו ומי יוכל נגד כלם.
פסוק יז:על כן אמרה הן אמת כי אתה נשבעת כי שלמה בנך ימלוך אחרי שמשמעו הוא אחר סילוקך אך הנה הוספת לדבר והוא ישב על כסאי ומי לא ידע כי המולך אחריך ישב על כסאך אך לישנא יתירא לטפויי אתא ואין זה כי אם שבחייך תושיבנו בו ועוד שאם לא היה ענין זה החרשתי כי הייתי סומכת על צוואתך אך ועתה הנה אדניה מלך כלומר ובהכרח צריך לתקן מיד ועוד טענה אחרת כי הנה ועתה בעודך חי אדוני המלך לא ידעת שעשו הדבר בלתי ידיעתך מה יעשו אחרי מותך שישליכו דבריך אחרי גום וזהו ועתה אדוני כו' ועל הטענה השנית אולי יד כל השרים עמו לא כן הוא כי הנה ויזבח שור ומריא וצאן לרוב שהיה די לקרואים מרובי' ולא קרא רק את בני המלך ואביתר ויואב אך אין זה כי אם שאין שאר שריך וגבוריך חפצים בו ומעט אשר אתו ורבים אשר אתנו ועל השלישית אולי שלמה נתרצה לו לא כן הוא כי הנה ולשלמה עבדך לא קרא עם יתר אחיו ועל הרביעית על ההמון לא כן הוא כי אדרבה כלם תלויים לתשובתך כי הנה עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב כו' ומלבד השבוע' יש עוד טענה אחרת והוא כי הנה כשכב אדוני המלך כו' והוא כי הנה ארז"ל במדר' שאמר דוד לפני הב"ה במה יודע אחרי מותי שמחלת לי עון בת שבע אם לא במלוך בן בת שבע תחתי וזה יתכן רמזה לו באו' והייתי אני ובני שלמה חטאים כי במלוך אדוניהו יחזיקונו לחטאים ומפני כבודו בפניו לא כללה את דוד עם שהוא העיקר והנה דבריה אלה רבים ונכבדים לבלתי השיב פניה וכן היה עושה לאמר לה כי כן יעשה היום הזה כ"א שוהנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא ולא שבקיה לאהדורי עד שדב' גם הוא והראיה כי ויגידו למלך לאמר שהוא כדי לאמר אם יבא או לא וטרם שישיב המלך שיבא ויבא לפני המלך וטרם ישאל לו המלך התחיל לדבר הוא והנה כתבנו שכל פחד נתן שעל כן אמר לבא למלא דבריה היה פן יחוש המלך פן יקרנו כענין אבשלום על כן התחיל ואמר אתה אמרת אדוניה ימלוך כו' כלומר אין זה דומה לזמן אבשלום כי אז לב כל ישראל היה עמו ולא למאמרך היו מקוים אך ועתה בלעדך לא ירים איש את ידו ועל כן אני תמה ואומר אתה אמרת כלומר שבלי מאמרך אין דבר ואל יעלה על לבך שהשרים או הגבורים עמו כי הנה ויזבח שור ומריא וצאן לרוב אשר היה די לקרואים מרובים ולא נמצאו אתו רק בני המלך ושר הצבא ואביתר הכהן אך לא שאר השרים והראיה כי ולי אני עבדך ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע שאנו הרשומי' שבשרי' לא קרא ואין לומר כי אולי שלמה נתרצה כי הלא ולשלמה עבדך לא קרא כאשר כתבנו שכיוונה היא במאמרה ומה שאני שולל כל הטענות ואיני חושש אולי מאתך נהיה הדבר כי שבתי וראה טעם להחליף את שלמה באדוניהו ושאלת על אשר נשבעת לאמו הלא הוא כי לזה איני חושש כלל כי אם מאת המלך נהיה הדבר אי אפשר כי האם ולא היית מודיע את עבדך כו' והוא כי הנה נתן הנביא התנבא ויאמר לדוד כי בן יולד לו ושלמה יהיה שמו והוא ישב על כסאו כי שלום יהיה בימיו כמפורש בדברי הימים ועל כן אם היה דוד חפץ לעשות הפך נבואת נתן הנביא לא יבצר מלהודיעו ומלתת התנצלות למה לא יאמין לנבואתו אך אין ספק כי לא עלה על לב המלך דבר זה וזה אמר כמתמיה אם מאת המלך כו' ולא הודעת את עבדך כו'. אז לבל יראה שלא החשיב את בת שבע כ"א את נתן לעשות הדבר אמר קראו לי לבת שבע כי מענותנותה התרחקה מהיות לפני נתן הנביא והוצרך לקרא אותה שתקרב ותשמע מה שמדבר לנוכח אתה וישבע וכו' כי כאשר נשבעתי וכו' כי כן אעשה היום הזה ולא אמתין לצוות לאחרי מותי ותאמר יחי אדוני המלך דוד לעול' כוונה ענין דוד מלך ישראל חי וקיים. ולהורות כי מעתה היה ממליכו צוה להרכיבו על הפרדה אשר לו אשר לבלתי מולך אין רשות לרכוב עליה ומשח אותו מחדש אעפ"י שאין מושחין מלך בן מלך היה מפני המחלוקת כמ"ש ז"ל ואמר וישב על כסאי אך המלוכה בעצם בתואר מלך הוא אחרי מותי וזהו והוא ימלוך תחתי אך עודני חי אותו צויתי לנגיד על ישראל ועל יהודה ויען בניהו כו' ויאמר על אשר אמרת ואמרתם יחי המלך שלמה אמן כן יאמר ה' וכו' ועל אשר אמרת ובא וישב על כסאי כו' כאשר היה ה' עם אדוני המלך כן יהיה עם שלמה ויגדל חת כסאו כו' ובחכמתו שמר לפיו מחסום לבלתי קרוא תואר מלך את שלמה בפני דוד כי אם כן יהיה עם שלמה מש"כ לדוד שקראו זה פעמים אדוני המלך בשני כתובים אלו:
פסוק מא:וישמע אדניהו כו',. הנה הודיעו כי הם כלו לאכול יראה לבלי צורך וגם הל"ל ויכלו לאכול וישמעו כו' ויכלול את אדוניהו ואת הקרואים ויואב ולא יחלקם ויאמר שמיעה אחת לאדוניהו וכל הקרואים ושמיעה אחרת ליואב וגם אומרו בשמיעת יואב קול השופר ועוד כי שמע קול שופר ולא על קול השופ' כי אם על קול המיית העיר. אך הנה הודיע מה בין יואב שר הצבא מלומד מלחמה מתפעל מקול שופר והמיית קריה יותר מהשאר וז"א וישמע אדוניהו כי למה שלא יבצר מלהיות לאדניהו מעט לב רגז כי לא ידע מה ילד יום אם יורגש עניינו על כן היה קרוב לשמוע וישמע תחלה ואח"כ כל הקרואים ולהיותם בלתי מלומדי מלחמה כיואב שר הצבא מנעוריו על כן פחדו ויחרדו לבטל המשתה עד יודעם מה היה אך אדרב' אחרי שומעם משכו סעודתם ולא שמו לב ויכלו סעודתם וזהו והם כלו לאכול אך יואב מאז שמע קול השופר לא אכל עוד כי אם הם עד יראה אם קול תרועת מלחמה הוא ויחל מעט עד שמוע הקריה הומה אחר קול השופר אז הבין כי לא על חנם היה קול השופר כי זה פריו שלהחריד הנגדיים היה השופר וההמיה הוא שמחת המנצחי' מעמידים דגל הזולת כי כן דרך המלחמה ולא הרגיש להתפעל כ"א יואב מהטעם האמור ועל כן לא שאל על קול השופר כ"א על המיית הקריה שהוא תכלית התעוררות השופר כי אין שופר רק התעוררות והמיית קול השמחה היא עיקר הענין אך שאר הקרויים לא נכוו אלא בחמי חמין עד שמעו את כל דבר יהונתן אז ויחרדו ויקומו איש לדרכו:
פסוק נ:ואדניהו ירא כו'. אמר כי גם אדניהו מרד באביו וחייב את ראשו למלך כי על כן לא ערב אל לבו להתראות לאביו ולהתחנן לו אך בטח לבו באביו שלא ימיתנו כי גדולה מזו עשה אבשלום וחרה לו על מיתתו אך מה שהיה ירא לא היה כי אם משלמה כי לא יחמול עליו וזהו ירא מפני שלמה אז אמר שלמה איני נשבע ואיני מוחל כי אם שאאריך לו עד תמצא בו רעה מה ואז יומת על זאת כאשר היה בשאלו את אבישג שעם ששאל שלא כהוגן לא היה בן מות על הדבר כי אם שע"י כן כלתה אליו הרעה הקודמת לבלתי האריך לו עוד ולהורות לו כי לא טוב הוא בעיניו נזף אותו באומרו לך לביתך כלומר ולא תראה עוד פני:
