לפרק א'
הפרק פותח בפס' "ודוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו". בהמשך לו בא ספור אבישג השונמית שהיתה סוכנת למלך ושכבה בחיקו אבל המלך לא ידעה. ומכאן עוברים לתיאור מרד אדניה והמלכת שלמה.
בעניינים אלו יש לשאול כמה שאלות:
א. הירידה לפרטי הפרטים של יחסי דוד ואבישג נראית לכאורה מיותרת. למאי נפק"מ אם אבישג שכבה בחיקו ואם המלך ידעה? ומדוע חשוב למקרא לספר פרטים "עדינים" אלו. השאלה מתחזקת לאור צניעותו של המקרא שלא לחשוף פרטים שבינו לבינה שלא לצורך. עבדי דוד פונים אליו בפסוק ב' בלשון כבוד בגוף נסתר: "יבקשו לאדוני המלך…ועמדה לפני המלך, ותהי לו סוכנת". אבל כשהם מגיעים לענייני צניעות הם משנים באמצע המשפט את לשונם ללשון נוכח "ושכבה בחיקך" (במקום ושכבה בחיקו) ושוב חוזרים ללשון נסתר "וחם לאדוני המלך". בלשון המלבי"ם "רצה לומר שיפרסמו כי מבקשים נערה בתולה לעמוד לשרת את המלך. כי אין... המוסר לומר שתשכב בחיקו. ובאמת תשכב בחיקו ותחמם אותו…" ואם כן למה בכלל מסופר הסיפור ומדוע הירידה לפרטי פרטים?
ב. אף אם הספור לפרטיו נצרך, לכאורה מקומו אינו בספר מלכים. תינח(=מילא) סיפור מרד אדניה שבעקבותיו נמשח שלמה למלך, שייך לספר שלנו. אבל ספור אבישג הרי שייך לענייני דוד שמקומם בספר שמואל? ומדוע נבחר לפתוח את ספר מלכים ולשמש הקדמה לספור מרד אדניה?
ג. ידועים דברי חז"ל על סיבת הקור שתקפה את דוד. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול" אמר ר' יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם שנאמר "ויכסהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות סב:'). מהו סוד נקמת הבגדים בדוד? במה ביזה דוד את הבגדים ומה עונשו הגדול שלא נהנה מהם בזקנתו?
על השאלות הנ"ל נוכל לענות לאור חידוש גדול של המלבי"ם בפרשת אבישג. ההבנה הרווחת היא שאדניה מרד כי רצה למלוך. את בקשתו משלמה שיתן לו את אבישג לאישה, מפרשים כאמצעי לחיזוק שאיפתו למלוכה. מה שלא הבינה בת שבע הבין שלמה, שלמה ראה בבקשה זו אמצעי נוסף לרצון אדניה את המלכות. המלבי"ם טוען שההפך הוא הנכון, אבישג אינה אמצעי להשגת המלכות אלא המלכות היא אמצעי להשגת אבישג. אדניה "חשק בה מאוד עד שמסר נפשו בעבורה לבקשה מאת שלמה…" (לשון המלבי"ם) אבל רצונו זה מעורר שתי בעיות הלכתיות. אולי אבישג היא אשת אביו ואסורה לו? לכן מדגיש הכתוב "והמלך לא ידעה" שאבישג לא היתה אשתו של דוד ולכן מותרת לאדניה.
בעיה שניה היא לפי מה שפסק הרמב"ם: כבוד גדול נוהגים במלך… וכן לא ישתמש בעבדיו ובשפחותיו ובשמשיו אלא מלך אחר. לפיכך אבישג היתה מותרת לשלמה ומותרת לאדניהו (הלכות מלכים פ"ב ה"א). כדי שנבין בעיה זו חייב הכתוב לציין שאבישג אכן היתה מיוחדת למלך ושכבה בחיקו ולכן רצה אדניה להיות מלך (או להיות ראוי למלוכה) כדי להשיג את אבישג בדין.
לפ"ז מבואר מדוע חייב התנ"ך לכתוב את הפרטים העדינים הנ"ל ביחסי דוד ואבישג. ומובן מדוע פותח עניין מרד אדניה בספור אבישג כי היא היתה הסיבה למרד. בלעדי נוכחותה בארמון לא היה אדניה מורד.
מעתה נבין פשטו עמוק בעניין הבגדים. הבגדים הם סמל המלוכה. כך רומז שמואל לשאול כי נקרעה מלכותו ע"י קריעת המעיל. (ושם גם דרשו חז"ל "מי שהוא קורע את מעילך הוא עתיד ליטול את מלכותך" יל"ש רמז קל"ד) כך רומז אחיה השילוני לירבעם בן נבט שהוא עתיד למלוך. וכן מוכח ממקרים נוספים ביחסי שאול ודוד. קריעת המעיל ע"י דוד היא בעצם "מרד" במלכות שאול. ורמז לזה "ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול" כנף המעיל לא נאמר אלא "כנף" סתם כאומר על שקיצץ את כנפיו של שאול – כנפי מלכותו. עונשו של דוד במידה כנגד מידה הוא כשם שמרד במלך כך ימרדו בו עצמו.
וכיצד מסובב הקב"ה את המרידה בדוד? בזקנותו אין הבגדים מחממים אותו, וחייבים להביא את אבישג. משהובאה אבישג היא מציתה את חשקו של אדניה. אבל כדי לזכות בה הוא חייב להיות מלך, ולכן הוא מורד בדוד.
דוד שבדרך כלל נהג בצורה נפלאה במלכות שאול (למרות שבעצם היה הוא "משיח ה'") נכשל בדקות של מרד בזמן כריתת כנף המעיל ומשתיקן את כישלונו ע"י ייסורי המרידה של אדניהו – הוכשרה הדרך למלכות שלמה המשך לכסא דוד.