א וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיהוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃ ב וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֛ה סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי׃ ג אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃ ד מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃ ה כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃ ו חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי־מָֽוֶת׃ ז בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאָזְנָֽיו׃ ח ותגעש (וַיִּתְגָּעַ֤שׁ) וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּֽי־חָ֥רָה לֽוֹ׃ ט עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ י וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃ יא וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ יב וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ יג מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ יד יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃ טו וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק ויהמם (וַיָּהֹֽם׃) טז וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃ יז יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ יח יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃ יט יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃ כ וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ כא יִגְמְלֵ֥נִי יְהוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ כב כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ כג כִּ֥י כָל־משפטו (מִשְׁפָּטָ֖יו) לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃ כד וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי׃ כה וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו׃ כו עִם־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם׃ כז עִם־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל׃ כח וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֖יךָ עַל־רָמִ֥ים תַּשְׁפִּֽיל׃ כט כִּֽי־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהוָ֑ה וַיהוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃ ל כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃ לא הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהוָה֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ לב כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ לג הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים דרכו (דַּרְכִּֽי׃) לד מְשַׁוֶּ֥ה רגליו (רַגְלַ֖י) כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי׃ לה מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶֽשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי׃ לו וַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃ לז תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃ לח אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ לט וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃ מ וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃ מא וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃ מב יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עָנָֽם׃ מג וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃ מד וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי׃ מה בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּֽחֲשׁוּ־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי׃ מו בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם׃ מז חַי־יְהוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי׃ מח הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי׃ מט וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃ נ עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר׃ נא מגדיל (מִגְדּ֖וֹל) יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק א:
וידבר דוד כו'. הנה יש ויש שינויים רבים בין השירה הזאת לאשר בספר תילים כי שם נאמר לעבד ה' לדוד ופה נאמר וידבר דוד לה' וע"ד זה שינויים רבים ויתכן כי בזה הנז' שבפתח דבריו נמצא טעם דרך כלל אל כל השאר והוא כי הנה על שנוי הנמצא במקצת מזמורים נבא אל הענין והוא כי יש מזמור שאומר בו מזמור לדוד ומזמור שמהפך ואומר לדוד מזמור ואמרו חכמי האמת כי כשדוד היה מכין עצמו תחלה ואח"כ היה שפע רוח הקדש נשפע בו על הכנתו אומר לדוד מזמור וכאשר היה הרצון האלקי משפיע בו ומעירו אומר מזמור לדוד קרוב לענין זה יתכן כי דוד על ההצלות הגדולות אשר הצילו הוא ית' נתעורר מעצמו לדב' לה' את דברי השירה הזאת וזהו וידבר דוד לה' אך אחרי כן שערב' לה' שירתו זאת שב מעצמו הוא ית' להשפיע בו רוח הקדש ויתן בפיו דברי השירה עצמ' וישנה לטוב לאיזו בחינ' או תוספ' לפי סוד צירופי מאמרי' וזהו למנצח לעבד ה' לדוד כי רוח ה' הקדוש נשבה בו למה שהו' עבד ה' לדוד לא כאמו' שדב' דוד לה' כי אם שהי' למנצח מאתו יתב' להיותו עבד ה' לדוד ואין ספק כי אשר שינה ית' במה ששב והשפיע בו לטפויי אתא בשיח סוד ה' אשר בא להוסיף כי לא לפסול הראשונים בא כי אם להוסיף ושאלו ואלו טהורים אמרי נועם והוסיף מדיליה נקודו' הכסף כאשר יתבאר שם בס"ד.
פסוק א:
ונבא אל ענין הכתובים אמר כי עם היות כי רבו אויביו וצריו בכל הגוי' שקיל ככלם הוא שאול ועל כן עם היותו מהראשונים הביאו בסיף כחותם על כלם וזהו ביום הציל ה' אותו מכל אויביו כי זה שקול כהצלה מכף שאול והטעם כמאמרם ז"ל כי באומות לא היה מיצ' כי אם שמא יהרג אך בשאול היה ירא שמא יהרגו שמא יהרוג בין על שאול כי משיח ה' הוא בין על אש' עמו כי מישראל הם ומה גם אם ביניה' היה אשר לא מלבו לרדוף את דוד והיה אנוס ע"י שאול כי מלחמת שאול היה לגוף פן יהרוג ולנפש פן יהרוגו.
פסוק ב:
על זה היחל ואמ' ה' סלעי כו' לומר הלא כאשר ה' סלעי מהארי והדוב שגם שניה' הכתי בעזרו ית' ומצודתי בגלית ומפלטי מהפלשתי בלכתי להביא מאתי' ערלו' אחרי מעש' גלית הנה כל אלה שהי' מחיו' ומגוי' היה לי שהוא לגופי כי לא היה כדבר מלחמה אל הנפש וגם למעלה מזה עוד הוסיף הוא ית' שלא די שהיה מגן לגופו שלא יהרגוני גוי' כי אם גם היה מגדילני וממלטני בקרב ההצלות והוא כי לא די היה לי מגן כי אם גם משחני למלך על ישראל כי קרה לו כאברהם שלא די שהצילו יתברך מארבעה מלכים והכה אותם והפילם ומה גם לאומר שהוא ואליעזר בלבד הפילום כ"א גם אז הומלך כמשז"ל כי אז הושוו כל העולם ועשו לו בימ' והושיבוהו בה ואמרו לו אתה מלכנו אתה מלכנו אתה אלקינו וזהו אל עמק שוה הוא עמק המלך וגם כהונה נטל אז על ידי מעשה מלכי צדק.
פסוק ג:
וזה יאמר דוד הנה אלקי צורי הוא ה' אלקי אברהם הנקרא צור כד"א הביטו אל צור חוצבתם כו' אחסה בו ועל ידי כן אירע לי כמוה שהיה מגני וגם קרן ישעי הוא המלכות הנקרא קרן כענין מצמיח קרן לדוד וכמוהו אין מספר כי הוא קרן של ישע כי מה שנמשח בקרן הוא עוזר לו ליושע שהיה משיחה מאת ה' והוא מעין אברהם שנ' בו אנכי מגן לך שהגון לו והיה לו אז מלכו' וגדולה אך גדולה משתי אלה היה לי ניסתי משאול ולא קמתי עליו להורגו מההצלה ומהגוים והמשחי למלך כי בהם לא היה פחד רק לגוף אך לא לנפש אך כאשר נסתי משאול שאם הייתי הולך אצלו האם קצרה ידי להכות נפש ואדרבה הייתי בורח והוא בהגיד לו יהונתן ביום החדש על ידי הנער אך על זה אני אומר משגבי ומנוסי כי משגבי היית בתת בלבי לנוס פן אהרוג ואשחית נפשי והוא כי מושיעי תקרא במה שמחמס תושיענני שהוא מעשות חמס כי גדולה הצלת הנפש מלחטא מהצלת הגוף מליהרג כלומר ועל כן שמתי הצלתי משאול כנגד ההצלה מכל אויבי.
פסוק ד:
וביאר הדבר מפורש ואמר מהלל אקרא ה' כו' והוא בהזכיר ענין אליהו זכור לטוב שאמר כי אלו האבות היו מתפללים שלשתם יחד לא היה בלתי נעשה שום דבר שיזכירו גם בלי שאלה כי אם בג' ראשונות שאינן אלא שבח והילול לה' בלבד טרם התחיל מאמצעיות ואמר שהיו שלשה כיוצא בהם בהאי עלמא שהם רבי חייא ובניו והעמידם רבינו הקדוש יחד אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגש' ואתא מיטרא בקשו לומר מחיה מתים ורגש עלמא כו' הנה כי גדלה מעלתם שבהזכיר הלולו ית' בלבד מבלי ישאל היה נענה ע"ד זה יאמר דוד מהלל אקרא ה' שהוא בקרוא אותו יתברך מהלל שהוא אימרי רב להושיע מיד ומושיעי מאויבי ומאויבי אושע. ושיעור הכתובים לומר ראו נא מה בין מלחמת האויבים למלחמת ישראל היא מלחמת שאול כי באויבי הם הגוים על שאין מלחמת יצר הרע באמצע הוא נקל מאד כי בם מהלל אקרא ה' ומן אויבי אושע כמדובר שע"י ההלול והשבח טרם אשאל אנצל מהם אך כי אפפני משברי מות ע"י שאול שבכל עת הייתי משבר ומקוה המות על ידו בעיר ובבית להכות בו ובקיר פעם בחוץ פעם ברחובות אז במלחמתו נח"י ומכאובות בליעל הוא היצה"ר יבעתוני באומרו אלי בא להורגך השכם והורגו ואז לעומתו חבלי שאול הוא גהינ' סבוני פן אהרוג משיח ה' או נקיים אשר אתו ומשתי החלוקות קדמוני אל חבלי שאול מוקשי מות שמקדי' לפני היצר סמוך מוקשי מות באמור אלי למה תביט אל עונש הנפש בשאול שהוא לאחר מות ולא תביט אל מוקשי מות שיש לך בעולם הזה שע"י הניחך את שאול חי יהיו לך מוקשי מות רבים תמיד באופן שהיה יצרי מפתני להורגו לולא ה' היה לי לשית בלבי לנוס מלפניו ולבלתי הורגו ובכן מה רב טוב אשר עשה לי ה' על ענין שאול מכל אשר עשה לי מאויבי שזו מלחמת גוף ומלחמת נפש וזו מלחמות גוף בלבד.
פסוק ז:
ולא עוד כי אם שהוסיף להיטיב לי בענין שאול א' כי לא הקדמתי תפל' לצרה כי אם בצר לי אקרא ה' שנית כי לא בלבד שם הרחמי' היה שומע לי כי אם ואל אלהי הוא מדת הדין אקרא גם הוא כי לא היתה מדת הדין מקטרגת כי אם אל אלהי גם הוא אקרא וישמע ה' מהיכלו הוא אלהי הוא מדת הדין הוא שכינה שהוא היכלו של ה' מתוך היכלו הוא שם אלהים משם היה שומע לי באחדות השתי מדות עוד שלישית כי עם היות ששמע קולי ושועתי לפניו עכ"ז תבא באזניו והוא ענין פסוק תאות לבו נתת לו כו' שהוא משל לשני אוהבי המלך שכל אחד מבקש דבר מאת המלך והמלך יודע שאלת כל אחד ולאחד מהם אמר שתוק כי כבר ידעתי שאלתך ואעשנה ולאחר מניחו מדבר והוא שומע כל היוצא מפיו עד תומו את מי משניהם אוהב המלך אז יותר אין ספק כי הוא אשר ישמע דברי פיו עם יודעו שאלתו ובקשתו ועל זה אמר המשורר תאות לבו נתת לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה שלא אמרתי לו ידעתי שאלתך ובקשתך כלך מדברותיך וכמאמרנו כך על מקרא שכתוב ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי ועל פסיק טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע וע"ד זה יאמר פה שעם היות כי וישמע מהיכלו קולי בקראי את שמו וגם שועתי גלויה לפניו עכ"ז תבא באזניו ולא ימנע מלשומעה:
פסוק ח:
ויתגעש ותרעש כו'. הנה לא מצינו בימי דוד רעשה ותגעש הארץ ודוחק הוא לומר שהוא משל וחידה ומה גם שאם אומרו ותגעש ותרעש הוא משל לא יצדק בסוף הפסוק ואפי' באמצעו וכן כל שאר הפסוקים שאחריו משוללי הבנה וקשר ואומרים דרשנו והנה רז"ל במדרש אמרו על ויט שמים וירד שהוא במתן תורה שהרכין הקב"ה השמים ושמי השמים העליונים והציען על ראש ההר ודב' עמה' מן השמים ע"כ. על כן אמרתי כי טוב לבקש דרך יקושר ענינם ז"ל בפסוק ההוא עם הקודם והמאוחר והוא לומר הלא אמרתי כי שמע ית' מהיכלו למעלה קולי ושועתו היה לפניו עם היותי למטה בארץ נמצא כי הוא ית' למעלה בהיכלו ואזניו מתפשטות למטה ששומע למעלה ושועתי באזניו למטה אמר אל יתמה איש על זה כי הלא כל היסודו' ועולם המלאכים יחד מתפעלי' על ידו ית' אשר על השמים כבודו ואין זה כ"א שהתפשטות כבודו בכל היא כי הלא כאשר ותגעש ותרעש הארץ שהוא מיסוד הרוח המתחבא ביסוד עפר הארץ גם שאר השני יסודות שהם אש ומים מתפעלים ומתרגזי' וזהו מוסדות השמים שהם אש ומים שהם יסודות השמים ירגזו גם הם ומי יגיד זה הלא הוא כי כאשר ויתגעשו כאשר חרה לו ית' שהוא בזמן הפיכת סדום שארז"ל על פסוק המעתיק הרים ולא ידעו כו' המרגיז ארץ ממקומה כו' כי כ"ב שנים קודם הפיכת סדום היה הקב"ה עושה רעשים בארץ בכל יום להתרות בהם ולא שבו אז העתיק הרים בארץ והפכם והמטיר אש וגפרי' מן השמים וזה יאמר כאשר ויתגעשו כי חרה לו שהוא בסדום כ"ב שנה.
פסוק ט:
אז כאשר לא שבו עלה עשן באפו ואש מפיו מלמעלה שמעל לשמים המטיר אש וגפרית תאכל דרך השמים כמטר לארץ הנה כי מלמעלה מעל לשמי' מהיכלו ית' מפיו שלח אש עד לארץ והתפעלו כל העולמות יחד ואין זה כי אם שהוא ית' בכל העולמות נמצא עם שעיקר שכינה למעלה ואם יאמר איש שאחר שכן הוא למה הוצרך יהיה אש מפיו שלמעלה לאכל את סדום בארץ ולא המטיר מיסוד האש שמתחת השמים לז"א גחלים בערו שהוא כי רצה ית' ללקות גם את שרי חמשת מלכי סדום ובנותיה שהם רוחניים שהוא מוכרח כי יפקיד על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה ועל כן הוצרך יהיה אש מפיו ית' ולא מיסוד האש כי לא יתפעלו ממנה וזהו גחלים שהם השרים שהם רוחניים גחלי אש בערו גם הם על נן הוצרך תהיה האש ממנו ית' ולא מן היסוד שמתחת לשמים ועוד ראיה כי הנה כאשר אמרו ישראל בסיני רצוננו לראות את מלכנו מה עשה הב"ה הרכין שמים ושמו השמים העליונים והציען על ראש ההר.
פסוק י:
וזהו ויט שמים וירד וזו ראיה ברורה כי הוא ית' בכל העולמות יחד שעל כן עשה שיראו שמים ושמי השמים פתוחים לפניהם להראותם מש"כ אם לא היו רואים רק מציאות על ההר מתחת השמים שיאמרו שאין זה אשר על השמים הנה שראו שבתו ית' יחד בכל העולמות ושמא יאמר איש מי יגיד שלא היה מלאך ולא אלקי עולם ה' לז"א וערפל תחת רגליו כי אלו היה מלאך לא היה ערפל תחת רגליו אך זה יורה כי שם האלהים כי ערפל חתולתו וכד"א נגש אל הערפל אשר שם האלהים ואם יאמר איש א"כ ממוצא דבר הלא יצא עתק לומר כי א"כ אמור מעתה אולי הוא ית' למעלה ולא למטה אפילו התפשטות כבודו שהרי הרכין שמים ושמי השמים וראוהו למעלה מכלם לז"א וירכב על כרוב לומר הנה הוא ית' נקרא יושב הכרובי' הרי שבכרוב אשר היה במשכן ובמקדש היה רוכב ושורה בו.
פסוק יא:
ושמא תאמר א"כ איך ראוהו שם למעלה מעל השמים ושמי שמים לז"א ויעף שהוא כי לא היה כאדם שבמקום שהוא יושב שם יהוא כי הוא ית' הוא מעופף עד מקומו העליון כי שם עיקרו אלא שמרחף בהתפשטותו למטה נמצא בבחינה א' רוכב ובבחינ' אחרת מעופף כי ההתפשטות בלבד הוא הרוכב והוא מוכרח כי אין דבר יסבלנו כ"א הוא הסובל את הכל ואם יאמר איש א"כ איך בבואו אל הכרוב במשכן נראה לישראל והיה בארץ והוא כי הנה ארז"ל בשוחר טוב וז"ל וירא העם וירונו וכן הוא אומר וכל ישראל רואים ברדת האש כו' לכך נאמר בה' רננו צדיקים אין כתיב כאן אלא בה' בזמן שהם רואים אותו וכן אתה מוצא וירא ישראל את היד הגדולה התחילו מרננים אז ישיר משה כו' ע"כ הרי שראו את אלקי ישראל והיה בארץ לז"א וירא על כנפי רוח לומר אין בארץ רק התפשטות ומה שוירא הוא על כנפי הוא על כנפי מלאכו ההולך עמו כמשז"ל על הנה מלאכי ילך לפניך ארז"ל כל מקום שמלאך מטטרון שם ידוע כי שם השכינה והוא הנקרא רוח כד"א עושה מלאכיו רוחות באופן שלא נראה על הכרוב ממש כ"א על כנפי רוח שעל הכרוב כי עיקר שכינה אינו שורה על דבר גשמי.
פסוק יא:
ומה שלא נרא' כך בסיני אלא שהרכין שמים כו' הוא כמדובר בל יאמרו כי מה שיראו על כנפי רוח פה אינו אשר בשמים ממעל והנה יש מקום יאמר איש כי הלא מאשר אמרת שראו בסיני כי ויט שמים וירד וערפל היה תחת רגליו מסך מבדיל בינו ובין העם והעולם ולא ראו כ"א בעת שקרע הרקיעים הנה מזה יוכל איש לדבר שא"כ איפה מן הערפל וחוצה בכל העולם אין דבר לא עיקר ולא התפשטות כי הלא מסך מבדיל היה החשך והערפל ההוא והוא הפך כל האמור לז"א לא כן היא חלילה כי הלא גם שוישת חשך הוא הערפל למסך מבדיל אל תוציא נפקותא שמהחשך ולחץ אין מציאות שכינה כי א"א כן כי הלא סביבתיו של החשך היו סוכות הן ענני כבוד כד"א כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי איתם מארץ מצרים כי בעמדם בהר לקבל התירה בתחתית ההר אשר שם היה מסך הערפל לא נתבטל מקום ומציאו' הענני כבוד הנקראים סוכות ממקום חנייתן אך אין ספק כי אין מקום פנוי מהתפשטות שכינה. ועוד ראיה כי הנה בהיות מסך הערפל תחת רגליו היו בשמים שהרכין הוא יתב' חשכת מים כמאמר דבורה ברוח הקדש ה' בצאתך משעיר כו' גם שמים נטפו גם עבים נטפי מים וכן דוד הוא אומר אלהים בצאתך לפני עמך כו' ארץ רעשה אף שמים נטפי מפני אלהים זה סיני כו' גשם נדבות תניף כו' הרי שהיתה חשכת מים עבי שחקים ועכ"ז מנוגה הנמשך מאתו ית' אשר היה למעלה מן השחקים כי הרכין שמים כי' מאותו הנוגה שהיה נגדו ית' בערו גחלי אש שהיו כל העם רואים את הלפידים חוצה מהערפל ואיך היו לפידים בוערים מנוגה נגדו ית' ולא היו חשכת מים עבי שחקים מפסיקים ומעכבים מלבער גחלי אש למטה מהשחקים אלא ודאי כי אין ספק כי אין המסך ערפל מעכב מלהיות התפשטות שכינה ממנו ולחוץ שעל כן התפשטות שכינה שלמעלה היה מנוגה נגדו בוער גחלי אש כי אין דבר פנוי מהתפשטותו ית' לעד:
פסוק יד:
ירעם מן השמים כו'. כהתימו להכריח מאמרו איך בהציל ית' אותו היה ע"י ששמע מהיכלו קולו ושועתו לפניו תבא באזניו ושב עתה אל אופן הטובו' וההטבות אשר הטיב עמו הוא מתחלה ועד סוף והוא כי הפליא חסדו לו מימי קדם ועודנו מחזיק להצילו תמיד ועל הכל בעד נפשו והוא כמאמרם ז"ל בב"ר כי מאז הציל את לוט היה למען דוד העתיד לצאת מאחת מבנותיו ורחבעם מהשנית באומרם כי זהו ואת שתי בנותיך הנמצאות כד"א מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום וזה יאמר הנה כאשר וירעם בשמים ה' את האמורים בפסוק ותגעש ותרעש כו' עלה עשן כו' כי הרעי' להתרות בהם ועליון יתן קולו וישלח חציו הם המשחיתי' את סדום באש וגפרית ויפיצם וברקים רב ויהמם בלי יצאו מתחום העיר.
פסוק טז:
אז ויראו אפיקי ים כמשז"ל בב"ר שע"י גערת ה' יצאו מים רבים במישור שלפני סדום וגעשה ים ואז יגלו מוסדו' תבל הוא אומרם ז"ל על פסוק הפך משורש הרים שעקר הב"ה ההרי' משורשם והיפך היישוב למטה ושרשי ההרים למעלה וזה יאמר יגלו מוסדות תבל בגערת ה' כו' שנגלו שרשיהם למעל' בהראו' אפיקי ים בגבורת ה' כו' ואז בעת כל הרוגז פעלת רחמים ורחמת עלי כי ישלח ממרום יקחני כי שלח מכאל ממרום יקחני בהציל את לוט כמז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ואחרי זאת ימשני ממים רבים הוא את נחשון שהייתי עתיד לצאת ממנו כאשר הובא בילקו' מרז"ל פ' בשלח שבזכו' נחשון שירד לנחשול של ים עד חוטמו זכה דוד למלוך כי צעק ואמ' הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ואז קרע הוא ית' את הים נמצא כי היה הקב"ה כמושך ומוציא את דוד מתוך המים הרבי' ההם וזהו ימשני ממים רבים.
פסוק יח:
ואחרי כן יצילני מאויבי עז הוא גלית ואח"כ משונאי כשאול ודואג וסיעתם כי אמצו ממני ואחרי כן יקדמוני ביום אידי שהייתי בורח ומסתת' בקעילה ויקדמוני ויגידו לשאול כי בא דוד קעילה כי אז ויאמר שאול נכר אלהים בידי כי נסגר לבא בעיר דלתים ובריח ואז ויהי ה' למשען לי כי גלה אזני שיסגירוני בעלי קעילה.
פסוק כ:
ועל ידי כן ויוציאני למרחב חוץ ממקום סגור בדלתים ובריח ואם יכלול באומרו משונאי כי אמצו על הזיפים יאמר יקדמוני ביו' אידי שקדמו ואמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו שאז היה ענין המערה כי שתי טובות עשה ית' עמו אחד שלא שלח ידו במשיח ה' בהיותו במערה שנית שעד צאתו מן המערה לא נודע לשאול וחילו כי שם היו כי היו סותמים פי המערה באבנים אין מספר או ממתינים בפתח עד יצאו אחד אחד ויהרגוהו או מציתין את פי המערה באש ועל הדב' הראשון אמר ויהי ה' משען לי נגד יצרי ועמי האומרים להרגו באומרם אלי הבא להורגך כו' ויהי ה' משען לי לבלתי עשוהו ועל השנית אמר ויוציאני למרחב חוץ למערה טרם יודע כי במצודת המערה הייתי ולא שבצאתי למרחב אבטח בעצמי לינצל כי אם יחלצני ולא בצדקתי כי אם על שחפץ בי מבלי היו' לי זכו'.
פסוק כא:
כי אם או' יגמלני ה' כצדקתי שלא הרגתיו במערה בכרתי כנף מעילו אז כבור ידי בצאתי אחריו וחוץ למערה לקרא לו שהייתי יכול להכותו נפש מאחוריו ולא נגעתי אז בו ולא בכנף מעילו שהיה בור ידי בעצם כי לא אומר שבזכות זה הצילני במרחב כי אין להחזיק לי טובה על זה כי הנה מה ששמרתי דרכי ה' להיות ארך אפים ומה שלא רשעתי להורגו מאלהי היתה זאת לי שהיה משען לי להרחיקני מן החטא ולא מצדקתי על כן אמרתי כי מה שחלצנו היה על כי חפץ בי.
פסוק כג:
ואם יאמר איש מה היה לי לבלתי עשות מה שהרשתה לי תורה באומרו אם במחתרת כו' הבא להורגך השכם להורגו הלא הוא כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו והוא כי הנה במצות ה' יש משפטים שהדעת מחייבן ויש חוקים שלא ידע איש טעמן בלתי ה' לבדו על כן נסתפקתי אם נושא זה שלי אשוה אותו למשפט לומר הבא להורגך השכם להורגו או אשונו לחוקותיו שאין שכל אדם משיגו כי אל דעות ה' הוא לבדו יודע למה הניחני ביד רודפי זה ימים רבים אולי יש סיבה לתיקון נפשי שאני לא ידעתיה או לכפר' איזה עון אשר נעלם ממני או שאין לי מן השמים חיים והרדיפה הזאת היא חילוף מות ורצונו ית' הוא שאסבל ולא אנקם על כן אמרתי לא אסיר ממנה הוא מצדקתי הנז' אשר החזקתי בה לסבול ובזכו' אשר התנהגתי בתמימות שאפי' לא הרהרתי על כי לא מצאתי בי עון באמרי אולי האלהים מצא כמדובר על כן עזרני ה' ואשתמרה מעיני כי איזה עון אשר אפשר היה לי אשר היה גורם אעשה זה ג"כ כענין עבירה גוררת עבירה נשמרתי ממנה שלא חטאתי בזה לשלוח יד במשיח ה' ועם היו' כי ה' היה לי ששמרני מלחטא עכ"ז וישב ה' לי כצדקתי שהוא כאלו היתה צדקתי ממני ולא ממנו יתב' וכן כבורי כאלו היה בורי מעצמי לנגד עיניו עם היות כי הוא ית' הרואה ויודע כי ממנו הוא בעצם ולא ממני וטעם לדבר אומרת רוח הקדש עם חסיד ראוי הוא תתחסד גם אתה לגמול לו חסד עם תמים הולך בתמימות עמך תתמם גם אתה לבלתי הרע לו עם נכר שגם שרודפך לבו טהור ובפגעו בך לא יצר לך גם אתה ראוי הוא תתבר אך עם עקש כזה שאלמלא ראה שכרת כנף מעילו וחסת עליו וכן לקחת החנית וצפחת המים מראשותיו לא היה מניחך תתפל גם אתה עמו ובבואו להורגך היה לך להורגו ועוד היה לך טענ' להורגו באמור כי אתה עם עני תושיע במה שתהרוג את שאול כי תושיע העם עני שעמו מלחטא לרודפך חנם ומאבד נפשם הם כת מהעם שעמו הבלתי חפצים במיתתך והם כאנוסים אחר מלכם ועינים רמות כדואג ודומים לו כזיפים המרימים עיניהם עליך להורגך תשפיל בהורגך את שאול באופן שהיית עוש' משפט ודין עמו שבא להורגך והיית מושיע את עמו מלחטא בך והיית משפיל רשעים ועכ"ז שלא שמת לבך לכל זאת וסבלת על כן גם ה' עם שהיה עמך לבלתי תחטא העלה הוא ית' עליך כאלו בצדקתך מעצמך עשית ולא מאתו ית':
פסוק כט:
כי אתה נרי ה' כו'. אמר הנה האורה משל אל הנצוח והתועלת והעדר חשך הוא משל אל סילוק הנזק אמר כאשר אתה נרי מאיר ומטיב לי לנצח הוא בשם ה' בעל הרחמים בלי שיתוף דין אך בהצטרף שם הדין שהוא וה' הוא ובית דינו אינו אלא יגיה חשכי שהוא סילוק הנזק ופירש ואמר כי בכה שהוא בלי שתוף מדת הדין ארוץ גדוד כאשר רצתי לפני גדוד פלשתים אל גלית דכתיב וירץ המערכה לקראת הפלשתי שהרגתיו אך כאשר השם הנז' הוא ובאלהי שהוא הוא ובית דינו אז אדלג שור לברוח ולהמלט בלבד בעד החלון ע"י מיכל בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו שהוא סילוק היזק בלבד:
פסוק לא:
האל תמים כו'. הנה כאשר נדר הוא ית' המלכות לשאול היה ע"י שם אל שדי שנא' ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו וארז"ל שאומרו ומלכים הוא שאול ואיש בשת שיצאו מבנימין שהוא הגוי הנז' שעל דרשה זו המליך אבנר את איש בשת. ונבא אל הענין אמר דוד הנה מכלל דברי הוא כי דחה הוא ית' את שאול מלפני וצריך לתת טעם לאלהינו לזה אמר האל שהוא שם אל בעל החסד שבשם זה נדר הוא ית' מלכות שאול הנה אין ספק כי תמים ושלם דרכו ולא ישוב ממנה והנה לעומת זה אמרת ה' צרופה כי ברור מילל כמצרף כסף שהוגה סיגים מכסף כי אמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלך על ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי כו' ואומר ויאמר ה' אל שמואל קום משחהו כי זה הוא ובכן יקשה כי נדחה מה שנידר בשם אל לז"א מפני מה שנידר בשם ה' לז"א מגן הוא לכל החוסים בו ועל כן אני שחסיתי בו וראיתי חרבות פלשתים עלי והייתי מחבק ידי וידי גבורי בל ישאו ידיהם נגדם עד שמוע קול צעדה בראשי הבכאים כמאמרו יתברך כי בו חסיתי ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו שבאמור עמו אליו הלא ימיתונו שהשיב להם מוטב נמות זכאים ולא עוברים דבר ה' על כן הוא ית' היה מגן לי והוא מאמרם ז"ל במקומו שלמה בחר הקב"ה בדוד כי שאול לא בטח בה' להמתין עד בא שמואל שאמר לו שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך ולא חסה בה' יצילנו מפלשתים עד בא שמואל על כן לא נמשך מלכותו וזה יתכן כיון דוד פה בדברי השירה הזאת בכתוב הלזה שאמר שעם שהאל תמים דרכו במלכות שאול היתה לעומתו אמרת ה' צרופה להמליך את דוד ולמאוס במלכות שאול כי מגן הוא לכל החוסים בו כמדובר ושמא תאמר שעדיין יקשה איך נתבטל חסד אל משאול אחר כי האל תמים דרכו.
פסוק לב:
לז"א כי מי אל מלבעדי ה' לומר כי יש אל סתם ויש אל מבחינת שדי אמר הנה חלילה חלילה מפירוד בין איכות השמות כי מי מבחינות אל מבלעדי ה' כלומר כי כאשר נאמר ליעקב בשם אל מלכות שאול לא היה מבלעדי ה' שהיה עתיד להמליך את דוד תחתיו כלומר כי מאז לא הומלך רק עד זמן דוד בלבד ואמת הדבר כי על כן לא נמשח בקרן אלא בפך ולא בשמן המשחה כי אם בשמן אפרסמון שלא היה לעולם כמאמרם ז"ל כי הנמשח בקרן ובשמן המשחה הוא המתקיים כמ"ש ז"ל רמה קרני ולא רמה פכי ושמא תאמר הלא עם שם אל היה שם שדי כי כך נאמר ויאמר אלהים אל יעקב אני אל שדי והנה שדי הוא צור שודד את הנגדיים כמאמרנו על הבטחתו ית' לאבות על נחלת הארץ באל שדי שהוא חסד לישראל ושידוד לכנעניים יושביה כך השם שדי ראוי יהיה לשדד אויבי שאול המקבל חסד האל ואיך לא שוה לשאול נגד דוד שכנגדו לז"א ומי צור מבלעדי אלהינו לומר כי אלהינו אלהי משפט הוא ואין צור שדי מבלעדי המשפט כלומר כי על כן בהיות המשפט עוזר לדוד לא ינגדהו הצור כי לא נידר לו חוזק השם ההוא אם לא בדין המתייחס לשם אלהינו:
פסוק לג:
האל מעוזי חיל כו'. אחרי אומרו כי שם אל ושדי ואלהים עם שלכל אחד בחינת נפרדת מהאחר כלה אחדים נכללים זה בזה בא עתה ואמר גדולה מזו כי הנה הוא היה עושה שתי פעולות הפכיית אחד באומות שהיה מתאזר חיל נגד האומות ורפיון ידים וחמימות נגד שאול ואנשיו ובכן היה משבח לה' על הגוים שמסר בידו ועל שאול על ב' בחינו' א' על שהציל אותו מיד שאול. ב' על שזיכהו להתאפק מלהכות בשאול ובאשר ה' אתו אמר עתה שבח לה' כי השם אשר היה מעוזו נגד האומות השם ההוא בעצמו היה נותן לו תמימות וסבלנות לבתי הרוג לבא להורגו הוא שאול שהם שני הפכים בשם א' וזהו האל שהוא מעוזי חיל הוא היה מתיר עוזי ומרפא ידי להיות תמים דרכו וזה בין ברגלי בין בידי ברגלי כי הנה היה יתברך משוה רגלי כאילו' לרדוף אויבי אך זה באומות אמנם ועל במותי שהמלחמה בגבולי שהוא עם ישראל בבמותי יעמידני ויציבני ולא יניחני לרדוף כמכביד רגלי לבלתי אחטא להצר את ישראל וכן בידי כי מלמד ידי למלחמה על אויבי שהם האומות בבמותי הנז' לא כן כי אם מכביד ית' קשתי בידי וזרועותי כמכניע זרועותי כאלו הקשת היא נחושה וקשה לימתח בהן למען אמנע מלהצר את ישראל וזהו ונחת קשת נחושה זרועותי:
פסוק לו:
ותתן לי מגן כו'. הנה על פ' וירד העיט על הפגרים כו' ארז"ל כי בקש דוד לכלות את כל האומות כאחד וזהו וירד העיט הוא דוד על הפגרים הם האומות סביב א"י שהראה הוא ית' לאברהם בפגרי הבתרים שהם משל אל האומות כנודע מרז"ל וישב אותם אברם שמנעו אברם ויהיה הענין כו' במה שאברהם מכרנו לגליות תחת גהינם נמנע מלעשות הוא יתברך רצון דוד למען ישעבדו הגליות את ישראל וראוי לדעת היכן מצינו שבקש דוד לכלות את האומות סביבות א"י ואחשבה כי הנה הוא בפסוקים הללו והוא כי הנה הוא ית' נדר לדוד כי זולת ממלכתו בחייו עוד יוסיף לו לעתיד כי הוא יגדל עד מאד וירד מים עד ים ומנהר כו' לפניו יכרעו כו' מלכי תרשיש כו' כי הוא דוד הוא מלך המשיח כנודע ואז יכניע ויאבד את כל שונאי ה' כד"א שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו' תרועם כו' והנה בכמה מקומות מצינו כי המשכון הגדול שיש לנו ליושע הוא כי ישועתו של הקב"ה היא ישועתן של ישראל כי לא יטוש ה' את שכינתו בגלות וזה יתקיים לימות משיחנו כי יום נקם יהיה על ידו ובזה יאמר כי אמר דוד מעתה לפניו ית' הנה ותתן לי לעתיד מגן ישעך כלומר כי המגן שנתת לי להיות בטוח התשועה הוא ישעך כי ישועתך הוא משכון ומגן לי כי בו אבטח ליושע וענותך תרבני או שתהיה התשועה על ידי שאני מלך המשיח והנה אחת שאלתי מאתך ה' והיא כי למה אצעד עתה פסיעה א' במלכותי זה ולעתיד פסיעה אחרת על ראשי אויבי תרחיב צעדי זאת שהתחלתי לפסוע על קצת אומות תרחיבנה שתהיה פסיעתי זאת רחבה עליהם שיהיו תחתני אלו שנתת תחתי עתה עם העתידים להיות באחרונה אחר שעודני בכחי ולא מעדו קרסולי. וביאור הדבר הוא כי מעתה ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם ולמה ישאר הדבר עד סוף הדורות ואל תאמר נא אלהי מי אמר אלי שאין זה רצוני הלא הוא כי כבר היו כלו אז מחוצים ולא יקומון או לפחות היו כלם נופלים תחת רגלי ומאשר לא היה כך נראה שאינו רצונך:
פסוק מ:
ותזרני חיל למלחמה כו'. אמר הנה שאלתי מאתך שמה שאתה עתיד לעשות בסוף לתת נקמת ה' בגוים על ידי כי הוא דוד הוא משיח תעשה לי מעתה שארדוף אויבי ולא אשוב עד כלותם אל נא תחשבני למקשה לשאל כי הלא ג' חלוקות הם א' הקמים עלי להלחם בו. ב' הנקראים אויבים בעלי איבה עם ישראל המעותדים להלחם בישראל לעת מצוא. ג' אשר אינם מגדר אויבים רק שיש להם שנאה מה הנקרא משנאיך אמר דוד הנה משלש אלה איני צריך לשאל ממך רק א' מהנה באופן שאין שאלתי גדולה וז"א ותאזרני חיל כו' והוא לומר הנה על הקמים עלי מאליהם איני צריך לשאל כי הלא מאשר אזרתני חיל למלחמה ידעתי כי תכריע קמי תחתי שהיא החלוקה הראשונה וגם החלוקה השנית הנקראים אויבים ג"כ איני צריך לשאל עליהם כי הלא ואויבי כבר נתת לי עורף מאז נכתב בתורה ידך בעורף אויביך באופן כי נתונים המה לי מאז וא"כ לא נשאר לי לשאל מאתך כי אם החלוקה הג' והיא ומשנאי אצמיתם כלומר ולכן אל תמנע ממני שאלת ארדוף אויבי כו' כי אין השאלה רק על השליש בלבד להצמית את משנאי ושמא תאמר אולי יקראו אל ה' ויענם על כי עדיין לא נתמלאה סאתם הנה גם אין להם סעד מזה כי הלא לא יקראו אל ה' מתחלה כמאמינים בו ית' בעצם כי אם אחר שישועו ואין מושיע שהוא את אלהיהם ויראו כי אין מושיע אז יבאו וישועו אל ה' ועל כן ולא ענם כי כ"כ הוא ודאי שלא יענם אחר שהיחלו באלהיהם שאני אומר ולא ענם כאלו הוא דבר שכבר עבר ובמה שאמרתי ובקשתי להפילם עתה אני בוחר בזה גם שיהיה עלי לטורח כי הנה לעתיד יהיה לי נקל להפיל את כלם כמו רגע כי בשררותה עד הזמן ההוא תיבש לחות איזו טובה שיש להם ויהיו לפני קלי' לאבדם כי אני אבן די לא בידין ויהיו לפני כעור מן אדרי קיט וישח יתהון רוחא שרוח תשאם ויאבדו מן העולם בלי עמל אך עתה אין כח לכל זה שרוח ישאם ולא יראו בעולם ואצטרך לטרוח להמיתם ויהיו שטוחי' על פני הארץ וזהו ואשחקם כו' לומר הנני עתיד שאשחק' כעפר ארץ לעתיד לבא שהוא כעפר יבש שרוח ישאהו ועתה תראה כי כטיט חוצו' שיש בו לחות מים כך אריקם ארקעם שטוחים על פני חצות ואיני חש מתאות אבד את הרשעים הללו:
פסוק מד:
ותפלטני כו'. הלא שאלתי כי מה שייעדת לי לעתיד להיות כל הגוים תחת רגלי תעשה מעתה והלא תאמר איך תשתרר מעתה על הגוים ועל הממלכות כאשר ייעדתי לך ואתנה גוים נחלתך כו' ואומר וירד מים עד ים כו' לפניו יכרעו כו' מלכי תרשיש כו' וישתחוו לו כו' איך יתקיים זה אם אכלה את כל הגוים ועוד כי לו יונח שיהיו מקצוי ארץ הלא ק"ו הדברים אם נמצאו בעמי ישראל מריבים ומנגדי' רבי' בלתי סרים אל משמעתי איך יהיו נשמעים לי אומות זרים אשר לא ידעוני.
פסוק מד:
לזה אני אומר כי הנה ותפלטני מריבי עמי שלא יכלו לי כי בהם הוצרכתי לפלטני כי כל ישראל מחזיקים עצמם לגדולים כמוני או יותר אך לא כן האומות כי אדרבה תשמרני להיות לראש גוים כי נהפוך הוא כי עם בני ישראל אשר ידעוני ונתגדלתי עמהם מריבים עלי כי ההתערבות רב מביא בזוי אך עם לא ידעתי הן הם אשר יעבדוני שהם מאפסי הארץ שאינם מהגוים האלה אשר תמיד היו מ"ה שונאי ישראל וכ"כ יחפצו בי לעבדני שיאמרו שאינ' בני נכר.
פסוק מה:
וזהו בני נכר יתכחשו לי והוא כי הנה ארז"ל מסכת סופרים כי בני הפלגשים אשר לאברהם שם טומאה מסר להם וישלחם למרחקי ארץ והסגירם תוך חומה והשביעם שלא יצאו משם עד בא משיח לישראל כי אז יצאו לעובדם כי אמר להם כי כל אויבי ה' העתידים לשעבד את ישראל יאבדו ועל כן הם שלא ישעבדו בהם יהיו לפליטה לשרת את ישראל ובזה יאמר כי בני נכר אשר לא בני אברהם המה יתכחשו לו לומר כי אינם בני נכר כי אם בני הפלגשים אשר לאברהם ולא כן הוא כי אם לשמע אוזן שכדי לשמוע אזנם את דבר ה' ותורתו ממני ישמעו לי והוא מאמר הכתוב והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו כו' כי מציון תצא תורה כו' ולשמע אזן ואינם מבני אברהם הבאים לשרת את ישראל כי אם משאר עמים ועל ששיקרו אותם בני נכר על כן יבולו ויחגרו נשק ויזדרזו לבא אלינו לשרתנו ממסגרותיהם הם בני הפלגשים אשר לאברהם שיצאו ממסגרותיהם אשר סיגרם אברהם אביהם ולא שאר עמים והם לא ידעתי יעבדוני כי בשמעם מה שאת' נותן לי מעתה מה שאתה עתיד לתת לעתיד להנקם מאויבי ה' ולהמשילני באשר לא שעבדו בי עתה היו יוצאי' מהסגרם כשמעם הצלחתי העתידה לי בהיותי מלך המשיח והוא כאשר באו בימי שלמה שחשבו שהיה הוא מלך המשיח כמ"ש ז"ל אל תקרי מלכת שבא אלא מלכות שבא שהם בני הפלגשים ומה גם עתה אם היה דוד מעתה מלך המשיח שיחגרו ממסגרותיה' כאשר עשו בימי שלמה אלא שחזרו ביודעם כי לא היה הוא המשיח ומה שאני מבקש למהר את הקץ מעתה אינו להיותי מסתפק שיהי' כן לעתיד חלילה או שאסתפק אם ישוב מאשר דבר לי למרחוק לעשות התשוע' על ידי שמא יגרום החטא כי הלא על האחד אני אומר חי ה' כלומר כי כאשר הוא קיים כן מאמרו יתברך קיים כי אין בו יתברך שינוי ואשר דבר לי למרחוק שיהיה על ידי גם מזה לא אירא כי הנה ג"כ וברוך צורי שיחזיקני לבל אמוט בנתים אלא שמה שאני ממהר הוא כדי שוירים אלהי ישעי והוא כי לעתיד נתרומם אנו בישע אלהים כי השכינה כביכול בגלות וע"י צאתה על פי דרכו נושע כמאמרם ז"ל בכמה מקומות מצינו כי ישועתו של הקב"ה ישועתם של ישראל כו' וכדאי בזיון חלילה בדבר שתהיה שכינה בגלות בנתים ויותר טוב הוא שיתהפך טרם תהיה שכינה בגלות כלל שיושיעני וירום הוא יתברך בישעי שתגלה גדולתו וירום הוא בישעי ולא שארומם בישעו:
פסוק מח:
האל כו'. האם תאמר נא אלהי באיזה זכות תבקש למהר את הקץ והלא כמה אויבים יהיה לך בישראל והיא שנאת חנם וגם קמים עליך להורגך שאול ושריו וגם תראה חמס וריב בעיר כדואג ודומה לו כי עליך יחשבו רעה לחמוס ולהצר ובאיזה זכות תמהר את הקץ הנה אין זה עיכוב כי אין זה רק על בלתי ראותם גדולתי אך בראות שאתה האל הנותן נקמות העתידות לי וידבר עמים תחתי אז מפלטי מאויבי אף מן קמי הם שאול ושריו תרוממני וע"י כן גם מאיש חמס הצילני כי בראות כן ישוב מן החמס ויתוקן הכל:
פסוק נ:
על כן כו'. על כן בעשותך כך שתמהר את הקץ מעתה ימשך שאודך בגוים ה' כי טרם התשועה אין לנו פה להלל בפני הגוים את ה' אלהינו כי אדרבה יאמרו לנו איה אלהיך ועוד כי ולשמך הנז' אזמרה ולא נאמר הללויה כי אם את השם שלם כי מה שיד על כסיה שנשבע שאין השם שלם עד נקמת עמלק עתה ינקם מיד ולשמך שלם אזמרה ולא את שם יה לבדו ועוד כי הלא השם הנז' הוא מגדול ישועות מלכו הוא מלך המשיח כד"א ואני נסכתי מלכי על ציון כו' ה' אמר אלי בני אתה כו' שאל ממני כו' שארז"ל שמדבר על מלך המשיח שהוא יתב' יהיה לו מגדול ישועות להושיעו ממלחמות כל האומות ולמה נחלה להרפא אז שאחרי מלכותי תפסק בשני חרבות וגליות ואח"כ תושיע את מלך המשיח מכל האומות וטוב טיב הוא המשיך הטובה מעתה כי תתן כל המלכיות עתה בידי ולא יהיה הפסק כי אם תהיה עושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם בלי הפסיק בנתים והוא מה שכתבנו שארז"ל על וירד העיט על הפגרים שהוא כי בקש דוד לכלות את כל האומות אלא שלא הניחו אברהם וזהו וישב אותם אברם שתהי' הכונה שע"י מה שאברהם מכרנו למלכיות נמנע הדבר כי אם היה דוד מכלה כל האומו' איך היה שעבוד הד' מלכיות שייעד הוא יתברך ע"י אברהם שהם אימה חשיכה גדולה כו' אימה זו בבל חשיכה זו מדי גדולה זו יון נופלת עליו זו עמלק במקום תנור עשן ולפיד אש שהוא גיהנם כי ע"כ מנע הוא ית' את דוד מבא בדמי כל האומות: