פסוק א:ביום הציל. רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:
פסוק ב:ה׳ סלעי. ה׳ מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:
פסוק ג:צורי. ה׳ הוא חזקי, אשר אחסה בו:
פסוק ג:וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים:
פסוק ג:ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב:
פסוק ד:מהולל. כאשר אני קורא אל ה׳ בהלל, אז אני נושע:
פסוק ה:כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רוצה לומר: כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:
פסוק ו:חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:
פסוק ז:בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:
פסוק ח:ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד:
פסוק ח:מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען:
פסוק ח:כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו:
פסוק ט:עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף, וכן (תהלים עד א): יעשן אפך:
פסוק ט:תאכל. את הקמים עלי:
פסוק ט:ממנו. רצה לומר: מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:
פסוק י:ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:
פסוק י:תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:
פסוק יא:וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:
פסוק יב:וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב:
פסוק יב:חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:
פסוק יג:מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:
פסוק טז:ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים:
פסוק טז:יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ:
פסוק טז:בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי:
פסוק טז:מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:
פסוק יז:ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:
פסוק יח:כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:
פסוק יט:יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה׳ היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:
פסוק כ:למרחב. למקום רחב, להנצל מיד:
פסוק כ:יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:
פסוק כא:כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם:
פסוק כא:כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:
פסוק כב:מאלהי. ממצות אלהי:
פסוק כג:לנגדי. להתבונן בהם:
פסוק כג:וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים:
פסוק כג:לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסיר את עצמי:
פסוק כה:וישב. ולכך וישב ה׳ לי וגו׳:
פסוק כה:לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:
פסוק כו:עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:
פסוק כז:עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר: תשלם לאיש כמעשהו:
פסוק כח:עם עני. מוכנע כעני:
פסוק כח:ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:
פסוק כט:כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר:
פסוק כט:יגיה חשכי. רצה לומר: יוציאני מן הצרה:
פסוק ל:בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות:
פסוק ל:אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:
פסוק לא:תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו:
פסוק לא:צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל:
פסוק לב:כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:
פסוק לג:מעוזי חיל. מחזק אותי בכח:
פסוק לג:ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:
פסוק לד:משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה:
פסוק לד:ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:
פסוק לה:למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה:
פסוק לה:ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:
פסוק לו:מגן ישעך. ישעך היה לי למגן:
פסוק לו:וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:
פסוק לז:תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:
פסוק מ:ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:
פסוק מא:תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף:
פסוק מא:משנאי. רצה לומר: וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר:
פסוק מא:ואצמיתם. רצה לומר: עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:
פסוק מב:ישעו. יפנו אל מלכי האדמה:
פסוק מב:אל ה׳. רצה לומר: לאחר זמן יפנו אל ה׳ להתפלל אליו, אבל לא יענם:
פסוק מג:כעפר. להיות דק כעפר:
פסוק מג:כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:
פסוק מד:מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי:
פסוק מד:תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש:
פסוק מד:עם לא ידעתי. רצה לומר: העם אשר המה מארץ מרחק:
פסוק מה:יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד:
פסוק מה:לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:
פסוק מו:יבולו. רצה לומר: יהיו מיוסרים ואבודים:
פסוק מו:ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:
פסוק מז:חי ה׳. רצה לומר: הלא ה׳ חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים:
פסוק מז:וברוך צורי. וכן יהיה ה׳ צורי, ברוך לעולם:
פסוק מז:וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:
פסוק מח:הנותן נקמות לי. רצה לומר: הנוקם נקמתי:
פסוק מט:ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:
פסוק נ:על כן. בעבור החסדים האלה:
פסוק נ:בגוים. לפרסם חסדך:
פסוק נא:מגדול. רצה לומר: וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה׳ מגדול וגו׳, רצה לומר: עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד:
פסוק נא:ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא וכן (שמואל א יב יא): וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי: