מרד שבע בן בכרי והגאולה העתידה
הקדמה
פרקנו עוסק בחלקו הגדול במרד שבע בן בכרי.
בתחילת הפרק (א) נאמר:
ושם נקרא איש בליעל, ושמו שבע בן בכרי, איש ימיני, ויתקע בשֹפר, ויאמר: אין לנו חלק בדוד, ולא נחלה לנו בבן ישי, איש לאהליו ישראל.
לשון דומה נאמרה בספר מלכים (א יב, טז), במרד של ירבעם בן נבט ברחבעם:
וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, ויָשִבו העם את המלך דבר לאמר: מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי, לאהליך ישראל. עתה ראה ביתך דוד.
מדברי המרד הללו למדו חז"ל כיצד נזכה לגאולה העתידה!
א. הסבר רש"י בספר הושע
בספר הושע (ג, ה) נאמר:
אַחַר יָשֻבוּ בני ישראל, ובקשו את ד' אלקיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל ד' ואל טוּבוֹ, באחרית הימים.
כתב על כך רש"י:
אחר - ימי הגולה.
ישובו בני ישראל ובקשו את ד' וגו' - תנא משום רבי שמעון בן יוחאי: בשלושה דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבית המקדש.
זהו שכתוב: 'אין לנו חלק בדוד' (מלכים א יב, טז) - כמשמעו,
'לאהליך ישראל' (שם) - אל תקרי 'לאהליך', אלא 'לאלהיך',
'ראה ביתך דוד' (שם) - זה בית המקדש.
אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל, עד שיחזרו ויבקשו שלשתן:
'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד'' - זו מלכות שמים,
'ואת דויד מלכם' - כמשמעו,
'ופחדו אל ד' ואל טובו' - זה בית המקדש, כמו שנאמר: 'ההר הטוב הזה' (דברים ג, כה).
(ומקורו במדרש שמואל פרשה יג, על בקשת בני ישראל מלך, בימי שמואל הנביא).
ב. הוספת ה"משנה שכיר"
הוסיף על כך הגאון הקדוש רבי ישכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד, בספרו "משנה שכיר - מועדים ראש השנה", בפיסקא "ובכן תן כבוד ד' לעמך":
אני עומד כעת בכ"ג אלול שנת תש"ג, קרוב ל'יום הכסה' הבא עלינו לטובה. אעלה מה שחידשתי בראש השנה שעבר, וכתבתי בפנקס ביום צום גדליה בק"ק נייטרא, בעת גלותי שגליתי מפישטיאן, בחצי אלול דשנת 'תש"ב אנוש עד דכא' (עיין ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א), שיסרו אותנו האכזרים אשר שם עד דכדוכה של נפש (עיין תהלים צ, ג), וברחנו אני ובני ביתי בלילה, בעירום ובחוסר כל לעיר הנ"ל, ושם היינו עד אחר הימים הטובים, ומשם עזרני ד' לברוח לכאן. והשי"ת יסוך עלינו פה 'באברתו' (עיין שם צא, ד), עד עת בוא הישועה לכלל ישראל, במהרה בימינו אמן.
בתפילת הימים הנוראים אנו מתפללים להשי"ת: 'ובכן תן כבוד ד' לעמך וכו', שמחה לארצך, וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך' (ברכת 'אתה קדוש'). וראיתי במחזור ישן, שפירש המפרש על דרך הא דתניא: 'לא גלו ישראל אלא בשביל שמאסו ישראל בשלושה דברים: במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן' (ילקוט שמעוני ח"ב רמז קו). והיינו דקאמר:
'ובכן תן כבוד לעמך' - על דרך: 'ובקשו את ד'' (הושע ג, ה),
'שמחה לארצך וששון לעירך' - היינו בית המקדש,
'וצמיחת קרן לדוד' - היינו מלכות בית דוד, עד כאן לשון המפרש.
והנה כעת בזמנינו, אחר ששהינו בין העכו"ם כאלפיים שנה, 'ויתערבו בגוים ולמדו מעשיהם' (עיין תהלים קו, לה), והם [- היהודים שהתערבו בגויים ולמדו מעשיהם] על פי רוב בלי שום השגה ביהדות - אין לבקש מהם שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד, כי אין להם שום השגה בזה מהי מלכות שמים ומהי מלכות בית דוד. אלא מה מבקשים הם? את ארץ ישראל. ובזה נכללים כל שלושת הדברים. ועל זה רמזו חז"ל: 'כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוק' (כתובות קי, ע"ב). ומלכות בית דוד ומלכות שמים אחת היא, כידוע למקובלים (עיין זוהר ח"א לג, ע"ב. 'שערי אורה' שער א). ואחר שאנו רואים שהם מוסרים נפשם בעד ארץ ישראל, אם כן, אף בלי ידיעתם המה מבקשים את שלשתן.
כה כתבתי מכבר מעצמי, וכעת ראיתי בספר 'מנחת יהודה' (ח"א עמ' 237) שכתב כן. והביא שם (אות יח) בשם הזוהר (ח"ג רעו, א): 'אין הקדוש ברוך הוא נקרא 'מלך' אלא בארץ ישראל'. אם כן, מה שאמרו חז"ל שיבקשו מלכות שמים - היינו לשוב לארץ ישראל, כדי שיקרא הקדוש ברוך הוא 'מלך', ובזה תלויה בראשונה כל תשובתנו.
יהי רצון שנבקש כולנו את מלכות שמים, את מלכות בית דוד, ואת בית המקדש, ונזכה לראותם בגאולה השלמה בקרוב.