פסוק א:וְשָׁם נִקְרָא. נִזְדַּמֵּן, לְשׁוֹן ״הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו״ (צפניה א:ז); ״וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ״ (שמואל ב יג:כג), לְשׁוֹן זִמּוּן:
פסוק ד:הַזְעֵק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה. שֶׁיִּהְיוּ כָאן עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים:
פסוק ד:וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד. לְסוֹף שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֱוֵי זָהִיר לִהְיוֹת עוֹמֵד כָּאן לְפָנַי, כִּי חָפֵץ הָיָה לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
פסוק ה:וַיּוֹחַר מִן הַמּוֹעֵד. אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבָּנָן דְּפָתְחוּ בְּמַסֶּכְתָּא, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (מט א):
פסוק ו:אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אִחֵר עֲמָשָׂא שַׂר הַצָּבָא, וְלֹא הֵבִיא אֶת צְבָא יְהוּדָה, קַח אַתָּה מִן הַנִּמְצָאִים סְבִיבַי, וּרְדֹף אַחֲרָיו:
פסוק ו:וְהִצִּיל עֵינֵינוּ. וְהִצִּיל עַצְמוֹ מֵעֵינֵינוּ, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר:
פסוק ח:מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו. סְמוּכָה מְאֹד לְגוּפוֹ לְרֹחַב מָתְנָיו, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ חוֹגְרֵי חֶרֶב, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִיפּוֹל, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיאָהּ מִתַּעְרָהּ:
פסוק ח:וְהוּא יָצָא. כְּנֶגֶד עֲמָשָׂא:
פסוק ח:וַתִּפֹּל. הַחֶרֶב מִתַּעְרָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה וּלְטוּשָׁה, וְאֵינָהּ תְּלוּיָה לְצַד יְרֵכוֹ אֶלָּא לְרֹחַב מָתְנָיו, וּכְמְעַט שֶׁשָּׁח עַצְמוֹ לְצַד הָאָרֶץ, נָפְלָה מִתַּעְרָהּ וַאֲחָזָהּ בִּימִינוֹ, וְלֹא הִכִּיר עֲמָשָׂא בַּדָּבָר:
פסוק יב:כַּאֲשֶׁר רָאָה כָּל הַבָּא עָלָיו וְעָמָד. כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאִישׁ, שֶׁכָּל הַבָּא עָלָיו הָיָה עוֹמֵד:
פסוק יג:כַּאֲשֶׁר הֹגָה. כַּאֲשֶׁר הֻמְשַׁךְ, כְּמוֹ ״הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף״ (משלי כה:ד); וּכְמוֹ ״הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ״ (משלי כה:ה):
פסוק יד:וַיַּעֲבֹר בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, לְפַתּוֹתָם שֶׁיַּמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם:
פסוק יד:וְכָל הַבֵּרִים. לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ:
פסוק טו:וַתַּעֲמֹד בַּחֵל. (תרגום:) ״וְאַקִּיפוּ מַשְׁרְיָין״. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים, וַתַּעֲמֹד בַּחֵל, לְשׁוֹן (איכה ב:ח): ״חֵיל וְחוֹמָה״, הִפִּילוּ הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה, וְנִתְחַזְּקָה לַעֲמֹד עַל יְדֵי הַפְּנִימִית:
פסוק יז:הַאַתָּה יוֹאָב. שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ (שמואל ב כג:ח): ״יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי״:
פסוק יח:דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשׁוֹנָה לֵאמֹר. הָיָה לְךָ לְדַבֵּר לְשָׁלוֹם בָּרִאשׁוֹנָה, אִם שָׁלוֹם יַעֲנוּךָ וְיִפְתְּחוּ לְךָ, לֹא הָיָה לְךָ לְהִלָּחֵם עֲלֵיהֶם:
פסוק יח:שָׁאוֹל יִשְׁאָלוּ בְּאָבֵל. אִם שָׁאֲלוּ בְּנֵי חֵילְךָ בִּשְׁלוֹם הָעִיר הַזֹּאת, שֶׁשְּׁמָהּ אָבֵל:
פסוק יח:וְכֵן הֵתַמּוּ. מִיָּד הָיוּ בְּנֵי הָעִיר מַשְׁלִימִים עִמָּכֶם:
פסוק יט:אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֲנִי מִבְּנֵי הָעִיר, שֶׁשְּׁלֵמִים וְנֶאֱמָנִים לְיִשְׂרָאֵל וְלַמֶּלֶךְ וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה צד ט, ובילקוט שמעוני כא): סֶרַח בַּת אָשֵׁר הָיְתָה, אֲנִי הִשְׁלַמְתִּי נֶאֱמָן לְנֶאֱמָן, עַל יָדִי נִגְלָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף לְמֹשֶׁה, אֲנִי הִגַּדְתִּי לְיַעֲקֹב כִּי יוֹסֵף חַי:
פסוק כ:חָלִילָה חָלִילָה לִי. חָלִילָה לִי, חָלִילָה לַמֶּלֶךְ:
פסוק כא:נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד. בַּמֶּלֶךְ אֲפִלּוּ אֵינוֹ דָוִד, חַיָּב מִיתָה, וּבְדָוִד אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֶלֶךְ, חַיָּב מִיתָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד, כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (ט יח):
פסוק כב:וַתָּבֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ. שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא (תרומות סוף פרק ז): אָמְרָה לָהֶם: הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְהֵם נֶהֱרָגִין, תְּנוּהוּ לָהֶם, אִם הָיָה יָכוֹל לְהִנָּצֵל, כְּגוֹן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְאַתֶּם מִבַּחוּץ, וְאַתֶּם בְּסַכָּנָה וְהוּא יָכוֹל לְהִמָּלֵט, אֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ לְהָרְגוֹ בִּשְׁבִיל הַצָּלַתְכֶם, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם הוּא יֵהָרֵג עִמָּכֶם, הוֹאִיל וְנֶהֶרְסוּ הַחוֹמוֹת וְאֵין כֹּחַ לְהִמָּלֵט, מוּטָב יָמוּת לְבַדּוֹ וְאַל תָּמוּתוּ עִמּוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּךְ אָמְרָה לָהֶם: הַמּוֹרֵד בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַיָּב מִיתָה:
פסוק כג:וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר דָּוִד עַל עֲמָשָׂא (שמואל ב יט:יד): ״כִּי שַׂר צָבָא אֲשִׂימְךָ תַּחַת יוֹאָב״, עַכְשָׁו שֶׁמֵּת עֲמָשָׂא, לֹא זָז יוֹאָב מִמְּקוֹמוֹ, וְעַל יְדֵי יוֹאָב הֻזְקַק לִמְנוֹת אֶת חֲבֵרָיו:
פסוק כו:עִירָא הַיָּאִרִי. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עִירָא יָאִירָאָה דְּמִן תְּקוֹעַ״. וְכֵן הוּא קָרוּי בְּסֵפֶר הַזֶּה (שמואל ב כג:כו): ״עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי״. וְ׳יָאִירִי׳ נִקְרָא, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת (פה ב): תְּקוֹעַ אַלְפָא לְשֶׁמֶן, שֶׁשֶּׁמֶן זַיִת מָצוּי לְשָׁם, שֶׁמִּמֶּנּוּ מַדְלִיקִין הַנֵּרוֹת:
פסוק כו:הָיָה כֹהֵן לְדָוִד. לוֹ הָיָה נוֹתֵן כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ, כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (עירובין סג א), וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, שֶׁעֲשָׂאוֹ שַׂר וְשׁוֹפֵט:
