מרד שבע בן בכרי
טרם חזר המלך למלכותו, פרץ מרד חדש בראשותו של שבע בן בכרי מבנימין. יתכן לומר שסמיכות סיפור המרד לסיפור עם מפיבושת מעידה על העלבון של שבט בנימין מנישולו של מפיבושת, נכד שאול, מאחוזתו. גם שמו של המורד, שבע, מרמז על הקשר עם החטא, שנעשה בקשר לבת שבע. המלך, שהקפיד על יואב מפני העלבון שספג ממנו, שלח בראש הצבא לדכא את המרד החדש את עמשא, שהיה מקודם שר צבא אבשלום, ואת אבישי אחי יואב. יואב, שלא הוזמן, הצטרף בדרך, הרג בעורמה את עמשא, ונטל עליו את ניהול דיכוי המרד ללא רשותו של דוד. בשעה זו, עמדה לישראל חכמתה של האישה החכמה, אשר שכנעה את העם לקבל את מרות דוד ולהרוג את שבע בן בכרי. מעניין, שבמשא ומתן על כניעת המורדים ציין המקרא(שמואל ב כ כא) כי שבע בן בכרי היה מהר אפרים. נראה, שכדי להעמיד משקל ראוי כנגד שבט יהודה, שבט מלכות דוד, לקחו את שבט אפרים, הידוע במנהיגותו על עם ישראל מאז יהושע בן נון ומאז שילה, עיר המקדש בישראל, מאז ימי יהושע ועד ימי שאול.