ואל שדי מי שיש די באלהותו לכל הבריות יברך אותך אר״א אין קיום השטר אלא בחותמיו לפיכך ברכו אחר ברכת ויתן לך פעם אחרת מדעת היא ברכת ואל שדי יברך אותך היא קיום השטר שלא יאמרו במרמה לקח יעקב את הברכות.לרשתך את ארץ מגריך מאחר שלא תקח אשה מארץ כנען שהם עבדים כמו שצוה לי אברהם אבי.אם יעקב ועשו הוצרך לכתב שלא תתמה איך יצא רשע כעשו משני צדיקים כמו יצחק ורבקה לכך נאמר אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו להגיד לך כדאמרי׳ בעלמא רוב הבנים דומים לאחי האם, עשו דומה אל לבן אחי אמו. ד״א אם יעקב ועשו שלטובת שניהם נתכוונה כדכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד.וילך עשו אל ישמעאל שנו רבותינו בהחובל אמרי אינשי דיקלא בישא גבי קינא דשרכי פרש״י אלנות בטלים ואין עושין פרי. כמו גברא שרכא בטל כלומר דרך דקל רע ליגדל בצד אלני סרק דבר זה כתוב בתורה וילך עשו אל ישמעאל שנוי בנביאים ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים. ומשלש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. אפילו לספר בן סירא קרי התלמוד כתובים. ויקח את מחלת בת ישמעאל אמר עשו בברכות אחרונות הללו נתן יצחק ליעקב את ארץ כנען שנתנה לאברהם וצוה לו לקחת אשה ממשפחתו ושלא מבנות כנען לקחה ומה שנשאתי מבנות כנען הפסיק ממני ארץ כנען, הלך ולקח לו את בת ישמעאל אמר שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם.אחות נביות הגדול באחיו.נשלם סדרא דפרשת תולדותויצא יעקב פרש״י על ידי שבשביל שרעות בנות כנען וכו', פי׳ לפי׳ וה״ק ע״י שהפסיק ענין עשו פרשתו של יעקב שכתוב וירא עשו כי ברך יצחק וגו׳ ולמה הפסיק, תשובה לדבר שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק הלך עשו אל ישמעאל ומשגמר ענינו של עשו חוזר לענינו ראשון דהיינו ענינו של יעקב. ולמה פרשה זו סתומה לפי שהיה סתום בבית עבר. ד״א לפי שהעלים יציאתו מן העיר בשביל עשו אחיו נסתמה הפרשה. גם בכל הסדר לא תמצא שום פרשה מה שאין כן בכל שאר הסדרים. ועוד שהענין מחובר למעלה אל וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם. כמו שפרש״י אלא שהפסיק בנתים בוירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וגו׳ וחוזר ומפרש יציאתו בשביל חלום הסולם והליכתו לפדן ארם.באר שבע מקום מיוחד לשבועה ויצא לו משם פן ישבעוהו שלא הערים על הברכות.באר שבע מקום קרוב לחברון היה כדכתיב בעקדה וישב אברהם בבאר שבע, וסמוך ליה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. ועוד כתיב כאן ויצא יעקב מבאר שבע וכתיב בפרשת וישלח ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון.וילך חרנה באותו יום הלך עד חרן ומקרית ארבע נסע כדאמרינן לאלתר ואמרו חכמים מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובשתי עשרה שעות הלכן יעקב.חרנה הוא חרן הוא פדן ארם כדכתיב לעיל אל לבן אחי חרנה, וכתיב לאלתר קום לך פדנה ארם וגו'.וילן שם בעל כרחו שהרי בא השמש וכדאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. אבל אם לא בא השמש היה הולך כפי היכולת כדי להרחיק מעשו.ויקח מאבני המקום מאבני המזבח שיצחק אביו נעקד עליו ופרש״י שכולן נעשו אחת ונמצא באגדה רמז לו בהן שתהא מטתו שלמה. וי״מ ויקח אבן אחת מתוך אבני המקום והיינו דכתיב לאלתר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.וישכב במקום ההוא ולא על כרים וכסתות אף על פי שהיה קרוב לעיר כדכתיב, ואולם לוז שם העיר לראשונה. אלא לפי שהיה רוצה להשכים בבקר כדכתיב וישכם אברהם בבקר. ואם היה מתאכסן בתוך העיר לא היה יכול לצאת בהשכמה שהשערים סגורים. ד״א לכן שכב חוץ לעיר לפי שמקום מבוא העיר היה נעלם כדכתיב בשופטים גבי לוז, הראנו נא מבא העיר, ולא היה יכול אדם לעמוד על פתחה.עלים וירדים בו, עלים תחלה ואח״כ ירדים ונשארים למטה כאדם העולה מן הבית לעליה ואח״כ יורד בבית ונשאר בבית ובשביל כך אמר אין זה כי אם בית אלקים, כלומר דירתם כאן ולכך עולים תחלה ואלמלא אין דירתם כאן אלא לפי שעה היה לו לומר יורדים ועולים. בתרגום ירושלמי מפרש, המלאכים שהיו ממונים ללוותו היו עולים למעלה לבשר לשאר המלאכים בואו למטה וראו את יעקב הנחמד למראה שדמותו חקוק בכסא הכבוד והיו המלאכים עולים ויורדים ומסתכלים בו.אברהם אביך מלמד שבני בנים הרי הם כבנים.הארץ אשר אתה שכב עליה מאי רבותא, אלא ע״י שאתן לך מעט קרקע משם תפרוץ בכל הרוחות ותכבוש כל סביבותיך משל כמו שהיו עושים מלכים לפרשים חשובים שנותנים להם מעט קרקע והם הולכים וכובשים בגבורתם כל סביבותם. כאן פרש״י קפל הקב״ה כל ארץ ישראל תחתיו כל זה הראה לו הקב״ה בחלום כגון עניינו של סולם.ושמרתיך שמירה היה צריך מפני עשו אחיו והשבתיך אל האדמה הזאת וכן כתיב וישב יעקב אל יצחק אביו.כי לא אעזבך בדרך הזה את אשר דברתי לך להשיבך אל האדמה הזאת, שהרי בדרכים אדם צריך שימור כדכתיב לשמרך בכל דרכיך.אין זה כי אם בית אלקים פרש״י אמר ר׳ אליעזר בשם ר׳ יוסי בן זימרא הסולם היה עומד בבאר שבע וכו׳ שהרי כשנסע מבאר שבע שהוא בארץ ישראל ירדו מלאכי א״י וליווהו עד קצה גבול א״י ומשם עלו ושם ירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו בחוצה לארץ. לפיכך צ״ל כי הסולם היה מתהפך לכל רוח. נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו מגיע בבית אל היא לוז. אמצע שפועו כנגד ירושלים. ושם בירושלים מוצב עמוד שעליו מתהפך הסולם. ומוצב קאי אעמוד שעליו מתהפך הסולם שתרגומו נעוץ בארעא. וזהו דמות תבניתו. אין זה כי אם בית אלקים פרש״י ומהיכן למדו רז״ל לומר כן כלומר אחר שרבותינו פי׳ על פסוק זה צדיק בא לבית מלוני שמשמע שלן בירושלים שוב חזרו ופירשו יעקב קראו בית אל וזו היא לוז ולא ירושלים - אם כן דברים אלו סותרים את אלו לפיכך אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן עד בית אל וזו היא קפיצת הארץ וכו׳ כך פרש״י. ומה שעקם יעקב את דרכו שהרי כל מי שרוצה ללכת דרך ישר מבאר שבע לחרן הוא הולך ממערב למזרח שכן חרן למזרח של ארץ ישראל כדכתיב ארם מקדם ופלשתים מאחור וחרן וארם אחד הם כדאמרינן לעיל, והוא הלך מבאר שבע לחרן דרך הר המוריה לבית אל דהיינו מדרום לצפון עד בית אל כשטת פרש״י, אלא י״ל הוא הדרך שבא בו אברהם זקנו כשיצא מאור כשדים והלך לו לחרן ומחרן לבאר שבע ובכמה מקומות, שבאותו הדרך נתיישבו שם אברהם ויצחק כמו שמצינו בפרשיות של מעלה, והיו רגילין באותו הדרך ומכירין בו לפיכך הלך בו יעקב. ומה שפרש״י אפשר עברתי במקום שהתפללו אבותי וכו', לא על הר המוריה אמר כן שהרי בהר המוריה התפלל כמה פעמים וכמו שאמרו רבותינו אין אדם יודע לשער כמה נסוכים נסך יעקב אבינו בהר המוריה אלא על בית אל אמר כן שהרי אברהם נתפלל שם ובנה בו מזבח כדכתיב בפרשת לך לך ויט אהלו בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח. אמרו רבותינו אלמלא לא התפלל אברהם אבינו בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ומה שנקרא שם המקום בית אל על העתיד נקרא שהרי לוז שם העיר לראשונה ויצחק כמו כן נתפלל על אותו מזבח שבנה שם אברהם אבינו ואעפ״י שאין בידינו כתב וראייה על זה, יש לנו לומר כי בודאי על אותו מזבח נתפלל יצחק כמה ימים ושנים. אבל יעקב לא היה שם ולא נתפלל לשם מקודם לכן, ועל זה אמר אפשר עברתי על מקום שעברו אבותי ולא התפללתי שם יהב דעתיה למיהדר מחרן שהיה עומד שם ללכת עד בית אל להתפלל שם, מיד קפצה לו הארץ ר״ל העיר שכבר היה שמה לוז, ובאה נגדו עד חרן. אמר הקב״ה אין תפלת הצדיק נשמעת אלא בבית הכנסת או בבית המדרש מיד נעקר גם הר המוריה ובא עד חרן. בתר דצלי ובעא למיזל אמר הקב״ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד שקעה לו החמה שנאמר כי בא השמש וישכב במקום ההוא ויחלם והנה סולם מוצב ארצה וגו'אין זה כי אם בית אלקים פי׳ המקום הזה אני מכיר כי התפללתי בו כמה פעמים וידעתי כי הר המוריה בא לכאן ואחרי שמקום המקדש בא לכאן אקרא אני לעיר בית אל בזכות בית המקדש שבא לתוכה, כדכתיב ויקרא למקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר, והר המוריה חזר למקומו, אך האבן אשר שם מראשותיו שהיתה מהר המוריה נשארה שם בלוז להיות לאות ולעדות ששם קפץ הר המוריה וגם לוז חזר למקומו ויעקב והאבן עמו כדכתיב ויקח את האבן וגו׳ ומשם עמד יעקב בבקר ממשכבו ללכת חרנה, ואין לומר שבחרן עמד יעקב ממשכבו שהרי כתיב בסמוך וילך ארצה בני קדם. וכתיב בתריה ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ובשובו מבית לבן בנה עליה מזבח כדכתיב בפרשת וישלח ויבא יעקב לוזה הוא בית אל, ויבן שם מזבח ויקרא למקום ויצב יעקב מצבה מצבת אבן ויסך עליה נסך ויקרא שם המקום בית אל.וזה שער השמים פרש״י מקדש של מעלה מכוון כנגד מקדש של מטה הרי הוא קפץ נגד יעקב כדאמר לעיל לכך צריך לומר שגם מקדש של מעלה קפץ כנגדו.ויקח את האבן אבן שתיה היא שממנה נשתת העולם.ויצק שמן על ראשה משח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו מפדן ארם. כמו שמצינו בכלי משכן וימשחם ויקדש אותם. וכן מוכיח לפנינו אנכי האל בית אל אשר משחת לי שם מצבה. ד״א לסימן משחה כדי שיכירנה כשיחזור.ואולם לוז שם העיר לראשנה ועל שם המקום שהיה חוץ לעיר ששם לן יעקב נקרא שם העיר בית אל.וידר יעקב נדר וא״ת הא אמרינן טוב מזה שאינו נודר כל עיקר. אלא י״ל לאמר כתיב, להורות לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם כמו שהוא נדר בשעת הדחק.אם יהיה אלקים עמדי ירא היה פן יגרום החטא. ויש מפרשים אותו לשון שבועה כלומר כן יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך וגו'.והאבן הזאת אקריב עליה קרבנות ואפריש מעשרות. וי״ו דוהאבן יתירה היא והיה ה׳ לאלקים לדיין ונוקם והאבן הזאת. וא״ת איך עשה יעקב מזבח מן האבנים ששם מראשותיו הא אמרי׳ בשלהי זבחים מזבח שלא נשתמש בהן הדיוט וכו׳ אלא י״ל בבמת יחיד אין להקפיד. יהיה בית אלקים מקומה יהיה בית אלקים. ותיבת יהיה לא אאבן קאי ד״א דוגמתו מצינו לשון זכר גבי נקבה אך בגורל יחלק את הארץ אתן את הארץ הזאת ולא נשא אותם הארץ.
