אחי רבקה אם יעקב ועשו. פי' הרמב"ן לכך אמר יעקב ועשו בשביל שצוה יצחק על יעקב לקחת אשה מבנות לבן אחי אמו הזכיר הכתוב שהיה גם אחי אמו של עשו וראוי הי' שיצוה גם לעשו אלא בשביל אברהם וזרעו לא תהיה אלא ביעקב. וי"מ שתיכף לברכה רצה להזכירם יחד כדי להקדים יעקב להודיע שנתקיימה בו הברכה שהיה גביר לאחיו אע"פ שהקדים עשו בשעת הקבורה כדכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב היינו טעמא משום שעשו היה יושב בארץ ויעקב בא משדה ארם ועוד שהכתוב הקדימו בענין האבילות לענותו של יעקב. וי"מ משום שלא תתמה היאך יצא מצדקת וצדיק רשע זה לכך אמר אל לבן הארמי אחי רבקה שהיא אם יעקב ועשו בשביל שהיה לבן אחיה נעשית אם יעקב ועשו שרוב בנים דומין לאחי האם. א"נ אם יעקב ועשו ולכך ציותה שיפרדו איש מעל אחיו ולא יהרגו זה את זה כי היא אמם ורחמה עליהם:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. לפי הדרש שקפצה לו הארץ ויהיה פי' וילך חרנה מיד שלפי שעה בא שם. ולפי הפשט וילך לחרן. וי"מ וילך חרנה שמפרש המקום שישב שם ואח"כ מפרש היאך היתה הליכתו שפגע במקום ולן שם:
ויקח מאבני המקום. לפי הפשט לקח אחד מאבני המקום ודרשו בו שלקח אבנים הרבה ונעשו אבן אחד:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. מדרשי' רבים דרשו רבותינו בזה. וי"מ סולם זה הר סיני ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו זה משה ואהרן. וי"מ שהוא המזבח והכהני' עולים ויורדים. והנכון שהראהו בחלום הנבואה שכל הנעשה בארץ נעשה ע"י מלאכים והכל בגזירת עליון עליהם אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו הראהו כאלו עולים לו לומר עשינו שליחותך ויורדים לעשות שליחותם והראהו שאע"פ שהכל ביד מלאך עניינו לא יהיה ביד מלאך אלא יהיה חלק ה' ויהיה תמיד עמו לשמרו כענין שנא' והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ועוד איתא בב"ר שהראהו ד' מלכיות עלייתן וירידתן:
הארץ אשר אתה שוכב עליה. מה נתן לו בד' אמות ודרשו בו שקפל כל א"י תחתיו שתהא נוחה ליכבש לבניו: וא"א הרא"ש זצ"ל אמר הפשט כי במקום ששכב עליו היה מקום בה"מק כמדרש רבותינו לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית והוא אבן השתייה שמשם משתיתו של עולם שהוא טבור הארץ וממנו היה מתרחב והולך לד' הקצוות וכיון שנתן לו עיקר השורש ממילא כל הגבולין שלו וזהו שאמר לו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ולא אמר לו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים כמו שאמר לאברהם אלא רמז לו כמו שעפר פרץ לד' רוחות העולם ממקום שאתה שוכב כך יפרץ זרעך ימה וקדמה צפנה ונגבה וזהו שדרשו והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלא מצרים:
אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. בית המקדש שהוא שער לעלות משם התפלות והקרבנות לשמים ופירש"י לר' יוסי בן זמרא היו רגלי הסולם בבאר שבע וראשו בבית אל ואמצע שפועו היה כנגד בית המקדש ויעקב כשבא לארץ ונזכר שלא התפלל חזר לאחוריו עד בית אל וקפץ הר המוריה לקראתו עד בית אל וזו היא קפיצת הארץ. והקשה הרמב"ן שהספר מדמה קפיצת הארץ ליעקב ואליעזר יחד דקאמר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר יעקב ואבישי וכמו שקפצה לאליעזר כך קפצה ליעקב ולא שבא המקום ועוד דאמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי בו ולא התפללתי כיון בדעתי' למיהדר קפצה לו ארעא ומיד ויפגע במקום הרי כיון שעלה בלבו להתפלל בחרן קפצה לו הארץ ופגע במקום שהתפללו אבותיו ולא שחזר לבית אל ולא שקפץ הר המוריה ובא לשם ועוד מה טעם שיקפוץ הר המוריה ויבא עד בית אל אחר שטרח לחזור מחרן עד בית אל כמה ימים ועוד סוף גבול ארץ ישראל מביאתו מחרן כי חרן ארץ קדם ועוד שאין אמצעית מורה על דבר יותר מכולו להיות אמצעיתו כנגד בית המקדש ופי' הוא שרגלי הסולם היה בבאר שבע וראש שפועו כנגד בית המקדש ויעקב כשנתברך מאביו היה בחברון ולשם חזר אליו כשבא מבית לבן שנאמר ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע ואיתא במדרש כשציוהו ללכת לחרן אמר אבא כשבקש לצאת לחוצה לארץ מהיכן הורשה מבאר שבע אף אני הריני הולך לבאר שבע אם נותן לי רשות הריני יוצא ואם לאו איני יוצא והלך לבאר שבע ליטול רשות ולן שם וראה מראות אלקים ונתן לו רשות לצאת ושם היו רגלי הסולם לכן ידע שבאר שבע הוא שער השמים וטוב לתפלה וראש שיפוע הסולם כנגד בית המקדש ועליו אמר שיהיה בית אלהים ובבקר נשא רגליו ובא לחרן ברגע וזו היא קפיצת הארץ והאבן שהקים לא במקום שכיבתו הקימה שהרי באר שבע אינו בית אל והוא בבית אל העמידה ולשם חזר בשובו שנא' קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך אלא הקים כנגד השפוע במקום שראש הסולם עומד שקראו בית אלקים והיא לוז ולדעתו של ר"י בן זמרא לא זו ירושלים ור' יהודה ב"ר סימון חלק על ר' יוסי בן זמרא ואמר שסולם עמד בבית המקדש וראש שפועו בבית אל ולדידי' ויפגע במקום הוא הר המוריה ולן שם שבא השמש בלא עתו וזהו שארז"ל צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה וראה הסולם רגליו במקום ההוא וראש שפועו בבית אל והיא עיר לוז והקים המצבה בבית אל כי לדעת כולם כנגד השפוע הקים אותה ולדידיה ניחא הא דאיתא בגמרא שיצא מבאר שבע והלך לחרן וכשנמלך לחזור ולהתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו קפצה לו הארץ ובא להר המוריה ויתכן שכול' מודים זה לזה ובכל הליכותיו קפצה לו בלכתו מבאר שבע לחרן וברצותו לשוב להר המוריה ובחזרתו משם לחרן:
ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. אע"ג דאיתא בפרק בתרא דזבחים דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט בבמה שרי:
אם יהיה אלקים עמדי. שישמור לי הבטחתו שהבטחני שלא יגרום החטא שהצדיקים אינם מאמינים בעצמם. וי"מ משום שלא היה אלא חלום אמר אם יהיה החלום אמת ויתקיים בי החלום. וי"מ לשון שבועה כן יהיה השם עמדי ושמרני בדרך כן כאשר אשוב בשלום לבית אבי שיהיה השם לי לאלקים. והרמב"ן פי' שיש מלת אם שאינה תנאי כמו אם יהיה היובל לבני ישראל שפי' כשיהיה היובל וכמו אשר אם עשית שבדבר העתיד נופל בו לשון אם פי' כשיבא הזמן שיהיה התנאי קיים אז יתקיים המעשה:
והיה ה' לי לאלקים. פירש"י שהוא נמשך למעלה על אם יהיה ה' עמדי וגם יהיה לי לאלקים אז והאבן וגו' וכתב הרמב"ן אם יהיה עמדי אז אעבוד השם בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלקים ושם אוציא את המעשר. וי"מ ושבתי בשלום אל בית אבי והיה לי ה' לאלקים מכאן להולכי דרכים שפטורים מכמה מצות:
