א וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִי־בֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃ ב וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־צִיבָ֖א מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָא הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית־הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב ולהלחם (וְהַלֶּ֤חֶם) וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃ ג וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃ ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִי־בֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ה וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃ ו וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־דָּוִ֔ד וְאֶת־כָּל־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל־הָעָם֙ וְכָל־הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ ז וְכֹֽה־אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃ ח הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל ׀ דְּמֵ֣י בֵית־שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ תחתו (תַּחְתָּ֔יו) וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃ ט וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ׃ י וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה כי (כֹּ֣ה) יְקַלֵּ֗ל וכי (כִּ֤י) יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃ יא וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל־אֲבִישַׁי֙ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר־יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי־עַתָּ֜ה בֶּן־הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר־ל֖וֹ יְהוָֽה׃ יב אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה בעוני (בְּעֵינִ֑י) וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יג וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ יד וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃ טו וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכָל־הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃ טז וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יז וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת־רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽא־הָלַ֖כְתָּ אֶת־רֵעֶֽךָ׃ יח וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לא (ל֥וֹ) אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃ יט וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶֽעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ כ וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה־נַּעֲשֶֽׂה׃ כא וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל־פִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כָּל־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃ כב וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ כג וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־(אִ֖ישׁ) בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק ה:
ובא המלך דוד עד בחורים כו' אמר שנכשל בקבלת לשון הרע מציבא נגד זרע שאול ה' אנה לידו סבלנות אשר סבל משמעי שמבית שאול להגן על דוד וזה יהיה סמיכות אומרו ובא כו':
פסוק ו:
ויסקל באבנים כו' אמר כי חטא במחשבה, ובדבור ובמעשה נגד דוד שהמורד בו כמורד בשכינה במה שיצא יצוא ומקלל הרי מחשבה ודיבור ויסקל באבנים הרי מעשה וזהו את דוד ואת עבדי המלך דוד ולא אמר ואת עבדיו כ"א חזר להזכיר דוד לומר כי מה שסקל את עבדיו לא היה כי אם להיותם של דוד אומר בלבו כאלו את דוד הוא מסקל ומרוב כעסו לא שת לבו אל כל העם וכל הגבורים שמימינו ומשמאלו שיסורו את ראשו ואמר כי אמר בקללו והוא כי הנה ארז"ל על פ' והוא קללני קללה נמרצת שקראו נואף ממזר רשע צורר תועבה ראשי תיבות נמרצת והיא הקללה שקללו ובזה יאמר וכה אמר בקללו כי בקללו השמות רעים היה אומר אז גם כן צא צא כו' ויהיה הענין ביציאה כפולה לומר היציאה ראויה ומחויבת לך משני טעמים א' להיותך איש הדמים והשנית להיותך איש הבליעל שהוא על בת שבע.
פסוק ח:
ופירש ואמר מה שקראתיך איש הדמים הוא כי עתה השיב ה' עליך את כל דמי בית שאול לרמוז על אבנר ואיש בושת לומר כי ממנו יצא וגם אשר מתו במלחמה שאול ושלשה בניו נתגלגל ע"י דוד בענין נוב עיר הכהנים אשר מלכת תחתיו כלומר מלכת מעצמך והנה על מה שאמרתי איש הבליעל על עין בת שבע כבר קבלת עונשך במה שויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום שהקים ה' עליך רעה מביתיך לגרשך ולשכב עם נשיך אך על היותך איש הדמים לא ניכה עון זה עדיין כי הנך עדיין ברעתך הוא עון כי איש דמים אתה וע"כ יהרוג אותך בנך.
פסוק ט:
ואמר ענין משל בפי בני אדם כי יותר מרגיש האד דברים הרעים יותר ממכות כך עם שסקל באבנים נוסף על מה שקלל לא שת אבישי אל לבו רק הדברים הרעים כי לא אמר היסקל הכלב הזה כ"א היקלל הכלב הזה ויאמר המלך מה לי ולכם כו' לומר מה איכפת לי ולכם מקללתו האם תדמו אותה לקלל' צדיק שתבא ח"ו וזהו מה לי ולכם כי יקלל מה נדבק לנו מקללתו ואם הוא שאסור למלך למחול אולי ה' ירחם עלי לכפרת אשמותי על ידי מה שאצטער חניכה צרתי אשר אני בה וגם שאין סברא לומר שהוא ית' שם בלב איש לחטא כדי לצער את זולתו לנכות צרתו על כן אחשוב שלא החזיק לומר שודאי הוא כך כי אם באולי שמא הוא ית' עשה כן וזהו וכי ה' אמר כו' והוא כי אחד מארבע לשונות שתשמש מלת כי הוא דילמא וזה יאמר ודילמא ה' אמר לו קלל כו' ואף גם זאת לסכור פי אבישי וגם אינו מן התימה שיצא הדבר הזה ממנו ית' כי הלא גדולה מזו בא לי עתה מאת ה' והוא כי הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי וכ"ש בן הימיני וכאש' הדבר ההוא מה' יצא באומרו הנני מקים עליך רעה מביתך מכ"ש ע"י בן הימיני הלז ואם תאמרו כי אם אני איני חש אתם תחושו על כבודי לזה אני אומר לכם הניחו לו ויקלל ואל תחושו דילמא אמר לו ה' כמדובר שמל' כי תשמש במקום דילמא ועוד טעם אחר והוא אולי יראה ה' בעל הרחמי' מה שאני רואה וסובל ויהיה זה בשביל עיני שהסתכלה באשת אוריה כד"א וירא אשה רוחצת מעל הגג כי תרפא ראיה זו בשביל אותה ראיה וזהו יראה ה' שהיא ראיית רחמים בשבילי ונגד עיני כי בי"ת בעיני הוא בי"ח בעבור והשיב ה' לי טובה תחת קללתו של השם הנזכר באמור אלי כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך והפכה לטובה וזהו תחת קללתו שהיא היום הזה כי קיומה היא היום הזה ולא השיב ידו שמעי גם בהיותו רחוק בצלע ההר נגד הדרך ויסקל באבנים לעומתו ולא אמר דוד כאשר אמר למעלה כי אז היה בהיותו קרוב כי אם היה לעומתו בלבד ועל כן בראות שאפשר שלריחוק המקום לא יראה דוד האבנים על כן ועפר בעפר שמשואות עפר נראים מרחוק ויביט וירגיש גם ביריית האבנים:
פסוק כג:
ועצת אחיתופל כו' הנה על מלת איש החסירה מן הספר וקרי לא כתיב כתב הרי"א שלא איש אלא מלאך ולפי זה הוא כאלו נאמר כאשר ישאל מלאך בדבר האלקים ואחר השאלה היא מאת האלקים מה לי יהיה השואל איש או מלאך אך אחשוב בשום לב למה תלה הדבר בשאלה ולא בתשובה והראוי היה יאמר כאשר ישיבו לאיש בדבר האלקים על כן השמיט מלת איש כלומר ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל אותה אחיתופל הנז' בדבר האלקים כך היתה אמתית על כן השמיט איש למען יחזור אל אחיתופל הנז' ועכ"ז קרי אע"ג דלא כתיב לבלתי יחס שאלה בדבר האלהים אל אחיתופל כי בלתי ראוי היה ידבר בו אלקים על כן כתב איש כאלו אחר הוא: