דוד מגיע לשיא רוחני חדש
סאת היסורים של דוד טרם התמלאה והנה הופיע גורם חדש בשם שמעי בן גרא. כידוע היה שמעי תלמיד חכם גדול ובהמשך נראה שהיה גם רבו של שלמה. הוא היה משבט בנימין והצטרף למורדים נגד דוד. ראה את דוד החל שמעי מקלל אותו והתבטא נגדו בבטויים חריפים מאד. הגמרא(שבת קה.) אומרת: "והוא קללני קללה נמרצת נוטריקון נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא". שמעי השתלח בדוד ואמר לו בטויים קשים ופוגעים. המדרש(ילקוט שמעוני רמז קנא) אומר: "וילך דוד ואנשיו בדרך ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו". שואל הילקוט בשם מדרש תהלים: "וכי באויר היה לילך? אלא שהלכו בדרך ענוה, ושמעי הולך בצלע ההר שהזכיר מעשה הצלע(מעשה בת שבע), והוא שדוד אמר: "כי אני לצלע נכון"(תהילים לח יח), אמר ליה והנך ברעתך מהו והנך? אמר רבי אבא בר כהנא אסקופי(עגלת צב מכוסה) של בת שבע מהלכת לפני דוד". פירוש הדברים: כאשר ברח דוד מירושלים לקח עמו את בת שבע והיא נסעה במרכבה לפניו. על כך אמר שמעי שגם עתה כאשר דוד נענש על מעשה בת שבע ונטרד מירושלים אינו יכול לפרוש מהרעה שעשה ולוקח אתו את בת שבע. לכך התכוון שמעי במלים: "והנך ברעתך", כלומר גם במצב כזה אתה ברעתך.
השאלה היא, הרי שמעי ראה את דוד מתיסר על חטאו ונטרד ממלכותו והרי היסורים ממרקים ומדוע אם כן מזכיר לו את דבר החטא? מסבירים המפרשים ששמעי אמר לדוד שאמנם היסורים מכפרים אך לא לכל אחד, אלא דווקא למי שפורש מהחטא. אבל דוד שעדיין מחזיק בחטאו לא יכפרו לו היסורים, ולכך התכוון שמעי "והנך ברעתך" - החטא עדיין רובץ עליך משום שלא פרשת ממנו, גם עתה לאחר שחייב אתה לעזוב את ירושלים. שמעי הוסיף ואמר כי מרד בן באביו מוכיח שדוד איש דמים וה' מענישו קשות. דבריו של שמעי קוממו את אבישי, אחי יואב, שיעץ לדוד להסיר את ראשו של שמעי כי אין לך מורד במלכות גדול ממנו. דוד דחה את דברי אבישי על הסף ואמר: "מה לי ולכם בני צרויה כה יקלל כי ה' אמר לו קלל את דוד, ומי יאמר מדוע עשית כן? ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי ואף כי עתה בן הימיני? הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה'"(שמואל ב טז י-יא). המלבי"ם שואל מדוע כפל דוד את דבריו ואמר: כה יקלל וכי ה' אמר לו קלל? מסביר המלבי"ם שדוד אמר לאבישי כי אין לו להתרגש מדברי שמעי, כי אם מקלל מעצמו לא יצמח שום נזק לא לדוד ולא לעבדיו ושמעי יכול לקלל ככל אשר יחפוץ כי כולם יודעים שדוד לא הרג את אבנר ואת איש בושת והוא לא לקח את מלכות ישראל בחזקה. ואם ה' אמר לו לקלל אם כן הניחו לו ויקלל.
המקובלים מסבירים כי בכל פעולות האדם נכנסת נשמה. ההסבר לכך: כאשר מרים האדם את ידו אנחנו רואים יד של בשר ועצמות מתרוממת. אולם ברור הדבר כי לא הבשר והעצמות הם אשר מתרוממים אלא הנשמה שהקב"ה הכניס ביד היא המאפשרת לגוש החומר להתרומם. כאשר האדם מדבר הרי לא מיתרי הקול הם המדברים. כלי הדבור פועלים כאשר הנשמה שהיא חלקו של הקב"ה באדם נכנסת לתוך מיתרי הקול ואז יכול האדם לדבר, וכאשר לוקח ה' את הנשמה מהאדם לא יכול האדם לפעול מאומה ובלשון הבריות נקרא מת. כאשר רצה הקב"ה שירבעם בן נבט לא יפגע בנביא עדו בשעה ששלח המלך את ידו לעבר הנביא, יבש ה' את ידו של המלך, כלומר, לקח מידו את הנשמה שהיתה בה וממילא לא יכל לתפוס את הנביא. גם אצל שמעי היה צריך הקב"ה לשלול ממנו את כושר הדבור בזה שהיה לוקח את הנשמה שבמיתרי הקול ואז שמעי לא יכל לקלל. עתה לאחר שה' השאיר בשמעי את הנשמה בכלי הדבור והוא מקלל משמע שהקב"ה מסכים שידבר והוא כביכול אמר לו קלל, כלומר באה בהסכמתו, אחרת היה צריך לשלול ממנו אפשרות זו ואם ה' חפץ בכך, מה אני יכול לעשות ומדוע תסיר את ראשו?
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'