ציבא שוב מוציא שם רע על מפיבשת

כאשר פרץ מרד אבשלום נאמר: "ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפיבושת לקראתו, וצמד חמורים חבושים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין... ויאמר המלך ואיה בן אדוניך(הכוונה למפיבושת)? ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלים כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי. ויאמר המלך לציבא הנה לך כל אשר למפיבושת"(שמואל ב טז א-ד). פרוש הדברים, כאשר אמר ציבא לדוד שמפיבושת לא יצא אתו מירושלים עם שאר נאמני המלך, כי מצפה להצלחת המרד ולכשלונו של דוד, החליט דוד להפקיע את רכושו של מפיבושת ולהעבירו לידי ציבא.

על כך שואלת הגמרא(שבת נו.): לאחר שראה דוד את ציבא ששיקר(ראה מאמרנו לשמואל ב ט) כאשר אמר על מפיבושת שהוא עם הארץ והתברר שהוא תלמיד חכם גדול, מדוע קיבל את דברי ציבא שאמר לדוד כי מפיבושת חפץ בהדחתו מהמלוכה? משמע שדוד קבל לשון הרע. הרב ענף יוסף על עין יעקב שואל: כיצד יתכן שדוד יקבל דברי ציבא שמפיבושת ממתין לקבל את מלכות אביו הרי זה שקר שאין לו רגלים "ואפילו רגל אחד אין לו"? כלומר זו טענה בלתי הגיונית וכיצד דוד קבל טענה זו? מסביר הרב כי כוונת ציבא היתה כזאת: הרי אבשלום מרד באביו ובוודאי יצליח במרד ויהרוג את דוד. בני ישראל, נאמני דוד, בוודאי יתפסו אותו וידונו אותו כדין בן סורר ומורה ויהרגו את אבשלום ואז יאמרו שאין להם חלק בדוד שנהרג ולא בבנו אבשלום אלא ילכו וישובו לאדונם המלך שאול וימליכו את מפיבושת.