פסוק א:ויאמר דוד הכי יש עוד וגומר. לפי שדוד היה ממנה פקידים וממונים בכל מלכותו ועל ביתו, שם אל לבו לדעת אם נשאר מזרע שאול אדם ראוי והגון למנותו גם כן, בעבור יהונתן שאליו היתה אהבתו ואליו נשבע על בניו וזרעו:
פסוק ב:ולפי שהיה לשאול עבד כנעני ונשאר לזרעו, כמו שאמרה התורה (ויקרא כ"ה מ"ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, הביאוהו אל דוד (ג) ושאלו האפס עוד איש לבית שאול? רוצה לומר האם כלם אפסו? כי הייתי רוצה לעשות עמו חסד אלקים, והיה זה מפני שבועת אלקים אשר נשבע אליו יהונתן, וציבא השיבו שעדין היה בן חי ליהונתן שהיה נכה רגלים ושהיה בבית מכיר בלו דבר, ר"ל במקום אחד שהיה נקרא לו דבר, או אמר שהיה שם רש ולא היה לו דבר מה, וזהו אמרו בלו דבר, ר"ל בבלי דבר:
פסוק ה:(ה-ז) ושלח המלך להביאו ואמר לו שהיה רצונו לעשות עמו חסד, וזה בשני דברים, האחד בשישיב לו את כל שדה שאול אביו, והשני שהוא לבדו יאכל על שלחנו תמיד ובזה אליו מהמעלה והכבוד:
פסוק ח:ומפיבושת הודה לו מאד בהגדיל חסדיו והקטין עצמו והשתחווה לו:
פסוק ט:(ט-י) ודוד אמר אל ציבא שהוא היה נותן למפיבושת כל אשר לבית שאול, ושהוא, ר"ל ציבא ובניו ועבדיו יעבדו את השדה ותהיה תבואתה למפיבושת ושהוא ציבא ובניו ועבדיו יאכלו ממנו, ובזה יהיה למפיבושת כבוד וששון ויקר בהיות לו ממה שיתן לעבדיו, עם היות שלא יצטרך אליו הוא למאכלו, וז"ש ועבדת לו את האדמה וגו' והיה לבן אדוניך לחם ואכלו, ר"ל שהם יעבדו את השדה והם יאכלו מתבואתו, אבל יהיה כלו למפיבושת ומידו ומשלו יאכלו אותו, והוא עצמו יאכל על שלחן המלך:
פסוק יא:והיתה תשובת ציבא שבכל אשר יצוה המלך יעשה. ואמנם מה שאמר הכתוב אחרי זה ומפיבושת יאכל על שלחני כאחד מבני המלך, הנכון שהם גם כן דברי ציבא למלך, יאמר אנכי אעשה כדבריך עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך ולא יצטרך לכל דבר, ולכן אין צריך לו לאכול על שלחן המלך. ואחרים פירשוהו דברי דוד ואינו נכון. והנה נשאר לדעת מה היה החסד הזה אשר עשה דוד עם מפיבושת בתתו לו את שדה שאול אביו? וכתב רש"י שהמלך רשאי להעביר הנחלה, שנאמר (שמואל א' ח' י"ד) את שדותיכם ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו. ותמהתי מהרב כי הוא פירש במשפט המלך כי אין זה כ"א בפירות ובשעת המלחמה מפני הצורך, כמו שזכרתי שם. והיותר נכון שנאמר בזה הוא מה שפירש בו (רד"ק) כי כל נכסי שאול נשארו לאישבשת, וכפי הדין היה אישבשת מורד במלכות, לפי שנמלך על ה' ועל משיחו דוד, והיה ידוע בישראל שהיה דוד משיח אלקי יעקב, ומפני המרד הזה אשר אישבשת מרד במלכות היו כל נכסיו לדוד המלך והוא זכה בהם, ונראה שלקחם לעצמו כבר בפועל, ולכן אמר והשיבותי לך, וכיון שהיה הכל שלו, כמו שאמר יתברך (בסי' י"ב ח') ואתנה לך את בית אדוניך, היה חסד גדול לתת למפיבושת מה שכבר זכה בו דוד כפי הדין והיה בידו. והותרה בזה השאלה החמשית: