פסוק א:עתה אספה. כי אחר שכרת כנף המעיל, חשב שלא יוסיף עוד לרדוף אחריו כאשר בתחלה, אבל אחר שראה שעם כל זה רודפו, וחשש עוד כי פן בעבור שרואה טוב הצלחתו, ישכיל עוד לבוא פתאום ויהיה נספה ביום אחד, רצה לומר: מבלי דעת טרם בואו:
פסוק א:לבקשני עוד. כאשר בקשני עד הנה בכל גבול ישראל:
פסוק ב:אל אכיש. אף שמבראשונה פחד ממנו והתהולל בידם ונמלט, אבל כאשר בא ושש מאות איש עמו, ואף נודע שנבאש בשאול, השלים עמו אכיש לשבת אצלו, ולהיות סר למשמעתו:
פסוק ה:ערי השדה. מבלי חומה סביב, כי חשב פן לא יאמין בו אכיש לתת לו עיר בצורה, כי פן ישגב בחוזק העיר וימרוד בו:
פסוק ה:בעיר הממלכה עמך. כי אהיה למשא לך, כי יתייקרו המזונות בעבור אנשי:
פסוק ו:ויתן לו וכו׳ את צקלג. אף שבספר יהושע (טו לא) נאמר שהיתה מנחלת יהודה, אולי לאחר זה לקחוה הפלשתים מידם:
פסוק ו:למלכי יהודה. כי אכיש נתנה לדוד, ולא החזירה לכל בני השבט:
פסוק ח:כי הנה וכו׳. רצה לומר: לפי שהיו מעולם מיושבי הארץ ההיא, ולא באה עליהם מלחמה לטרדם ממנה, לזה לא היו נשמרים, ועשה בהם דוד כרצונו:
פסוק י:ויאמר אכיש. וכשהיה אכיש אומר לו: וכי לא פשטתם היום ולא עשיתם מאומה מלחמה:
פסוק י:ויאמר דוד. והיה דוד משיב: כן פשטנו גם היום, פעם אמר לו על נגב יהודה, ופעם אמר לו על נגב הירחמאלי וכו׳, למען יחשוב שהבאיש בעמו:
פסוק יא:ואיש וכו׳. מאנשי הגשורי וכו׳:
פסוק יא:לאמר. כי אמר ; פן יגידו לאמר שעליהם פושטים, לא על בני עמו:
פסוק יב:ויאמן. חשב שהאמת עם דוד, שהבאיש בעמו: