תנ"ך על הפרק - שמואל א כז - כיצד יתכן שדוד הלך אל אכיש מלך גת? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א כז

259 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם־אֶחָ֖ד בְּיַד־שָׁא֑וּל אֵֽין־לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ׃וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אֶל־אָכִ֥ישׁ בֶּן־מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם־אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ית וַאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת־נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית׃וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי־בָרַ֥ח דָּוִ֖ד גַּ֑ת וְלֹֽא־יוסףיָסַ֥ףע֖וֹד לְבַקְשֽׁוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת עָרֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה וְאֵ֣שְׁבָה שָּׁ֑ם וְלָ֨מָּה יֵשֵׁ֧ב עַבְדְּךָ֛ בְּעִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה עִמָּֽךְ׃וַיִּתֶּן־ל֥וֹ אָכִ֛ישׁ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת־צִֽקְלָ֑ג לָכֵ֞ן הָיְתָ֤ה צִֽקְלַג֙ לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב דָּוִ֖ד בִּשְׂדֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים יָמִ֖ים וְאַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶל־הַגְּשׁוּרִ֥יוהגרזיוְהַגִּזְרִ֖יוְהָעֲמָלֵקִ֑י כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹשְׁב֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵֽעוֹלָ֔ם בּוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַד־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יְחַיֶּ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה וְלָקַח֩ צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיָּבֹ֥א אֶל־אָכִֽישׁ׃וַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַל־פְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד עַל־נֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַל־נֶ֣גֶב הַיַּרְחְמְאֵלִ֔י וְאֶל־נֶ֖גֶב הַקֵּינִֽי׃וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹֽא־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּן־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃וַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיצד יתכן שדוד הלך אל אכיש מלך גת?

הקדמה

בפרקנו הקצר שלושה ענינים:

  1. הליכת דוד אל אכיש מלך גת (א-ד).
  2. בקשת דוד מאכיש מלך גת לשבת באחת מערי השדה (ה-ו).
  3. מלחמות דוד בגשורי ובגזרי ובעמלקי (ז-יב).

על כל אחד מהענינים הללו יש לשאול:

  1. על הליכת דוד אל אכיש מלך גת יש לשאול: הרי דוד כבר הלך פעם אל אכיש מלך גת, ונאלץ לברוח ממנו, וכיצד יתכן שכעת שוב בא אליו?
  2. על בקשת דוד מאכיש מלך גת לשבת באחת מערי השדה יש לשאול: מה בדיוק היתה כוונת דוד בבקשה זו? וכיצד הצליח לשכנע את אכיש לקבל את בקשתו?
  3. על מלחמות דוד בגשורי בגזרי ובעמלקי יש לשאול: האם דוד במלחמותיו אלו הזיק לפלשתים, או עזר להם?

א. כיצד יתכן שדוד הלך אל אכיש מלך גת? והרי כבר נאלץ לברוח ממנו!

כתב על כך הרד"ק (בפסוק ב):

יש לשאול: היאך הלך אליו? והוא היה כבר בסכנה עמו עד שהתפלל ונמלט משם!
ויש לפרש כי בפעם ההיא היה דוד לבדו, והתנכר שם, וכשראה שהכירוהו פחד, אבל עתה בא בשש מאות איש, וקודם שנכנס לגת שלח לאכיש כי התבאש בשאול ובעמו, ואם ירצה ישב עמו הוא ואנשיו ויעזרוהו להלחם בישראל, והודיע עצמו כי הוא דוד, ואכיש קבלו בשלום וישב עמו.

כלומר: בפעם הקודמת דוד בא לבדו, וגם לא היה ידוע אז ששאול רודף את דוד, ולכן דוד היה בסכנה גדולה ונאלץ לעשות עצמו משוגע (כא, יג-טז). אבל כעת דוד בא בראש גדוד של שש מאות לוחמים, והוא הודיע מראש לאכיש ששאול רודף אחריו, ולכן בכוונתו של דוד לעזור לאכיש, ולכן אכיש קיבל אותו.

ב. מה היתה כוונת דוד בבקשתו לשבת בערי השדה?

הסביר הרד"ק את כוונת דוד: "דעת דוד היה כדי שלא ירגישו בו בפשטו על המקומות, ושיהיה לו ולאנשיו עיר להם לבדם".

ג. כיצד הצליח דוד לשכנע את אכיש?

כתב רש"י: "ולמה ישב עבדך וגו' - ואהיה לך למשא". דברי רש"י מתיחסים רק לשאלה כיצד שכנע דוד את אכיש, ואינם מתיחסים לשאלה מה היתה כוונת דוד. אבל דבריו אינם מספיק ברורים: מדוע יהיה דוד למשא על אכיש מלך גת אם ישב בעיר הממלכה?

גם הרד"ק בתחילת דבריו כתב כמו רש"י: "ולמה ישב עבדך - פירוש: פן אהיה עליך למשא".

הסביר ה"מצודת דוד" את כוונתם: "בעיר הממלכה עמך - כי אהיה למשא לך, כי יתייקרו המזונות בעבור אנשי". כלומר: כאשר מגיעים בבת אחת שש מאות אנשים עם משפחותיהם למקום מסוים, עלול להיות מחסור במוצרים, והמחירים עלולים לעלות.

עוד כתב הרלב"ג: "באחת ערי השדה - רוצה לומר באחת הערים הבלתי מוקפים חומה".

הסביר ה"מצודת דוד" את דבריו: "ערי השדה - מבלי חומה סביב, כי חשב פן לא יאמין בו אכיש לתת לו עיר בצורה, כי פן ישגב בחוזק העיר וימרוד בו".

עוד הוסיף המלבי"ם:

מה שהקפיד [אכיש] שישב [דוד] דווקא בעיר המלוכה הוא, או מפני שירא ממנו פן ימרוד בו ובעיר המלוכה יש חיל המלך, ועל זה אמר: 'אם נא מצאתי חן', בל תחשדני.
או מפני שירא שהפלשתים ירעו לו בהיותו אתם שלא בעיר המלכות, על זה בקש: 'יתנו לי מקום', היינו מקום מיוחד נבדל מפלשתים.
או מפני שירא למסור לו עיר חומה דלתים, ובריח פן ישגב שם, על זה אמר: 'בערי השדה', היינו עיר פרזי.

כלומר: אם אכיש חושש שדוד ימרוד בו אין לו מה לחשוש אחרי שדוד מבקש עיר שאינה בצורה. ואם אכיש חושש שהפלשתים ירעו לדוד, דוד מבקש עיר בפני עצמה, שהפלשתים לא ירעו לו.

ד. האם דוד במלחמותיו אלו הזיק לפלשתים או עזר להם?

שאל המלבי"ם (בפסוק ח): "אם היו יושבי הארץ איך הכה בם, תחת טוב שלם רע"?

ענה על כך המלבי"ם (שם): "כי הנה ישבות הארץ - באר שפשט על אומות האלה מפני שהיו יושבות הארץ, ועל ידי כך היה להם תגר עם פלשתים, כדרך השכנים, ולא יקפידו פלשתים על שנלחם בם".

כלומר: דוד במלחמותיו בגשורי ובגזרי ובעמלקי עזר גם לעם ישראל וגם לפלשתים, כיון שאותן אומות היו שוללות שלל הן מישראל והן מהפלשתים, ודוד במלחמותיו בהן עזר גם לישראל וגם לפלשתים.

סיום

כתב הרלב"ג בתועליות (בספר שמואל ב סוף פרק א):

התועלת הארבעים ושלשה הוא להודיע עוצם אהבת דוד [את] עַמו, כי גם בעת שברח מארץ ישראל והיה בארץ פלשתים, היה נלחם מלחמות ד' בשונאי ישראל, והיה מכלה אותם, לא יחיה איש מהם. והיה מחכמת דוד שעשה הענין באופן שחשב אכיש כי דוד היה רודף ישראל והורגם, ובזה בטח בו יותר, לחשבו כי הבאש הבאיש בעמו ישראל, ולזאת הסבה השתדל דוד שלא ישב את אכיש בעיר המלוכה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך