כיצד יתכן שדוד הלך אל אכיש מלך גת?

הקדמה

בפרקנו הקצר שלושה ענינים:

1. הליכת דוד אל אכיש מלך גת (א-ד).
2. בקשת דוד מאכיש מלך גת לשבת באחת מערי השדה (ה-ו).
3. מלחמות דוד בגשורי ובגזרי ובעמלקי (ז-יב).

על כל אחד מהענינים הללו יש לשאול:

1. על הליכת דוד אל אכיש מלך גת יש לשאול: הרי דוד כבר הלך פעם אל אכיש מלך גת, ונאלץ לברוח ממנו, וכיצד יתכן שכעת שוב בא אליו?
2. על בקשת דוד מאכיש מלך גת לשבת באחת מערי השדה יש לשאול: מה בדיוק היתה כוונת דוד בבקשה זו? וכיצד הצליח לשכנע את אכיש לקבל את בקשתו?
3. על מלחמות דוד בגשורי בגזרי ובעמלקי יש לשאול: האם דוד במלחמותיו אלו הזיק לפלשתים, או עזר להם?

א. כיצד יתכן שדוד הלך אל אכיש מלך גת? והרי כבר נאלץ לברוח ממנו!

כתב על כך הרד"ק (בפסוק ב):

יש לשאול: היאך הלך אליו? והוא היה כבר בסכנה עמו עד שהתפלל ונמלט משם!
ויש לפרש כי בפעם ההיא היה דוד לבדו, והתנכר שם, וכשראה שהכירוהו פחד, אבל עתה בא בשש מאות איש, וקודם שנכנס לגת שלח לאכיש כי התבאש בשאול ובעמו, ואם ירצה ישב עמו הוא ואנשיו ויעזרוהו להלחם בישראל, והודיע עצמו כי הוא דוד, ואכיש קבלו בשלום וישב עמו.

כלומר: בפעם הקודמת דוד בא לבדו, וגם לא היה ידוע אז ששאול רודף את דוד, ולכן דוד היה בסכנה גדולה ונאלץ לעשות עצמו משוגע (כא, יג-טז). אבל כעת דוד בא בראש גדוד של שש מאות לוחמים, והוא הודיע מראש לאכיש ששאול רודף אחריו, ולכן בכוונתו של דוד לעזור לאכיש, ולכן אכיש קיבל אותו.

ב. מה היתה כוונת דוד בבקשתו לשבת בערי השדה?

הסביר הרד"ק את כוונת דוד: "דעת דוד היה כדי שלא ירגישו בו בפשטו על המקומות, ושיהיה לו ולאנשיו עיר להם לבדם".

ג. כיצד הצליח דוד לשכנע את אכיש?

כתב רש"י: "ולמה ישב עבדך וגו' - ואהיה לך למשא". דברי רש"י מתיחסים רק לשאלה כיצד שכנע דוד את אכיש, ואינם מתיחסים לשאלה מה היתה כוונת דוד. אבל דבריו אינם מספיק ברורים: מדוע יהיה דוד למשא על אכיש מלך גת אם ישב בעיר הממלכה?

גם הרד"ק בתחילת דבריו כתב כמו רש"י: "ולמה ישב עבדך - פירוש: פן אהיה עליך למשא".

הסביר ה"מצודת דוד" את כוונתם: "בעיר הממלכה עמך - כי אהיה למשא לך, כי יתייקרו המזונות בעבור אנשי". כלומר: כאשר מגיעים בבת אחת שש מאות אנשים עם משפחותיהם למקום מסוים, עלול להיות מחסור במוצרים, והמחירים עלולים לעלות.

עוד כתב הרלב"ג: "באחת ערי השדה - רוצה לומר באחת הערים הבלתי מוקפים חומה".

הסביר ה"מצודת דוד" את דבריו: "ערי השדה - מבלי חומה סביב, כי חשב פן לא יאמין בו אכיש לתת לו עיר בצורה, כי פן ישגב בחוזק העיר וימרוד בו".

עוד הוסיף המלבי"ם:

מה שהקפיד [אכיש] שישב [דוד] דווקא בעיר המלוכה הוא, או מפני שירא ממנו פן ימרוד בו ובעיר המלוכה יש חיל המלך, ועל זה אמר: 'אם נא מצאתי חן', בל תחשדני.
או מפני שירא שהפלשתים ירעו לו בהיותו אתם שלא בעיר המלכות, על זה בקש: 'יתנו לי מקום', היינו מקום מיוחד נבדל מפלשתים.
או מפני שירא למסור לו עיר חומה דלתים, ובריח פן ישגב שם, על זה אמר: 'בערי השדה', היינו עיר פרזי.

כלומר: אם אכיש חושש שדוד ימרוד בו אין לו מה לחשוש אחרי שדוד מבקש עיר שאינה בצורה. ואם אכיש חושש שהפלשתים ירעו לדוד, דוד מבקש עיר בפני עצמה, שהפלשתים לא ירעו לו.

ד. האם דוד במלחמותיו אלו הזיק לפלשתים או עזר להם?

שאל המלבי"ם (בפסוק ח): "אם היו יושבי הארץ איך הכה בם, תחת טוב שלם רע"?

ענה על כך המלבי"ם (שם): "כי הנה ישבות הארץ - באר שפשט על אומות האלה מפני שהיו יושבות הארץ, ועל ידי כך היה להם תגר עם פלשתים, כדרך השכנים, ולא יקפידו פלשתים על שנלחם בם".

כלומר: דוד במלחמותיו בגשורי ובגזרי ובעמלקי עזר גם לעם ישראל וגם לפלשתים, כיון שאותן אומות היו שוללות שלל הן מישראל והן מהפלשתים, ודוד במלחמותיו בהן עזר גם לישראל וגם לפלשתים.

סיום

כתב הרלב"ג בתועליות (בספר שמואל ב סוף פרק א):

התועלת הארבעים ושלשה הוא להודיע עוצם אהבת דוד [את] עַמו, כי גם בעת שברח מארץ ישראל והיה בארץ פלשתים, היה נלחם מלחמות ד' בשונאי ישראל, והיה מכלה אותם, לא יחיה איש מהם. והיה מחכמת דוד שעשה הענין באופן שחשב אכיש כי דוד היה רודף ישראל והורגם, ובזה בטח בו יותר, לחשבו כי הבאש הבאיש בעמו ישראל, ולזאת הסבה השתדל דוד שלא ישב את אכיש בעיר המלוכה.