א וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין־גֶּֽדִי׃ ב וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ ג וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת־דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל־פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים׃ ד וַ֠יָּבֹא אֶל־גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת־רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים׃ ה וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲ‍ֽשֶׁר־אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת־איביך (אֹֽיִבְךָ֙) בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת־כְּנַֽף־הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר־לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט׃ ו וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב־דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת־כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃ ז וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם־אֶעֱשֶׂה֩ אֶת־הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא׃ ח וַיְשַׁסַּ֨ע דָּוִ֤ד אֶת־אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם לָק֣וּם אֶל־שָׁא֑וּל וְשָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה וַיֵּ֥לֶךְ בַּדָּֽרֶךְ׃ ט וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי־כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙ מן־המערה (מֵֽהַמְּעָרָ֔ה) וַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי־שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ י וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת־דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ׃ יא הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר־נְתָנְךָ֩ יְהוָ֨ה ׀ הַיּ֤וֹם ׀ בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַהֲרָגֲךָ֖ וַתָּ֣חָס עָלֶ֑יךָ וָאֹמַ֗ר לֹא־אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּֽאדֹנִ֔י כִּי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא׃ יב וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֛ה אֶת־כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ אֶת־כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֛ה צֹדֶ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃ יג יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ׃ יד כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ׃ טו אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד׃ טז וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת־רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ׃ יז וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃ יח וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה׃ יט ואת (וְאַתָּה֙) הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי׃ כ וְכִֽי־יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת־אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי׃ כא וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל׃ כב וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם־תַּכְרִ֥ית אֶת־זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם־תַּשְׁמִ֥יד אֶת־שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי׃ כג וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל־הַמְּצוּדָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק ה:
ויאמרו אנשי דוד כו'. אומרו אם נאמר לך כי וה' צוה להורגו כי הותר לך מאת ה' הריגתו מפסו' אם במחתר' ימצא הגנב שלמדנו הבא להורגך השכם והורגו הלא תאמר אלינו כי לא דברה תור' על משיח ה' או תאמר אם אהרגגו יפלו מישראל עמי אך עתה שהכינו ה"ל במחתרת הזה לבדו וה' אנה לידך שהיית פה והביאו ממש לידך הרי הוא כאלו זה היום אשר אמר ה' אליך ממש הנה אנכי בעצמי נותן את אויביך לבדו בידך ועשית לו לבדו כאשר ייטב בעיניך קיים בו מה שכתבתי בתורה אם במחתרת כו' אין לו דמים מה עשה דוד רצה לנסות אם כן היה רצונו ית' כדבריהם ויקם ויכרות כו' לומר אם בכרת הכנף לבי נוקפי על שולחי יד מכ"ש שרעה בעיני ה' ליגע בעצמו ובשרו ואם אין צבי נוקפי אדע כי מן ה' הוא זה כי זה דרכו ית' ע"י התעוררות כזה לבלתי הביא תקלה ע"י הצדיק.
פסוק ו:
וירא והנה בכרתו ויך לב דוד אותו ויאמר לאנשיו לא כדבריכם שה' אנה לידי שאהרגנו כיון שהוא לבדו ולא יפלו מישראל עמו ובמחתרת מצאתיו כי אם אדרבא הוא יתב' התעורר לבו עלי להיות נוקפי על כנף המעיל מה גם עתה על עצמו וזהו חלילה לו לא מחסידותו כי אם מה' שעל כן התעורר לבי ויך אותי כי ממנו ית' הוא עם שהוא לבדו ולא יפלו מישראל עמו ואינו דומה זה לפסוק אם במחתרת שלמדני הבא להורגך כו' כי שני טעמים בדבר א"כ כי הוא אדוני כי מפתו אכלתי ויינו שתיתי הוא מאמרם ז"ל במדרש רבה על פסו' וישב אל יתר חותנו שהלך משה לשאול רשות מיתרו ללכת בשליחו' ה' מצרימה אמרו מכאן שהפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו והנה גם זה היה בשאול שהיה באוכלי שולחן המלך תמיד וז"א לאדוני ועוד למשיח ה' ולבל יאמרו הלא מאז נמשחת אתה נתנטלה משיחתו ומה גם כי כבר אמר לו שמואל כי מאס ה' בו למלך ויתן המלכות לרעו הטוב ממנו ואתה הוא וגם הוא לא נמשך בקרן ולא בשמן המשח' כמוך כ"א בפך ובאפרסמון לז"א לשלוח ידי בי עם היותו כי בי בחר ה' וימשחני. כי עם כל הטענות האלה לא יבצר כי משיח ה' הוא.
פסוק ח:
וישסע דוד את אנשיו בדבריו כאלו בצע איתם לשנים כ"כ הרגישו במה שמנעם מבא בדמים ואחר כך אמרו לבא לדבר אל שאיל דברי אמת לאמר למה תרדוף את אדוננו זה והוא עם שהיית בידו לא נגע בך אלא שלא נתנם דוד לקום אל שאול עם שלא להשמידו בלבב' פן יתפעל שאול בראות עצמו כנמסר ביד מרובים ויותר רצה לדבר הוא לבדו אליו חוצה את הדברים האלה כאשר יבא בס"ד כי קם על הדרך ויאמ' אליו הנה היו' הזה ראו בעיניך אשר נתנך ה' היו' בידי ויאמ' ה' הנז' להורגך כמה שכתוב בתורה אם במחתרת כו' לומ' כי הבא להורגך כו' ועכ"ז ותחס ידי הנז' עליך כו' ואבי ראה גם ראה לומ' ראה הכנף וראה מקומו אם מורה בצמצום שמש' נחתך וגם שלא נקרע בסירה כמאמרם ז"ל שאמר כן אבנר כי מקרע סירה לכרות סכין יש הפרש ועל כל זה אמר ראה גם ראה כו' ואם היה בידי רעה ופשע ממקום אחר לא הייתי נמלט מלהורגך כי היתה מתגלגלת חובתך ע"י חייב אך מאשר לא הרגתיך הוא כי אין בידי רעה ופשע מזולתך ולא חטאתי לך ואתה כלומר על כי יש בידך רעה ופשע מנוב עיר הכהנים אותה עבירה גוררת לך עבירה זו להיות צודה את נפשי לקחתה עם שלא חטאתי לך וזהו ואתה צודה את נפשי לקחתה כלומר ואתה שבידך רעה צודה כו' ואיני אומר זה על שאני תובע דין של זולתי כי אם שישפוט ה' ביני וביניך ונקמני ה' ממך באופן שידי לא תהיה בך כי אין בידי רעה שתתגלגל חובה ע"י חייב כי אם כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע שהוא שמגלגלין חובה ע"י חייב שהוא ואש' לא צדה והאלהים אנה לידו שהוא אשר לא צדה שהרג שוגג והאלהים חנה לידו את אשר יזיד על רעהו להורגו שיעלה בסול' רעוע ויפול על ההורג מזיד וימות והוא יגלה כי מגלגלין חובת ההורג מזיד על ידי אשר הרג שוגג כך יהיה מה שינקמנו ה' ממך על ידי חייב ולא על ידו:
פסוק טו:
אחרי מי יצא כו'. ראוי לשים לב איך יקרא את עצמו כלב מת כי לא ניחא ליה למריה שיקרא דוד את עצמו כלב מת ועוד למה שינה המשל ואמר אחרי פרעש אחד:
פסוק טו:
ועוד מה זה הדמיון לו עם הפרעש. ועוד אומ' שני פעמי' אחרי מי יצא וגם או' בראשון מלך ובשני אתה. אך יאמר הנה מלבד מה שהשגתיך מן הדין גם אשיגך מסברא כי לא בדעת התנהגת וזה מד' סבות. א' שלא שמת לבך אל היותך מלך ישראל ותלך נגרר אחרי כלב מת שאינו לפי כבודך. שנית אחרי מי אתה רודף ופירש מה שאמרתי אחרי מי אתה רודף אחרי מי יצא מלך ישראל הוא כי יצא אחרי כלב מת והוא כי בבא הזיפי' שהיו ככלב כופרי המניח הצידה ונגרר בעליו אחריו לצוד אותה כך באו הזיפי' ויאמרו לשאול שירד ולהם להסגיר בידו וילך אחריה' כמאמ' הכתוב ויקומו וילכו זיפה לפני שאול כו' ולא נמצא במקום הם ועליהם אמר הכתוב מלך ישראל הוא יצא נגרר אחרי כלב מת כלב המריח הצידה והוא מת שאין בו מועיל שלא נמצאת הציד' במקו' שאמרו או דמה אותם לכלב מת להיותם רשעים שהרשע קרוי מת ואינו כבוד מלך צאת אחריהם ואשר אמרתי אחרי מי אתה רודף הלא הוא אחרי פרעש א' בתמיהה האם אחרי פרעש אחד שאם תרדפנו להורגו לא יוכל להשכים להורגך ואיה שכלך שלא שמת לבך שאם אקיים הבא להורגך השכם להורגו לא הייתי יכול לך כי האם לפרעש חשבתי שלא אוכל לאלף כמוך אלא שאיני חפץ כי אם שוהי' ה' לדיין כאשר יבא בס"ד:
פסוק טז:
והיה ה' כו'. הנה כל הענין פסוק זה כבר אמור אך הנה ענין הכתוב הוא מאמר התנא כי הוא יתב' הוא הדיין הוא העד הוא הבעל דין וזהו והיה ה' לדיין הרי הוא הדיין וירא הרי הו' העד שרואה ומעיד ויריב את ריבי הרי הו' הבעל דין ואח"כ ישפטני מידך לפעול המשפט ענין החזרה הוא כי הנה יש נדון על פי מדת הדין ואם היה ע"י מדת שם הרחמי' אפש' לא לחייבהו בדין ויש אשר עונו חמור שגם ע"י מדת רחמי' יתחייב וזה יאמ' אין צ"ל אם יהיה אלהים לדיין כי אם גם אם והיה ה' בעל הרחמים לדיין כ"כ עונך חמור שידעתי שיהיה הוא העד והבעל דין והפועל הדין כמדובר:
פסוק יז:
ויהי ככלות כו'. ראוי לשים לב מה זו שאלה הקולך זה כו' האם היה ספק שהיה קולו וגם ייתור מלת זה. ועו' או' צדיק אתה ממני שיראה כי שניהם צדיקים אלא שדוד הגדיל ואינו כי אם שבפועל זה דוד לבדו הצדיק. ועוד שלפי סדר הענין ה"לל אני גמלתיך הרעה ואתה גמלתני הטובה. ועוד או' ואתה הגדת היום שיורה כי אין דברי רק על פיו והרי הראיה ברורה. ועוד או' וכי ימצא כו' שהוא לבלי צורך שהוא הדב' הנרא' מהאמור בפירוש. ועוד או' ושלחו וה"לל ולא הרגו. ועוד או' תחת היום הזה והראוי יאמר תחת הדבר הזה. וגם או' אש' עשית לי הוא מיותר.
פסוק יז:
אך אמר ויהי ככלות כי כאשר כלה דבריו אשר סוף דבריו מסירת דין באכזריות לומ' ונקמני ה' ממך כאשר יאמר כו' ישפט ה' כו' אמר עתה הנה קול דבריך סותרים תואר שאמר' לו בראשונה כי אתה אמרת ואבי ראה כו' כי לאב חשבתני ואם אב אני איה כבודי שאמרת שינקמך ה' ממני וכל הדברים הרעים וזהו הקולך זה כלומר זה הסמוך שהו' על דבריו האחרוני' בהיותך בני דוד שקראתני אבי בראשונה ועכ"ז על אשר חטא לו שב בתשוב' ויש קולו ויבך ויאמר אל דוד עם ששבתי עתה בתשובה ובכיתי ואיני נקר' רשע עכ"ז צדיק אתה ממני ואין אשמתי עתה כ"א מתחלה אתה גמלתני הטוב' והוא מאמ' הכתוב למעלה והיה בהיות רוח אלהי' אל שאול ולקח דוד את הכנור כו' וטוב לו וזה יאמר אתה מאז גמלתני הטובה ואח"כ עד כה אני גמלתיך הרעה.
פסוק יט:
והנה ארז"ל שהיה אבנר אומר שכנף המעיל בסירה נכרת ושעל כן אמ' לו אחרי כן בקחתו החנית וצפחת המי' הלא תענה אבנר שהוא מה תענה עתה האם בסירה נלקחה החנית וצפחת המים.
פסוק יט:
ובזה נבא אל הענין כי אמר שאול ואתה הגדת היו' את אשר עשית אתי שהגעת עד כרות הכנף ולא נגעת בי כלומר עם היות שדעת אחרת יש שלא אתה עשית ולא הייתי מזומן כ"כ בידך עכ"ז לפי מה שהגדת אתה היו' לפי דבריך היה אשר עשית אתי טובה אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני כל שכן שלא יונח שלא היה כך כי לא נכרת הכנף אלא בסירה ומצאתו אתה ולא נזמדנתי אני לפניך לבדי מוכן להרגני האם יבצר שחוץ למערה בדרך הייתי סמוך אלי אחרי והבטתי לאחורי וראיתיך ואני לבדי שעדיין לא הגעתי אל העם אשר אתי ושם היית יכול להרגני ויש לי גם על זה להחזיק לך טובה וזהו וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טוב' כאש' מצאתני כדרך ושלחתני והנחתני הולך לעמי על כן אני אומר וה' ישלמך טובה תחת היום הזה כלומר בין היה כדברך שבהיותי במערה הייתי מוכן ליהרג בידך שכרת כנף המעיל ולא הרגשתי בין אם היה שלא נזדמנת לי כך לא כרת הכנף אלא שבסירה נכרת ומה שיש לי להחזיק טובה אינו כי אם על כי כאשר באת אחרי בדרך ואני לבדי טרם היותי קרוב לעמי היית יכול להכותני מאחרי בין אם היה כך או היה כך אני אומר סתם כי מה שנעשה ביו' הזה ישלם ה' לך וזהו וה' ישלם לך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי בין אם עשית כך או כך ואומרו ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך ארז"ל כי במה שקרע המעיל ידע כי מה שנאמ' למעלה ויחזק בכנף מעילו ויקרע ויאמ' שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל ממך ויתנה כו' היה סימן כי המחזיק בכנף מעילו וקורעו הוא המולך תחתיו וע"ד הפשט יאמ' כי שמואל אמר אליו קרע כו' ויתנה לרעך הטוב ממך ואם כן אח' שאני רואה כי אתה טוב ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה א"כ ודאי עתה ידעתי כי מלוך תמלוך כי עליך אמ' הטוב ממך לכפל ואמרו מלוך תמלוך יהיה כי יודע היה ולא נעלם ממני כי אשר ימלוך מיהודה תהיה מלכותו בשני פעמים בראשונ' מלכו' קטנה ואח"כ גדולה כמאמ' המתרגם על גור אריה יהודה וזהו מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל כי אחר אשר אתה הוא המלך המולך ביהודה מלכותך הוא המתמיד לעד בישראל ועתה השבעה לי אם תכרית את זרעי וגם שלא תאמר לא אכרית את זרעו כי אם אשאי' הנקבות אשר בניהן על שם בעליהן יקראו כי אם גם לא תשמיד את שמי מבית אבי שתשאיר זכר מזרעי המיוחסי' אחרי בית אבי: