פסוק א:וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם, וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת שליד עֵין גֶּדִי.
פסוק ב:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים, לאחר שהדפם, וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי.
פסוק ג:וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר, אנשים נבחרים מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ, לחפש אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים. הסלעים הגדולים הנמצאים עדיין סביב עין גדי. כנראה המקום קרוי על שם גדיי היעלים החיים באזור.
פסוק ד:וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת, מכלאות הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ, ליד עין גדי וְשָׁם הייתה מְעָרָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לבדו אל תוך המערה כדי לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, לעשות את צרכיו. הוא נכנס בבטחה למערה, שהייתה גדולה למדי, שהרי צבאו בקרבת מקום, ובמקרה דָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי, בסוף הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים.
פסוק ה:וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה הגיע הַיּוֹם בו ניתנת לך הזדמנות לממש את אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ, כשייעד אותך למלוך על ישראל: הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ. וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ. וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף, פינת הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט, בשקט.
פסוק ו:וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ, מצפונו ייסר אותו עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת הכָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, שגם בפגיעה כזו יש משום ביזיון למלך.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו: חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי, למלכי, לִמְשִׁיחַ ה', לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ להרגו, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא. הוא המלך שה' ציווה למשוח.
פסוק ח:וַיְשַׁסַּע, קטע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים. הוא לא אִפשר להם להמשיך לנסות לשכנע אותו לנצל את ההזדמנות ולהרוג את שאול. וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל. וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ.
פסוק ט:וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה, וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל, כאשר מרחק מסוים כבר הפריד ביניהם, ודוד עמד במקום אסטרטגי נוח יותר, לֵאמֹר: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם, על פניו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, והשתחווה למלך.
פסוק י:וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל: לָמָּה תִשְׁמַע, תקבל אֶת דִּבְרֵי בני אָדָם לֵאמֹר: "הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ? "
פסוק יא:הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר, היו שאמרו לי לַהֲרָגֲךָ, וַתָּחָס, וריחמה נפשי עָלֶיךָ. וָאֹמַר: "לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא".
פסוק יב:וְאָבִי, כך מכנה דוד את שאול שהיה מלכו, פטרונו וחותנו, רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי. כִּי בְּכָרְתִי, בכך שחתכתי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ, שהרי היית בידי, ולא נגעתי בך לרעה, וְאילו אַתָּה צֹדֶה, אורב, מתנכל, אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
פסוק יג:יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי, ינקום את נקמתי ה' על מה שאתה עושה לי מִמֶּךָּ, וְאולם יָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ.
פסוק יד:כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, הקדום: "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". מעשה רֶשע יוצא מהרשע, ואילו לנקי לא מזדמנים מעשים רעים. וְלכן יָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. ודוד מוסיף:
פסוק טו:אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?! מי אני שאתה מייחס לי חשיבות כה רבה?! אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף?! הלוא אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ, חרק קטן הקופץ ממקום למקום, אֶחָד.
פסוק טז:ושוב – וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ.
פסוק יז:וַיְהִי כְּכַלּוֹת, כשסיים דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: הֲקֹלְךָ זֶה, בְּנִי דָוִד? על אף מצבו הנוכחי של שאול, הוא הקשיב לדוד והפנים את דבריו: וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ על מצבו, על כך שהוא הסב לעצמו כאב לב ועל רדיפתו אחרי ידידו ואהובו.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד: צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי, כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.
פסוק יט:וְאַתָּה הִגַּדְתָּ, הוכחת הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה, עשית אִתִּי טוֹבָה, אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי, מסר אותי ה' בְּיָדְךָ, וְאף על פי כן לֹא הֲרַגְתָּנִי.
פסוק כ:וְכִי, האם יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ – וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה?! – אכן, בוודאי אינך אויבי, וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת טובתך הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי.
פסוק כא:כאן הוסיף שאול הערה ובקשה המעידות גם על פקיחת עיניים לראייה אחרת של המציאות, וגם על מצפונו המייסר אותו: וְעַתָּה, הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ בסופו של דבר, וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.
פסוק כב:וְכיוון שכך, עַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּה' אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי, וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי. כששאול הבין שדוד עתיד למלוך, הוא השביע אותו, כפי שעשה בנו יהונתן. תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי, וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי.
פסוק כג:וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל על כך. וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה, ולא חזרו עם שאול, כי דוד ידע שלא יוכל לסמוך על דבריו.
