פסוק ג:צורי היעלים. סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן וכן נאמר [ איוב לט א ]: הידעת עת לדת יעלי סלע:
פסוק ה:הנה היום. אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה׳ אויביו בידו, וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר, ולזה אמרו הנה זהו היום וכו׳, ולזה לך ועשית לו וכו׳:
פסוק ה:ויך וכו׳. לבו היתה מתנענעת ומכה בקרבו, כדרך החרד ומצטער, וזה בחשבו שלא עשה הטוב, והוא כמרים יד במשיח ה׳:
פסוק ז:ויאמר לאנשיו. האומרים אליו להרוג את שאול:
פסוק ז:חלילה לי מה׳. הדבר הזה הוא חולין לי מחמת מצות ה׳, וחוזר ומפרש הדבר ואמר ; אם אעשה וכו׳ לשלוח ידי בו:
פסוק ז:כי משיח. והתורה הזהירה עליו:
פסוק ח:וישסע דוד. כי אנשיו עשו אגודה אחת להמית את שאול, ובא דוד ובקע להבדיל את האגודה באמרי פיו:
פסוק י:את דברי אדם. המדבר רכיל:
פסוק י:מבקש רעתך. מבקש להרע לך:
פסוק יא:ואמר להרגך. כל אחד מאנשי, אמר להרגך, וחסה נפשי עליך, והוא מקרא קצר:
פסוק יב:ראה גם ראה. רצה לומר: ראה בראיה ברורה ומוחשת, אשר כנף מעילך בידי, ומזה תראה שהאמת אתי:
פסוק יב:כי בכרתי. במה שכרתי כנף המעיל שהיא לראיה שהיית בידי, ועם כל זה לא הרגתיך, מזה דע וראה כי מעולם לא חטאתי לך לבקש רעתך:
פסוק יג:ונקמני ה׳. ינקום נקמתי ממך:
פסוק יד:כאשר יאמר. רצה לומר: יקוים בך דברי המשל הקדום, אשר יאמר: מרשעים יצא רשע, רצה לומר: כל דבר תקלה ורשע, באה על ידי רשעים, וכן תומת אתה ביד רשעים, וידי לא תהיה בך:
פסוק טו:אחרי מי. רצה לומר: וכי לא די לך בשלוח אחרי מלאכים מחבלים, עד שבעצמך תרדוף אחרי, הלא אין זה כבודך שמלך ישראל ירדוף אחר ההדיוט שנחשב למולך ככלב מת, וכפרעוש הקופץ ממקום למקום:
פסוק יט:הגדת. רצה לומר: הראית לכל בראיה ברורה:
פסוק כ:וכי ימצא. רצה לומר: וכי נעשה מעולם כזאת, שימצא איש אויבו וכו׳:
פסוק כ:וה׳. אבל ה׳ ישלם לך גמול, ולא לחנם עשית מה שעשית:
פסוק כא:הנה ידעתי. בראותי הצלחתך:
פסוק כא:וקמה בידך. בעבור כשרון מעשיך:
פסוק כב:אם תכרית וכו׳. אז יהיה עליך עונש שבועה:
פסוק כב:ואם תשמיד. כפל הדבר במלות שונות, כי אם יוכרת זרעו, אם כן ממילא יושכח שמו: