פסוק א:ויהי כאשר שב שאול וגו'. ספר הכתוב שאחרי ששאול שב מהכות את פלשתים הגידו לו שהי' דוד במדבר עין גדי, (ב) ויבחר לו שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את דוד על פני צורי היעלים, רוצה לומר על ראשי הסלעים אשר יקננו שם היעלים, כמו שאמר (איוב ל"ט א') הידעת עת לדת יעלי סלע, וצורים הם הסלעים שהיה דוד ואנשיו יושבים שמה ונוסעים ממקום למקום, (ג) ובא שאול אל מקום ומחוז אחד הנקרא גדרות הצאן בהיותו הולך לדרכו, והיה שם מערה גדולה מאד ונכנס בה שאול להסך את רגליו, רוצה לומר להשתין מים קטנים כפי המפרשים. והיותר נכון הוא שהיה לעשות צרכיו הגדולים ומתוך צניעותו נכנס שמה, ודוד ואנשיו היו בקצה המערה כי היתה מערה גדולה מאד והיו כלם נחבאים בה, (ד) וכאשר ראו את שאול לבד בתוך המערה אמרו אל דוד באמת זה היום אשר אמר האל יתברך שנתן את אויבך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך, ואמרו זה להגיד שהיה ביאת שאול שמה מסודרת מהאל יתברך לשיהרגהו דוד, והוא הנרצה באמרם נתן השם וגו', ודוד הלך אליו בלט מאחריו ויכרת את כנף מעילו (ה) וזכר הכתוב מחסידותו ויושר לבבו שגם הדבר הקטן ההוא מכריתת כנף מעילו נתחרט על מה שעשה אתו, שהיה בעיניו כמרים יד במלך, וזהו ויך לב דוד אותו כי חשב שמא יחשב בו עון בזה. ואמרו חכמינו ז"ל בפרק הרואה (ברכות פרק ט' דף ס"ב ע"ב) כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א א׳:א׳) ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, כי בעבור שכרת דוד את מעיל שאול נענש שלא יחם לו מרוב הבגדים בזקנתו:
פסוק ו:ולפי שאנשיו אמרו לו שיהרגהו, כאשר חזר עם כנף המעיל בידו אמר חלילה לי מהשם אם אעשה את הדבר הזה אשר אמרתם לאדוני למשיח השם, רוצה לומר משתי בחינות היה דבר מגונה להרגו. האחד מהיותו אדוני, וכל מי שהורג את אדונו יהיה מי שיהיה הוא מורד וקושר קשר, כמו שנאמר (מלכים א' ט' ל"א) זמרי הורג אדוניו. והשני מאשר הוא משיח השם. ולפי שהם היו אומרים שגם דוד היה משיח השם וששאול כבר עבר זמנו, לזה אמר דוד עוד כי משיח השם הוא, רוצה לומר עדין הוא שאול משיח השם. ואין ספק שכוון גם כן דוד כל כך ליקר שמירת המלכים ושלא יקלו בכבודם, לפי שהיה עתיד למלוך ונתן למוד אשר יועילהו אחר כך, ולזה הרג העמלקי שהרג את שאול ולאנשים שהרגו את אישבושת, (ז) וזהו וישסע דוד את אנשיו בדברים, שגער בהם, ולפי שהם היו רוצים על כל פנים להרוג את שאול, לא נתנם דוד לקום ולפגוע בו, והיה כל זה לדוד בסבת חסידותו וישרותו ולהיות לבו בטוח בהשם שימליכהו כמו שנאמר לו ע"י הנביא, וששאול יומו יבא או השם יגפנו וידו אל תהי בו.
פסוק ח:ואחרי שיצא שאול מהמערה והלך כברת ארץ, יצא דוד ואנשיו ויקרא אחריו דוד בקול גדול אדוני המלך וישתחו לפניו ארצה, (ט) ויאמר לו למה תשמע את דברי אדם, רוצה לומר רכיל מחרחר ריב שאומר הנה דוד מבקש רעתך, ואמר זה על דואג או על אבנר וזולתו, (י) הנה היום ראו עיניך נסיון גדול לשתדע ותכיר האמת, והוא כי נתנך השם בידי במערה ואמר להרגך, רוצה לומר ואמר אלי האומר להרגך וחכמינו ז"ל אמרו במסכת (סנהדרין) (צריך לומר ברכות) (פרק ט' ס"ב ע"ב) שאמר האל יתברך להרגך, שכבר למדנו הבא להרגך השכם להרגו, שנאמר (שמות כ"ב א') אם במחתרת ימצא הגנב וגו' כלומר שבהתר היה לו להרגו. או יהיה ואמר נפשי להרגך ונתחרטתי, וכן פירשו רלב"ג, וזהו ותחס עליך, רוצה לומר היד שזכר אשר נתנך השם היום בידי אותו היד חסה עליך. או יהיה ותחס עליך נפשי או עיני, ואומר לא אשלח ידי באדוני כי משיח השם הוא, (יא) והראיה שהיית בידי הוא שתראה אבי ואדוני המלך כנף מעילך בידי, ותכיר כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך מורה בהכרח כי אין בידי ובנפשי רעה ופשע, וכן בימים הראשונים עד הנה לא חטאתי לך, ועכ"ז אתה צודה את נפשי לקחתה. והבן אופן הפסוקים האלה שדוד הוכיח לשאול על ב' דברים. האחד שהיה רודף אותו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו, כי לא היה בידו פשע ורעה והוא היה צודה את נפשו לקחתה, והיה זה א"כ עול וחמס גדול, (יב) ומזאת הבחינה אמר ישפוט ה' ביני ובינך ונקמני ממך, וזה יהיה על ידו וידי אל תהי בך, (יג) וכמ"ש המשל הקדום מרשעים יצא רשע, וכן יבא רשע שתענש על ידו וידי לא תהיה בך. ואפשר לפרש מרשעים יצא רשע שאמרו על שאול, שדוד חמל עליו ועשה מעשה צדיק ושאול היה רודף אותו ועושה מעשה רשע, ולכן אמר אתה עשה מה שיאות לך ואני אעשה מה שיאות לי, וזהו אומרו מרשעים יצא רשע, ר"ל מרשעים כמוך יצא רשע ולא ממני. וחז"ל אמרו במסכת מכות (י' ע"ב) משל הקדמוני קדמונו של עולם זה הקב"ה, הוא שאמרה תורה (שמות כ"א י"ג) והאלקים אנה לידו, כלומר ראוי היה זה למות ומגלגלין חובה ע"י חייב. ואחרי שהתפלל ובקש המשפט האלקי מזאת הבחינה, רוצה לומר מאשר היה עושה עמו רעה ואין בידו פשע הביא בחינה שנית, (יד) והוא אמרו אחרי מי יצא מלך ישראל, ר"ל אעפ"י שנאמר ונודה שהיה בידי עון ופשע לא היה ראוי למעלתך שתרדוף אחרי לקטנותי, והיה די בשתשלח מלאכים מחבלים להעניש אותי כראוי, אבל שתצא אתה בעצמך אחרי כלב מת ופרעוש אחד (שכן היה נחשב דוד למול מעלת שאול ומלכותו) זה באמת בלתי הגון למעלתך. והמשיל עצמו ככלב מת מפאת הסרחון הגדול אשר לו, וכן היה דומה ענין דוד (שלריחו הרע ומה שהלשינו עליו בני בליעל) לריח מעשים רעים שאמרו עליו. שעל זה היה שאול רודף אחריו לבערו מן הארץ. והמשיל גם כן עצמו לפרעוש אחד הדולג ממקום למקום, וככה היה דוד דולג ובורח מפה אל פה מיראת שאול, ומזאת הבחינה השנית, רוצה לומר מהיותו שאול מקטין עצמו ברדפו אחריו, (טו) אמר גם כן והיה ה' לדיין ושפט ביני ובינך, ר"ל אתה מקטין עצמך ומגדיל מעלתי יהיה האל ית' לדיין שיקיים זה להגדיל מעלתי ולהקטין מעלתך, וזהו וירא וירב את ריבי וישפטני מידך. הנה התבאר מזה שאין בפסוקים כפל ושיש בהם ב' בחינות ועל כל אחת מהם אמר שישפוט האל יתברך, והותרה השאלה הששית:
פסוק טז:ויהי ככלות דוד לדבר וגו'. כאשר שאול ראה הנסיון ההוא ושמע דברי דוד, השיבו בבכי גדול הקולך זה בני דוד, וקראו בן להיותו נשוי עם מיכל בתו, ולפי שעשה עמו רחמים כבן החומל על אביו. והודה לו במאמריו, אם לבחינה הראשונה שלא היה בידו פשע ושהיה רודף אותו על לא חמס בכפיו, (יז) השיב כדברך כן הוא צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה, ר"ל בענין גלית ובמלחמות הפלשתים אשר נלחם בעבורו, ואני גמלתיך רעה, ר"ל במה שהתעוררתי פעמים להרגך, (יח) והודה לו בנסיון באמרו ואתה הגדת היום את אשר עשית אתה טובה וגו':
פסוק יט:ואמרו וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה ויי' ישלמך וגו', יראה שאין בפסוק הזה גזרה, והנכון שיפורש כן בתמיה, ואם ימצא איש את אויבו ראוי הוא שישלחהו בדרך טובה? זה באמת אינו מהראוי ואינו משורת הדין, ולכן השם ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי לפנים מהשורה, ויהיה אם כן גזרת הכתוב ושלחו בדרך טובה:
פסוק כ:והשיב לטענה והבחינה השנית באמרו הנה נא ידעתי כי מלוך תמלוך, ר"ל כיון שאני רודף אחריך כקטן שבקטנים ואתה תמיד ניצול מידי כאדם גדול ואיני יכול לך, ידעתי שאתה תמלוך ואני ארד מטה. ואמר וקמה בידך ממלכת ישראל, לומר שלא יקרע ממלכתו מעליו כאשר קרעו השם ממנו. וידמה שידע שאול מהמשחת דוד, ולזה אמר ידעתי כי מלוך תמלוך. ובמדרש תהלים (מזמור כ"ז) אמרו (כמו שכבר זכרתי) שידע שאול שימלוך דוד, לפי שנתן לו שמואל הנביא אות באמרו קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, שמי שיכרות כנף מעילו הוא ימלוך אחריו, ולכן בראותו שכרת כנף מעילו דוד אמר לו הנה ידעתי כי מלוך תמלוך, (כא) ואז בקש ממנו שישבע לו שלא יכרות את זרעו ואת שמו מבית אביו, רצה לומר שאחר שלא ישאר המלכות לבניו לפחות ישארו במשפחת קיש אביו ובשבט בנימין כשאר הגברים, ולא ימיתם דוד כמו שעושים המלכים לכל זרע המלכים הקודמים אליהם:
פסוק כב:ודוד נשבע לו בדבר. כי היה יודע שימלוך ובטח על מעשיו הטובים שכן יעשה ה'. כמ"ש (תהלים ל"ז ג', ד') בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך: