ויגדו לדוד כו'. הנה רצה ית' יציל דוד את יושבי קעילה למען זכותו שיזכה לינצל גם הוא וסיפר הכתוב כי הגידו לו לאמר שהוא כדי שיאמר אם ילך ואם יחדל להציל' וישאל דוד בה' ומאשר לא נאמר עתה כי הביא אביתר אפוד בידו כי אם אחר ששאל תחלה שני פעמים וראה כי לא במשפט האורי' היתה השאלה כעת כי אם בתפלה שישיב לו הוא ית' ברוח קדשו כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו וישאל בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה' לך והכית כו' לא שתכוין לשלול שלל ולבוז בז כי אם להציל את ישראל שהוא לעשות מצוה וזהו לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה ויאמרו אנשי דוד אליו הנה לא אמר לך ה' כי אם שתושיע את קעילה ועדיין אפשר שימותו במלחמ' חציינו או יותר והלא אנחנו כלומר כלנו עם היותנו ארבע מאות ביהודה שהם עמך יראים ואף כי נלך אל מערכות פלשתים כי ימיתו ממנו רבים אז ויוסף עוד דוד לשאול בה' ויענהו ה' ויאמר קום כי אני נותן את פלשתים בידך כדבר הניתן מיד ליד בלי חסרון למקבל ולהיות זה פלא עצום מאד על כן אמר אני נותן ולמה שאני הנותן בעצמי נקל הוא מאד כי יוצר הכל הוא ית':
פסוק י:
ויאמר דוד ה' אלהי ישראל כו'. מכאן למדו ז"ל ששואלין דבר א' ואין שואלין שני דברים שהרי דוד שאל שני דברים והשיבו לו על הא' וחזר ושאל על האחרת והשיבו לו עליה ולפי זה אפשר שהוא כיון באומרו הגד נא כלומר עם שאין דרך לשאול שני דברים הגד נא אך הפעם ועם כל זה לא השיבו כי אם א'. והנה ראוי לשים לב מה שלא שאל כסדר כאשר השיב לו ה' כי ירידת שאול הוא הקודם ואם יסגירוהו הוא אחר כן. ועוד כי שאלת דוד תראה תפלה מבלי מלח כי מה זו שאל' היסגירוני שירא' שאם לא יסגירוני אהיה בתוכם כי הלא בין יסגירו בין לא יסגירו יציאתו מוכרחת אם לא יסגירו ישחית העיר בעבורו כאומרו שמע עבדך כי מבקש שאול וכו' לשחת העיר בעבורי ואם יסגירו יסתכן דוד ועוד כי אחר שקבץ שאול את כל העם למלחמ' לרדת קעילה מה שאל הירד שאול כו' ודאי שירד וגם נשית לב על פי דרכנו אל שינוי השאל' כי תחל' אמר היסגירוני ואח"כ אמ' אותי ואת אנשי. ולבא אל הענין נשים לב אל כפל אומרו שמוע שמע עבדך אך הוא כי שתי שמועו' שמע א' כי מבקש שאול ללכת קעילה ועדיין אפשר שאם לא יסגירו לא ישחית העיר בעבורו והשמוע' השנית היתה לשחת העיר בעבורו וזהו שמוע שמע עבדך השמועה הא' הוא כי מבקש שאול ללכת אל קעילה והשנית היא לשחת לעיר בעבורי לזה שאל אם הוא שאין הכונה לשחת העיר רק לרדת לקחת אותי אם יסגירוני ואם לאו לא ישחית העיר כי אם ישוב לדרכו ולא יקצוף על העיר באומרו כי יראי' מדוד פן בבוא' להסגירי יכה בהם מכה רבה לזה שאל אם יסגירוני כלומר שאם לאו לא אצא וישוב לביתו או אולי השמועה השנית היא אמת שהי' שיורד לשחת לעיר באופן שאם כן הוא על כל פנים צריך לצאת מהעיר וז"א הירד שאול כאשר שמע עבדך כי הנה אומר כאשר שמע עבדך הוא מיותר אך היא אם תהיה כאשר שמע עבדך שהוא לשחת לעיר באופן שאפילו. אם לא יסגירו אצטרך לצאת מהעיר ויאמר ה' ירד כלומר אך לא לשחת לעיר בעבורך כי אם לא יסגירך לא ישחית העיר אך לא השיב לו אם יסגירו כי אין מושיבין על שני דברים כאחת ודוד חשב שלא על היותן שני דברים לא השיבו כי הלא התחנן הגד נא כי אם שהיה על שלא פירש על אנשיו על כן שאל היסגירו אותי ואת אנשי והשיב לו הוא יסגירו אז הרחיק נדוד ודוד ששאל על שני דברים הי' על שאם היתה התשוב' שירד כאשר שמע שהוא להשחית בעבורו את העיר לא היה צריך אל שאלה שנייה שא"כ היה בין יסגירו בין לא יסגירו צריך לברוח:
פסוק טו:
וירא דוד כי יצא כו'. אמר בתחלה היה בהר במדבר זיף וההר היה מקום מגולה אך כאשר ראה כי יצא שאול לבקש את נפשו הלך מההר במדבר זיף עצמו בחורשה שהוא יער נסת' ולא בהר שהוא מגולה:
פסוק טז:
ויקם יהונתן כו'. ראוי לשים לב מהו החזוק הזה באלהים אם הוא באשר הוא משיח אלהים שיבטח בזה ולא יירא הנה עדיין לא נודע שמשחו שמואל ואם הוא שהבטיחו שיהיה אלהים עמו זהו דרך ברכה ותנחומין על הצרה לא חיזוק יד לסמוך בו בודאי. ועוד אומרו אל תירא כו' מה הבטחון הזה ומאין ידע שלא תמצאנו יד שאול בזה וכן אומר ואתה תמלוך מאין לו.
פסוק טז:
והנה אם היינו אומרי' ששאל באלהים אם ימלוך דוד וענו אותו שימלוך היה צודק כל מאמרו שזהו ויחזק את ידו באלהי' ומזה ידע שימלוך אך אין ראיה לדבר גם היה אפשר לומר כי מה שחיזק ידו באלהים הוא כי אמר הנה ממקום שהאשימו את אחימלך שהוא ששאל לך באלהים כלומר שהחזיק אותך למלך משם אני מחזיק את ידך כי הלא אלהים ענה אותך שיצליחך בדרכך ולא תירא.
פסוק טז:
עוד יתכן והוא כי הנה כאשר אחר שמלך דוד קיימא לן כל המורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה כמפורסם ברז"ל והשכינה הוא שם אלקים כנודע ומלכות מהשכינה הוא כנודע ליודעים כך טרם ימלוך דוד היתה מסורת ביד כל ישראל כי מפרץ שמיהודה ימלוך מלכות קיום בישראל שעל כן שאל שאול בהכות דוד את הפלשתי בן מי זה הנער שהוא מפרץ והוא המלך העתיד מיהודה או מזרח והוא שר בלבד והוא מאמר הכתוב ישתחוו לך בני אביך גור אריה יהודה כמאמר ה מתרגום כי תחלה יהיה גור קטן ואח"כ מלך גדול כאריה וגם שאול יודע כן כי ע"כ לא נמשח בקרן כי אם בפך ולא בשמן המשחה כי אם בשמן אפרסמון שהוא כדבר עראי מש"כ מיהודה שיהיה קיים לעד וכמאמר חנה רמה קרני ולא רמה פכי ומה גם ע"י כל האותות אשר ראו מהצלחת דוד באויבי ה' כי היה כאלו עין בעין ראו כי דוד היה המלך הבא מפרץ וכבר כתבנו כי מלכות הבא מפרץ הוא מלכו' השכינה הנקרא אלהים כי על כן ארז"ל החולק על מלכו' בית דוד כמורד בשכינה וזה יאמר ויחזק ידו באלהים שאמר לו שלא ירפו ידיו כי הוא אשר אלהים מתייחס למלכותו והוא יהיה עמו.
פסוק יז:
ושמא יאמר הלא בחירת האדם לא ימנענה הוא ית' ממנו והלא שאול מבקש המיתו לז"א לו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי והוא מה שכתבנו בביאור משלי בס"ד כי גם שאין הקב"ה משנה בחירת האד' בבואו להרע את חבירו עכ"ז יציל את חבירו ממנו כי יניח את המבקש המיתו יכרה שוחה ללכדו לבלתי בטל בחירתו אך את רעהו ישמו' מליפול בלכד ברשת טמן לו וזה יאמ' שלמה אל תירא משואת רשעי' כי תבא להרע לך כי ושמר רגלך מלכד אשר טמן לך כמפורש במקומו וזה יאמר פה גם שלא ימיש ה' בחירת אבי ממנו ויכר' שוחה ללכדך עכ"ז לא תמצאך יד אבי כי ישמור רגלך משחת רשתו ואחל' פניך כי גם אתה תמלוך ולא תגעל בי כי אם ואנכי אהיה לך למשנ' ולא ירחק בעיניך שלא תמצאך יד אבי בהשגחה כי גם יסייע הטבע קצת כי גם שאול אבי יודע כן ובכן לא יחזיק הרב' לרודפך כי גם שאול אבי יודע כן ויכרתו שניהם ברית על מה שחידש לו עתה שיהיה הוא לו למשנה. עוד יתכן באומרו ויחזק את ידו באלהים והוא כי אין ספק כי ראה את אביו מיצר על היותו מפחד וגולה בורח מכאן ומכאן על כן החזיק ידו באלהים והוא כי הנה ידוע כי הייסורין שמנכים העונות מחזקים ידי מקבלם על כי בהן תנצל ממות נפשו כמאמר הכתוב ואני יסרתי חזקתי זרועותם וזה יאמ' אליו יהונתן אל ירפו ידיך מייסורי הטלטול כי הייסורין ינכו המות ומה גם כי להיות דוד בא מפאת ייבום יתעתד למות על כן רצה ית' תנוכה המיתה בייסורין ובזה תחזקנה ידיו ועוד זאת תהיה נחמת יהונתן לדוד כי ייסורין אלו ינכו ממנו המות גם כי היה עתיד להיות נפל לחזק בזה את ידיו וזהו ויחזק ידיו באלהים הוא מדת הדין שהוא הייסורין כמדובר ועל דבר שאול כי בחיריי הוא ואין הב"ה מעכב ביד בעלי בחירה לז"א ויאמר אליו אל תירא כו' כאמור בקודם:
פסוק כב:
לכו נא הכינו כו'. ראוי לשים לב כי מה לו מה שיאמרו לו בפעם השנית שהוא במקום פלוני ממה שאמרו לו עתה כי כאשר עתה הוא חושש אולי מאז באו סנה מקומי גם אז מאז יבאו יחוש אולי משנה מקומו ולא יהיה במקום ההוא. ועוד או' ודעו וראו כי מה צורך ידיעה בהיות ראייה. ועוד אומר מי ראהו שם כי אין לתיבות אלו גיזרה. ועוד או' כי אמר אלי מי זה אמר אליו ומה היא הבנתו. ועוד שחוזר ואומר וראו ודעו ומהפך הסדר כי תחלה אמר ודעו וראו ועתה אמר וראו ודעו. ועוד או' מכל המחבואים כו' אם הוא מבקש המקום אשר הוא שם על נכון מה לו מן המחבואים אשר יתחבא. ועוד שאחר אומרו ושבתם אלי אל נכון שהוא מקום אשר הוא שם בודאי איך יאמר וחפשתי אותו בכל אלפי יהודה. ועוד אומרו ויקומו וילכו זיפה לפני שאול כי זה הוא הפך כל האמור שלא המתין עד וילכו וישובו בתשוב' שלמה ממקום מסויים אשר הוא שם כי אם מיד הלך אחריהם. אך אמר בלבו מי יודע אם מאז יצאתם משם נסע והלך אל מקום אחר ואלך לריק אכן לכו נא הכינו עוד להשיב תשוב' נכונה ודעו אם עודנו שם ולא תשובו מיד כי שמא בבואכם יסע משם כי אם וראו בנסעו אל המקום אשר יהיה רגלו אחר המקום שהוא שם עתה והוא כי אמר אלי ערום יערים הוא לגנוב דעת מבקשיו וראו המקום אשר יהיה שם ולא בלבד זה כי אם ודעו על ידי שאלה שיגידו לכם מן המחבואים אשר דרכו להתחבא שם באופן שעל ידו ראיה תדעו המקום שראיתם אותו תחלה בחורשה בגבעת האכילה והמקום אשר תהיה רגלו אחרי כן וגם על פי מגידים תדעו המחבואים שהרבה להתחבא כדרכו ואז ושבתם אלי אל נכון באופן כי אז והלכתי אתכם ואז לא יבצר כי אם ישנו בארץ מלמצא אותו כי וחפשתי אותו אחר ידיע' המקומות והמחבואים שהם בכל אלפי יהודה ומספ' הכתוב כי אחרי עשות' את כל אשר נצטוו ושבו אליו על נכון ויקומו וילכו זיפה לפני שאול מצאו כי כבר נסע משם אל מדבר מעון בערבה כו' וילך שאול: