פסוק א:וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר: הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, אחת מערי יהודה, וְהֵמָּה שֹׁסִים, בוזזים אֶת הַגֳּרָנוֹת. לא הייתה זו מלחמה של ממש, אלא יציאתו של גדוד פלשתי למסע ביזה. כפי הנראה לא היה בקעילה רכוש רב, ולכן הפלשתים שדדו את גרנות התבואה.
פסוק ב:וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' על ידי האורים והתומים לֵאמֹר: הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה, הנמצאים לא רחוק ומציקים לבני שבטי? גדוד הפלשתים היה גדול דיו להפחיד את אנשי קעילה, ועל כן הם עמדו מנגד והניחו לפלשתים לבזוז. אולם לדוד ואנשיו היה סיכוי להדוף אותם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד: לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה.
פסוק ג:כאשר דוד סיפר זאת לאנשיו – וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה אפילו כשאֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וחוששים לחיינו בגלל שאול, וְאַף כִּי, ולא כל שכן כשנֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, ושאול לא יסייע בידינו, כמובן.
פסוק ד:לנוכח דברי אנשיו – וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּה'. וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר: קוּם רֵד קְעִילָה, כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ, ואין סיבה לחששותיך.
פסוק ה:וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּנְהַג, הוליך אֶת מִקְנֵיהֶם, שאותו הביאו כדי שיאכל משדות העיר. מכאן שלא היה זה מסע מלחמה. וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה. זו הייתה הפעם הראשונה שדוד פעל בשם עצמו ובכוח עצמו. בטווח הרחוק מהלך זה יועיל לדוד, שכן במעשה זה ובדומיו הוא יצר בסיס של אהדה ותמיכה בקרב אלו שהכירו לו טובה על ההגנה שסיפק להם.
פסוק ו:וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הכהן הגדול אֶל דָּוִד קְעִילָה, אֵפוֹד יָרַד, הוריד בְּיָדוֹ. מסתבר שלקח אתו את האפוד והחושן מבגדי הכהונה הגדולה. באמצעות האורים והתומים שבחושן המחובר לאפוד יכול היה לקבל הדרכה.
פסוק ז:וַיֻּגַּד בינתיים לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: נִכַּר, עזב, או: הסגיר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי, כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר עם דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, בעיר שאפשר לצור עליה בלי שיוכל דוד להימלט.
פסוק ח:וַיְשַׁמַּע, הזעיק, הקהיל שָׁאוּל אֶת כָּל לוחמי הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל, על דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו.
פסוק ט:וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ, זומם הָרָעָה. וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן: הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד כדי לשאול לה' באמצעות האורים ותומים.
פסוק י:וַיֹּאמֶר דָּוִד, דוד עצמו שאל: ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי.
פסוק יא:הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי, ראשי קְעִילָה – בְיָדוֹ? הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ? ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ! דוד לא שאל את השאלות בסדר הראוי, שכן תחילה היה עליו לשאול אם שאול ירד. לכן התשובה שהתקבלה הייתה חלקית – וַיֹּאמֶר ה': יֵרֵד.
פסוק יב:דוד שאל שוב את שאלתו, והפעם כראוי: וַיֹּאמֶר דָּוִד: הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל? אם הם יעמדו לצדי, ייתכן שאוכל לעמוד גם במצור ארוך, אבל אם הם יסגירו אותי – לא תהיה לי תקומה. וַיֹּאמֶר ה': יַסְגִּירוּ אותך לשאוּל למרות שגמלת עמהם חסד.
פסוק יג:וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו – כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, שכן עם הצלחתו של דוד גדל מספר אנשיו, וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה, וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ. הם שבו לנדוד ממקום למקום. וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת.
פסוק יד:וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת, מקומות מבוצרים בראשי ההרים, מקומות מחסה לרועים וכיוצא בהם, וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף. וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים, ללא הרף, וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
פסוק טו:וַיַּרְא דָּוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ, וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה.
פסוק טז:וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה. הודות לקשריו של יהונתן עם אנשי דוד הוא ידע היכן דוד מסתתר. הוא בא לשם כבן המלך וכבעל ברית, וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים.
פסוק יז:וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַל תִּירָא, כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי. הוא לא יצליח לתפוס אותך. ובסופו של דבר, אַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל כדבר אלוקים, וְאָנֹכִי, ידידך הטוב אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, שני למלך. וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ בלבו כֵּן, למרות שאין הוא אומר זאת. לכן הוא כועס כל כך ורודף אותך.
פסוק יח:וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם שוב בְּרִית לִפְנֵי ה' זה עם זה, לשמור את ההסכמים, את ההתחייבויות ואת החיבה שביניהם. וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה, וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ.
פסוק יט:וַיַּעֲלוּ זִפִים, אנשי העיר זיף שבאותו מדבר אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה, לגבעת שאול, לֵאמֹר: הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין, מדרום הַיְשִׁימוֹן, אזור מדברי שאין בו כל צמחייה.
פסוק כ:וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ, ככל שתרצה, הַמֶּלֶךְ, לָרֶדֶת אלינו – רֵד, וְלָנוּ, ועלינו מוטלת ההתחייבות להַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
פסוק כא:וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי.
פסוק כב:לְכוּ נָא הָכִינוּ, התכוננו עוֹד, וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ בו. בררו מִי רָאָהוּ שָׁם. אין די בידיעה הכללית על האזור שבו הוא נמצא, כִּי אָמַר אמרו אֵלַי שעָרוֹם יַעְרִם הוּא. אפשר שלמראית עין הוא נמצא במקום אחד, אך בשל תחבולותיו הוא כבר במקום אחר.
פסוק כג:וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם, וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן, עם העובדות לאשורן, ואז – וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם. וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ עדיין בָאָרֶץ – וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ אִתכם בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה. השבטים היו מחולקים בחלוקה פורמלית פנימית לאלפים.
פסוק כד:וַיָּקוּמוּ אנשי זיף וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו כבר היו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה שגם הוא נמצא אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן.
פסוק כה:וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ, לחפש, וַיַגִּדוּ לְדָוִד על התקרבותו של שאול, וַיֵּרֶד אל הַסֶּלַע, שם מקום על שם סלע גדול שהיה בו, וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן. וַיִּשְׁמַע זאת שָׁאוּל, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד גם למִדְבַּר מָעוֹן.
פסוק כו:וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה. הם היו קרובים מאוד זה לזה. וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת, לברוח ככל יכולתו מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים, סובבים מכל צד אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם.
פסוק כז:וּמַלְאָךְ, שליח בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: מַהֲרָה וְלֵכָה, בוא במהירות, כִּי פָשְׁטוּ, פלשו הפְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ.
פסוק כח:וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף את רדיפתו האישית אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקֹת, הסלע שבשני צדדיו התחלקו שני המחנות.
