פסוק ג:ביהודה. עם שאנו בין אנשי שבטך, אנו מתפחדים, ומכל שכן כאשר נלך קעילה:
פסוק ד:ויוסף וכו׳. בכדי לאמץ לב אנשיו שאל שוב:
פסוק ה:וינהג. נהג לעצמו, להיות לו לשלל:
פסוק ו:קעילה. כשבא אל דוד היה בגבול קעילה:
פסוק ו:אפוד ירד. לפי שנאמר למעלה (פסוק ב): וישאל דוד בה׳, לזה אמר שאביתר הביא עמו האפוד ובו שאל:
פסוק ז:נכר. מסר אותו אלהים בידי אחרי שסגר בעדו לשבת בעיר דלתים ובריה, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר עד רדתה:
פסוק ט:וידע דוד. הבין מדעתו שעליו לבד מחריש הרעה ולזה פחד פן ימסרוהו בידו:
פסוק י:בעבורי. בכדי, לתפוש אותי:
פסוק יא:היסגרני. האם דעתם למסור אותי בידו:
פסוק יא:הירד. האם דעתו לרדת הנה:
פסוק יא:ירד. דעתו לרדת, ועל כי אין אורים ותומים משיבים על שני דברים כאחד, לזה השיבו לו על דבר שהיה מהראוי לשאול ראשון עליו, כי הירידה היא ראשון בזמן:
פסוק יב:יסגירו. דעתם להסגיר אותך בידו:
פסוק יג:באשר יתהלכו. רצה לומר: לא הלכו אל המקום אשר חשבו מתחילה לילך אליו וכדרך כל הארץ, כי המה לא חשבו מתחילה ללכת אל מקום ידוע, כי אם כאשר יזדמן:
פסוק יד:וישב וכו׳. פעם ישב במצדות, פעם בהר וכו׳:
פסוק טו:וירא דוד. כשראה אשר שאול יוצא לבקשו, אז ישב במדבר זיף במקום שיוכל להמלט:
פסוק טז:ויחזק. חזק, כמו ואמץ לבבו במשענת אלהים, באמרו ; אלהים עמך, מה יעשה בשר לך:
פסוק יח:לפני ה׳. לפני האורים והתומים, כי הברית שמאז לא היה לפני ה׳:
פסוק יט:מסתתר. מתחבא אצלינו בהמצדות העומדות בחורשה, שהיא בגבעת החכילה אשר היא מימין הישימון:
פסוק כ:לכל אות וכו׳. רצה לומר: באיזה אופן שתרצה לרדת אלינו רד, ועלינו למסרו בידך:
פסוק כא:ברוכים. ה׳ יברך אתכם בעבור ההודעה:
פסוק כב:הכינו עוד. היו נכונים לראות מקום מהלכו, כי מי ראהו שם, הלא דבריכם מאומד ומשמועה:
פסוק כב:כי אמר אלי. עודו סר למשמעתי, אמר לי שבערמה ובתחבולות יעשה מלחמה, ולזאת מאוד מהצורך לחקור ולחפש אחריו:
פסוק כג:אם ישנו בארץ. כאשר לא נמצא אותו בכל מחבואיו, אם כן ודאי יהיה בארץ בין אנשי שבטו, ואז אחפש אותו בכל אלפי יהודה, רצה לומר: אכריח את כל אלפי יהודה, שכל אחד יחפש אחריו בין אנשיו:
פסוק כד:ויקומו וילכו. לחקור ולחפש טרם בוא שאול:
פסוק כד:בערבה. במישור אשר מימין הישימון:
פסוק כה:וילך שאול. אחר שחזרו הזיפים והגידו לו מכל מחבואיו:
פסוק כה:וירד הסלע. ירד מהסלע אשר ישב בה, לשבת במדבר, מקום נוח להשמט אנה ואנה:
פסוק כו:נחפז ללכת. היה ממהר לברוח, ושאול ואנשיו סבבום לתפשם:
פסוק כז:ומלאך בא. ועד שלא תפשם, בא שליח אליו ללכת מול פלשתים:
פסוק כח:סלע המחלקות. על שם כי בהסלע ההוא (הוא ההר שהלך שאול מצד ההר מזה וכו׳ האמור למעלה) נחלקו ונפרדו שאול ואנשיו, מעם דוד ואנשיו: