פסוק א:ויגידו לדוד לאמר וגו'. ספר הכתוב שהגידו לדוד שבאו פלשתים להלחם בעיר קעילה והיה שוסים ובוזזים את הגרנות, (ב) וישאל בהשם במשפט האורים והתומים אשר הביא אביתר לפניו האם ילך להכות בפלשתים, והשם יתברך השיבו שילך ויכם ויושיע את קעילה:
פסוק ג:ואנשי דוד נתרעמו מזה כי היה די להם בסכנת שאול ולמה יסתכנו עוד בפלשתים? (ד) ודוד לישב דעתם הוסיף לשאול שנית, עם היות נכון לבו בטוח בהשם, והוא יתברך השיבו שילך על כל פנים ובהשנות המשפט האמינו בו אנשיו, (ה) ואז בבחירתם הלך ונתן השם תשועה גדולה על ידו:
פסוק ו:וזכר הכתוב במה היה שאלתו בהשם ואמר שאביתר ירד בידו אפוד, רוצה לומר ירד האפוד בדרך מקרה בידו, או יפורש כמו הוריד, שהוריד אביתר בידו את האפוד בכוונה ובו היה שואל דוד:
פסוק ז:וכאשר שמע שאול כי בא דוד קעילה אמר נכר אותו אלקים בידי, רוצה לומר סגר ומסר האלקים אותו בידי כיון שנסגר לבוא בעיר דלתיים ובריח כי אצור עליו ולא יוכל לצאת מן העיר, ויהיה נכר כמו (עובדיה א' י"ג) ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, מענין הסגרה:
פסוק ח:וספר שאסף שאול את כל עמו כדי לרדת למלחמה את קעילה לצור בעיר את דוד ואת אנשיו (ט-יא) והגיע הדבר לאזני דוד ושאל באורים ותומים היסגירוני בעלי קעילה הירד שאול עלי? וכפי דרך חכמינו ז"ל היו אלה שתי שאלות אם ירד שאול לצור על העיר? ואם אחרי רדתו יסגירוהו אנשי קעילה בידו? והיתה התשובה ירד, (יב) אחר כך שאל היסגירו בעלי קעילה והשיב יתברך יסגירו, ומכאן אמרו חכמינו ז"ל במסכת יומא (ע"ג ע"ב) שאין שואלין באורים ותומים שני דברים כאחד, ואם שאל אין משיבין לו אלא אחד, והתשובה אינה כי אם לדבר הראוי להיותו נשאל ראשון, שהרי דוד אמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול? ולא השיבו יתברך כי אם על אחד מהן והיא השאלה השנית שהיה ראוי שתהיה ראשונה והוא אמרו ויאמר השם ירד, וכאשר דוד הרגיש ברוע סדור שאלותיו חזר לבקש על השנית אשר לא השיב יתברך עליה, ולזה אמר פעם שנית היסגירו בעלי קעילה? ואז השיבו יתברך יסגירו. ועוד אמרו חכמינו ז"ל (שם שם עב) שאם היה צורך שעה שלא היה להם מקום לשאול כל השאלה בפני עצמה שיכולין לשאול שני דברים כאחד ומשיב על שתיהן, כמו ששאל דוד, (סימן ל' ח') הארדוף אחרי הגדוד הזה? האשיגנו? ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. ואני בספר מחזה שדי אשר לי חקרתי בדרוש הזה מהאורים והתומים ומאופן הגדתם, והתרתי שם הספקות אשר יקרו בזה ואין כאן מקום זאת החקירה. ולאומר שיאמר איך לא נתקיים תשובת האורים והתומים? כי הם אמרו שירד שאול קעילה ולא ירד ושיסגירוהו בעלי קעילה בידי שאול ולא נסגר בידו, תהיה התשובה בשתי אופנים. האחד שכבר הושרשנו שהידיעה האלהית לא תטבל טבע האפשר, ועם היותו יתברך יודע מה שיהיה ומיעד עליו ומגיד מראשית אחרית, לא ימנע שתשאר הבחירה והרצון מוחלט לעשות כרצון איש ואיש, ולכן בהיות שהקדוש ברוך הוא הגיד העתיד להיות בירידת שאול על קעילה ובהסגירם אנשי קעילה את דוד בידו נשארה לשאול ולבעלי קעילה ולדוד בחירתם, ודוד הלך משם ושאול לא ירד על קעילה ואנשיה לא הסגירוהו, כי היה הידיעה האלקית בדברים העתידים האפשריים בלתי מכרחת טבע האפשר והבחירה. והאופן השני בתשובת זה היותר נכון אצלי הוא, שדוד לא שאל על מה שיהיה ויצא לפעל, כי אם על כוונת שאול ובעלי קעילה, והוא אמרו הירד שאול, רוצה לומר אם היה דעתו ורצונו לירד שמה? ואם היה דעת אנשי קעילה ורצונם להסגירו בידי שאול עם יעמוד שם בזמן ירידת שאול? והשיבו יתברך אמתת כוונתם ורצונם שהיה רצון שאול ודעתו לירד עליו, והיה דעת בעלי קעילה ורצונם להסגירו אם יהיה ביניהם בשעת ירידת שאול, וזה היה אמת בלי ספק ולא היה הגדת העתיד כי אם הגדת ההווה מרצונם, וכאשר ידע דוד כוונתם חלף משם ואין אם כן שינוי ידיעה בו יתברך:
פסוק יג:ויקם דוד ואנשיו וגו'. כאשר ידע דוד שהיתה כוונת שאול לרדת עליו קעילה והיתה כוונת אנשי קעילה (עם היות שהושיעם מידי פלשתים) להסגירו בידי שאול, יצא הוא ואנשיו ויתהלכו באשר יתהלכו, רוצה לומר שהלכו בדרך מקרה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ולשבת באיזה מקום יזדמן אליהם:
פסוק יד:וישב דוד במדבר במצדות, ר"ל שפעמים היה יושב במדבר בסלעים הגבוהים אשר שם ופעמים היה יושב בהר אחד שהיה במדבר זיף, ולהיותו נוסע ממקום למקום עם היות שהיה שאול כל הימים מבקש אותו הנה לא נתנו אלקים בידו כי לא מצא אותו במקום ידוע, והיה דוד יודע כל פעם ופעם שהיה יוצא שאול לבקש את נפשו, לפי שהיו עבדי שאול אוהבים אותו ומגלים את אזנו בסתר. ובהיות דוד במדבר זיף בחורשה שהוא היער, (טז) בא יהונתן לראותו ולדבר אתו ויחזק את ידו באלקים, רוצה לומר שאמר לו שיבטח בהשם וישען על קדוש יעקב, ואחרי שהאל יתברך המליכו וצוה לנביא שמואל למושחו מה יעשה בשר לו? (יז) וזהו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול ואתה תמלוך על ישראל, ובקש ממנו שיהיה לו למשנה במלכות, כי עם היות שאמר בראשונה ולא אם עודני חי כמו שפירשתי, הנה נתחרט ובחר בחיים עם היות שימלוך בימיו דוד ורצה להיות משנה לו כמו שהיה בימי שאול אביו, כל שכן שאין ביד האדם למות כאשר ירצה, ואם יחיה על אפו ועל חמתו מוטב היה שיהיה אליו למשנה אחרי אשר מלכותו מאת השם מן השמים ויתקיים על כל פנים. והודיעו שגם אביו יודע כן, כי נתפרסם הדבר שמשחו שמואל והודאת הבעל דין דבר גדול בדברים המסופקים, ולכן אמר וגם שאול אבי ידע כן (יח) ואז כרתו שניהם ברית לפני השם על הברית שכבר כרתו שניהם, לפי שבראשונה כרתו אותו בינם לבין עצמם ועתה כרתו אותו לפני השם, רוצה לומר לפני אביתר הכהן ובידו האורים והתומים כדי לחזק הענין עוד:
פסוק יט:ויעלו זיפים אל שאול וגו'. ספר הכתוב שעלו הזיפים אל שאול שהיה עומד בגבעה אשר שם ביתו ויגידו לו הלא דוד מסתתר עמנו במצדות. והמפרשים כתבו שזה הענין קדם לביאת יהונתן לדוד, ושפירושו וכבר עלו הזיפים קודם זה, ואין צורך, שהכתובים כסדרן, שאחרי שהלך יהונתן ושב לביתו הלכו הזיפים לגלות זה לשאול, (כ) והיה מאמרם ועתה לכל אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך, ופירושו אצלי ועתה הנה הענין מוכן בכל אשר תאוה, אם תרצה לרדת אתה לתפשו רד, ואם לא תרצה לרדת אתה אלא שאנחנו נתפוש אותו ונביאהו ונסגירהו בידך לנו להסגירו ביד המלך ולא תחוש אתה לרדת אחריו:
פסוק כא:ושאול אמר להם ברוכים אתם להשם כי חמלתם עלי, בגלותכם את אזני והיותכם מקנאים את קנאתי, אבל אני רוצה לרדת בעצמי אחריו לתפשו, (כב) ולכן לכו הכינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה בו רגלו, ר"ל חפשו וראו ודעו את מקומו אשר הוא יושב בו בכוון, ולא תסמכו על דברי שומע כי אם מי ראהו שם, והודיעם למה יזהירם כל כך עליו, באמרו כי אמר אלי ערום יערים הוא, ר"ל שאמר אדם המגיד לשאול שאינו שוקט במקום אחד אבל ערום יערים, מתנועע מן זן אל זן והיא ההערמה. או יהיה פירושו שדוד היה אומר פעמים רבות לשאול בעודו עמו כאשר היה שואלו איך היה מכה הפלשתי? ואיך היה נשמר מהם? היה משיבו שערום יערים ובערמה ובתחבולה היה בא אליהם, ואולי יעשה עתה באותו הדרך, ולכן צוה להזהר ממנו כי הוא מראה את עצמו היום במקום אחד ומחר במקום אחר, (כג) ולכן אמר דעו וראו מכל המחבואים אשר יתחבא דוד שם ושבתם והגידו אלי, ר"ל שיגידו לו האמת והנכון, ובהיותו בארץ אלך וחפשתיו מכל אלפי יהודה, רוצה לומר אכריח כל שרי האלפים אשר ביהודה שתהיה ידם עמי לחפש אחריו ולתפשו, ושיתפשו אותו ויבקשוהו כל שר האלף באנשי אלפו:
פסוק כד:(כד-כה) וזכר שאז הזיפים הלכו לפני שאול, רוצה לומר שקודם שהלך שאול הלכו הם לחפש אחרי דוד ושאול הלך אחר כך אחריהם, כי כאשר הודיעו הדבר לשאול הלך הוא ואנשיו לבקשו והוגד הדבר לדוד וירד מהסלע אשר היה שם אל המדבר כדי שיברח משם אנה ואנה (כו) והיה שאול כל כך קרוב לדוד שלא היה ביניהם כי אם הר אחד, ושאול היה מצד האחד מן ההר ודוד מהצד האחר, וההר אפשר שהיה הסלע שזכר או יהיה הר אחר, ולפי שראה דוד שכפשע בינו ובין המות היה נחפז ומהר ללכת ולברוח מפני שאול, ומאשר ראה שאול ואנשיו שהיה דוד בקרבתם והיה רוצה לברוח היו עוטרים אותם, רוצה לומר סובבים ומקיפים עליהם מכל הצדדים כדי לתפשם כעטרה שמקפת את הראש, אם לא שהאל יתברך אשר לו נתכנו עלילות הצילו מידו (כז) כשבא מלאך אל שאול לאמר שילך מהרה כי פשטו פלשתים על הארץ, ואז נצטרך לעזוב רדיפת דוד וללכת להלחם בפלשתים. ובמדרש (רות) (א"ה חפשתי בכל מדרש רות ולא מצאתי שום דבר מזה המדרש, אמנם במדרש תהלים ריש מזמור י"ח מצאתי המדרש כלו): אמרו חכמינו ז"ל נחפז ללכת, זהו שאמר הכתוב (תהלים קט"ז י') אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כיון שראה דוד את עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו אמר על חנם משח אותי שמואל בשם השם, היכן אותה משיחה? היכן אותה הבטחה? כל האדם כוזב אפילו שמואל, אמר לו הקדוש ברוך הוא כוזב? אני מעיד עליו שנאמן הוא, שנאמר כי נאמן שמואל לנביא להשם, ואתה אמרת ששמואל כוזב? מיד ומלאך בא אל שאול וגו'. אמר ר' יודן מלאך שליח היה, אמר ר' פנחס וכי השליח יועץ הוא שהיה אומר לו מהרה ולכה? אלא מלאך מן השמים, שנאמר ישלח משמים ויושיעני:
פסוק כח:וזכר הכתוב שעל כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות, רוצה לומר הסלע אשר נחלקו ונפרדו בו שאול מדוד, והמתרגם אמר שנחלק בו שאול אם יתעכב עד שיתפוש את דוד או אם ילך אחרי פלשתים, וכן הוא אומר במדרש (רות שם) סלע המחלקות, אמר ר' שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורים של שאול על דוד, מהם היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו, ומהם אומרים מלחמת ישראל קודמת, שבן ישי מצוי לנו בכל שעה, והוא שדוד אמר הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה: דבר אחר מהו סלע המחלקות? שבשעה שהיו דוד ואנשיו עוברים על אותו מקום, היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות איש שהיו אתו באותה שעה, והיו יורדים מעל סוסיהם ומשתטחים ונופלים על פניהם שם ואומרים ברוך שעשה לנו נסים במקום הזה, ולהיותו אז בסכנה עצומה אמר בשירו על זה (תהלים נ"ד ג' וכו') אלקים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני, אלקים שמע תפלתי וגו', כי זדים קמים עלי וגו':
