עסקי תבן וקש
וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽי-הוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת־קְעִילָֽה׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי־נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל־מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְ-הוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי־אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃
וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ ואנשו (וַאֲנָשָׁ֨יו) קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת־מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה׃
(שמואל א כג ב-ה)
הסיבה שהולכים אנשיו של דוד אחריו בפעם השניה, אף שבתחילה חששו, היא משום שבפעם השניה אומר לו ה' שהוא נותן את פלישתים 'בידו', וכתב 'משך חכמה' (תחילת פרשת כי תצא) שלשון 'לתת בידך', הכוונה, שלא יהיו לך כלל שבויים והרוגים. לכן הלכו אחרי דוד ללא פחד.
ובגמרא:
דרש ר' דוסתאי דמן בירי: מאי דכתיב "וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת־הַגֳּרָנֽוֹת׃" (שמואל א כג א)? - תנא: קעילה עיר הסמוכה לספר הייתה, והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש, דכתיב (=שכתוב): "וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת־הַגֳּרָנֽוֹת׃". ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי ממון, מחללים עליהם את השבת.
(עירובין מה.)
לכן יצאו למלחמה.
הוסיף הנצי"ב שלא רק מלך חייב לצאת על עסקי קש ותבן אלא כל מי שיכול, שכן דוד לא היה מלך באותה שעה.