פסוק א:ויאמר לו חלילה כו'. הנה על יהונתן יפלא איך עשה עצמו כשוכח את כל אשר עשה אביו כי כמה פעמי' הטיל על דוד את החנית ולולא ה' היה לו היה מומת כמה פעמי' ומה גם עתה שצוה להביאו במטה להמיתו לולא הברחתו אשתו וגם הלך אחרי שמואל וה' הטיל רוח נבוא' אל שאול ויפשיטהו מכל עניני העול' ולא זכר את דוד עד שברח מניות ואיך יאמ' יהונתן חליל' לא תמות וגם אומ' הנה לא יעשה אבי דבר גדול כו' ולא יגלה את אזני והלא כל פעם שרצה להמיתו עד כה לא גלה את אזנו. ועוד אומר אין זאת כי הן מלות משוללות הבנה. ועוד או' וישבע מה היתה השבוע' שנשבע עוד דוד. ועוד או' ויאמ' אל ידע כי יותר היה צודק יאמר ויאמר בש"וא הו"או ובפת"ח המ"ם.
פסוק ב:ולבא אל הענין נשית לב אל מלת חלילה לא תמות ולא אמר אל תירא לא תמות כי מלת חליל' לא תאמר רק על מה שהו' חולין לעושה הדבר או על דבר נמנע בתכלי' מש"כ בזה כי בכל טעם היה עורר את חניתו ומטילה להמיתו לולא ה' שלא אנה לידו יאמר לא יעשה כן אבי כי הלא נשבע לי כמדובר למעלה וישבע שאול חי ה' אם יומת ועל כן אמ' חליל' לא תמו' כלומ' הלא לא יחל דברו וארז"ל לא יעש' חולין את שבועתו וזהו חליל' לומ' חולין הו' לו כי נשב' לי ולאיעש' שבועתו חולין ועוד כי הנה לא יעשה אבי דבר כו' ולא יגלה את אזני ושמ' תאמ' כי לאהבתי אותך יסתיר ממני זה אינו כי ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה האם אין זאת שגלה לי כשרצה להמיתך והוא אומרו למעלה וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד כו' ויגד יהונתן לדוד כו' וא"כ כאשר גלה לי אז גם עתה לא יסתיר מיתתך ממני וישבע עוד דוד ויאמ' ידוע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ולכן יסתיר פן תעצב לומר כי בפעם ההיא שאמר לך מענין מיתתי לא ידע אז שמצאתי חן בעיניך כי אם פעם אחת אך אחרי כן ידע פעם אחרת כי הפלגת לדבר לו עלי טוב' עוד שנשבע לבל ימיתני לכן עתה שהיכלה ידיעתו שאהבתני יסתי' ממך וזהו ידוע ידע כו' ושבועתי היא כי ויאמ' בפועל אל ידע זאת יהונתן פן יעצב וזה אמרתי על טענה דסלקת מינה ואמרת הנה לא יעשה אבי דבר גדול כו' ועל מאי דפתחת בה מענין השבוע' שנשבע אני אומ' ואולם חי ה' וחי נפשך כי עבר עליה כי כפשע ביני ובין המות כי ברדת מהחלון היו שומרי הבית לפני הפתח כפסיע' בינ' לביני. או יאמר מעין הקוד' חליל' לא תמות כי יחל דברו אשר נשבע לי חי ה' אם ימות ושמ' תאמ' אולי התירו לו את שבועתו הנה לא יעשה אבי דבר גדול או קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אין זאת דבר להסתי' ממני כי אח' שהשבוע' היתה לי אין להתיר בלי ידיעתי ויאמר ידוע ידע אבי פעם אחר פעם כי מצאתי חן בעיניך ויאמ' אל ידע זאת כו' ובכן עש' התרה בלי ידיעתך והראיה כי ואולם חי ה' כי כפשע ביני ובין המות שהוא דבר שהיה דומה לפשעי ולא פשע ממש הפסיק ביני ובין המות שהו' שעש' מיכל להבריחני שפשעה באביה ואינו פשע שבמקום עון אין שומעין נמצא שדבר שהוא כפשע ולא פשע הוא מה שהיה ביני ובין המות שאלמלא היא הייתי מומת:
פסוק ה:ויאמר דוד כו'. הנה היה ר"ח שני ימי' כאו' אח"כ ממחר' החדש השני. ונבא אל הענין אמר הנה חדש מחר שנאכל יחד עם המלך ואנכי ישב אשב שני פעמי' בשני הימים עם המלך לאכול בתמיהה כי איככה אהיה עמו שני ימי' רצופי' בנסיון סכנה אולי יכני ביו' א' מהם שאני מצוי אצלו כי טוב לדעת תחלה טרם אהיה עמו מה בלבו לכן ושלחתני מהיום ונסתרתי בשדה עד הערב הג' שהוא יום ג' מחרת של יום שני של ר"ח אם פקוד יפקדני אביך לאמר מדוע לא בא בא' משני הימים כאשר היה שאמר מדוע לא בא גם תמול גם היום וזהו כפל פקד יפקדנו ואמרת נשאול נשאל שנשאל שני ימים להיו' בית אביו בהם כי זבח הימים שם בזמן הזה שנה שנה וזה יהיה האות אם כה יאמר טוב שלום לעבדך. ואם חרה יחרה על היום הא' ועל שני דע כי כלתה כו' ועשית חסד לגלות את אזני כי בברית שבועת ה' הבאת את עבדך עמך שאם לא כן הייתי בורח ממך כי בשלך הצער הגדול הזה עלי על מלכותך ומי יחוש חוץ ממך לכן העמידני על האמת ואם יש בי עון אינו לאביך כי אם לך הוא המלכו' כי אני בא בתחום לכן המיתני אתה ואל אביך למה זה תביאני:
פסוק ט:ויאמר יהונתן חלילה לך כו'. ראוי לשית לב שהל"ל חלילה לי. ב' כי אומרו כי אם ידוע אדע כו' פסוק בלי גיזרה כלל. ג' או' מי יגיד לי או כו' כי מלת או מיותרת כי הראוי יאמר מי יגיד לי מה יענך אביך קשה. ד' מה זו שאלה מי יגיד לי הו' עצמו כמאמרו ולא אות' אגיד לך. ה' למה אמ' נצא השדה ולא דבר לו שם את כל דבריו. ו' או' ה' אלהי ישראל בלי גיזרה. ז' או' ולא אז אשלח שהל"ל כי אז אשלח. ח' א' כה יעשה ה' ליהונתן מה הוא אשר יעשה. ט' או' כי ייטיב כו' אם ייטיב הרעה למה יגלה את אזנו ישלחהו אם אז טוב לו. י' או' ולא אם עודנו חי שהם דברי' משוללי הבנה וכן אומרו ולא תעשה כו' הוא פסו' בלתי מובן. י"א אומרו את חסדך איך יצדק אחר אומרו שלא יעשה עמו חסד ה' ושלא ימות. י"ב או' ולא בהכרית ה' את אויבי דוד מה הוא הדב' שלא יהיה בהכרית ה' את אויבי דוד ומה הם אויבי דוד. י"ג או' איש מעל פני האדמ' מי הוא האיש הלז ואחר אומרו אויבי דוד איך אומ' איש ל' יחיד. י"ד או' עם בית דוד מאן דכר שמיה דבית דוד והל"ל עם דוד. ט"ו או' ובקש כו' שאין לו הבנה כלל. י"ו או' ויוסף כו' כי אדרבה על שאהבו לא היה צריך להשביעו ביותר. י"ז או' כי אהבת נפשו אהבו כבר נאמר למעל':
פסוק ט:אך הנה דוד אמר אליו שהיה מזכירו שבועת ה' שביניה' לאהב' ולהטיב זה לזה ובכן אם אביו יאבה להמיתו ויכסה ממנו ימצאנו עון וז"א כי בברית ה' הבא' את עבדך עמך וגם אמר ואם יש בי עון המיתני אתה כו' אמ' לו תחל' על מאי דסליק מיניה מה שאמרת אם יש בי עון המיתני חלילה לך מעון ואשר רמזת לי מענין שבועתי שימצאני עון אם אסתיר הנה לא כדברך שאמרת ואם חרה יחרה לו דע כי כלת' הרעה מעמו ואגיד לך כי הנה אפשר שיחרה לו ולא כלת' הרעה ואיך אומר לך שכלתה הרעה כי לא אאשם אם לא אגיד כאשר אם חרה יחרה בלבד כי אם כאשר ידוע אדע ידיע' כפול' כי כלתה הרעה כי אם פעם א' יאמר בכעס להמיתך אפשר יחזו' בו אך אם ידוע אדע שיחזו' שנית להחזי' בדבר וגם לא שיחרה אפו עלי בלי הזכירו לבא עליך כאשר אמרת כי אם שיסכי' לבא עליך בפועל ולא אות' אגיד לך אז אאשם אך לא אם חרה יחרה אפו עלי בלבד וז"א כי אם אות' וכו' שהוא לא כדברך כי אם כו' כמדובר.
פסוק י:והשיב דוד ואמר כי אינך חייב להגיד אם לא בהסכימו בפי' לבא עלי אך לא אם יחר אפו וידב' לי קשות על שני הדברי' אני אומר אם יסכי' לבוא עלי להמיתני מי יגיד לי כי יראוך כי תבא אלי ותמנע מפחד אויביך ואל מה שאמרת שאם לא יעש' רק שידב' לך קשות שאינך חייב לחשוב שכלתה אלי הרעה ולהגיד לי הלא נהי שלא תגמור בדעתך כי להשמיד בלבבו אך ראוי הוא שאדע סגנון מה שיתרה וקושי הדברים שאשפוט בשכלי אם כדאי הקושי לברוח אם לאו וזהו או מה יענך אביך קשה ושיעור הכתוב מי יגיד א' מהשתים או מה שאמרת לבא עלי או מה יענך קשה.
פסוק יא:ולהיו' שכונת יהונתן להעמיק מה שבין שניהם בין על אופן הגדתו ענין אביו בין על ברית' גם לזרע' והם דברי סוד נכמס אמ' לכה נצא השדה מקום שאין אזנים שולטות כיישוב כאש' שיבחו בגמ' את הדוברי' סודות' ומועצות' בשדה במקו' שאין אנשי' ושם ויאמ' יהונתן אל דוד ה' אלהי ישראל ל' שבועה כי אחקור את אבי כו' והנה טוב אל דוד ויהיה כי לא אז אשלח אליך שלא יזדמן שליח אז וגליתי אני בעצמי את אזנך ואם יתהפך שיהיה לבבו לרעה כה יעשה לי אלהים כמו שיחפוץ לעשות לך וכה יוסיף כי שני דברים אעשה א' להשתדל שייטיב יהונתן הנז' אל אבי את הרעה עליך. שנית כי וגליתי את הרעה בעצמי את אזנך ושלחתיך כו' ועוד אני אומר שתהיה בריתנו ביני וביניך כי לא בלבד אם עודני חי כי אז ולא תעשה עמדי חסד ה' והוא כי חסד ה' הוא חסד של אמת שעושה ה' בלי כוונת תגמול כך החסד שעושה האדם עם המתי' הוא כחסד ה' שהו' של אמת בלי תקות תגמול וזה יאמר ולא בלבד אם עודני חי אשר אז לא תעשה לי החסד שתעשה חסד ה' שאינו חסד שעושי' עם המתי' כחסד ה' בלי תקות גמול כ"א גם ולא אמות ולא תכרית את חסדך מעם ביתי והוא כי במקו' אמו' אם אמות שלא לפתוח פה לשטן אומר ולא אמו' תהיה חסדך שלא תכרית את חסדך שאתה עושה עמי בחיי גם אחר מותי מעם ביתי עד עולם שלא תאמ' מית רחמך פרוק וכן גם אני אם תמות את' ושלא לפתות פה לשטן אמר במקום אם תכרת אתה אמר ולא אכרית גם אני חסדי הנז' בהכרית ה' את אויבי דוד כלומר את דוד ועל שהכרתה משמע בשני עולמות אמר ונשמר ופיר' שהוא איש שהוא דוד מעל פני האדמ' ועל זה ויכרות יהונתן עם בית דוד שהוא אם ימות דוד כמדובר ואומר שמואל הנביא אשר כתב את הספר הזה הנה יהונתן עלה בדעתו שיצטרך בית דוד אליו ולא היה כן ביתו עם כי השי"ת בעצמו הוא אשר בקש מיד אויבי דוד כי הוא ית' אפוטרפוס שלו ועם שדוד כבר נשבע לו מאז הוסיף עתה להשביעו שני' באהבתו אותו ומה היתה השבועה שהוסיף להשביעו הלא הוא שנשבע לו כי אהבת נפשו אהבו:
פסוק יח:ויאמר לו יהונתן מחר כו'. הנה דוד אמר לו שימתין עד ערב השלישי' הוא של יום שאח' ו' ר"ח השני אמר לו יהונתן ערב ר"ח הא הנה מחר חדש ומיד ונפקדת כי יפקד מושבך מיד ביום החדש הראשון כלומ' ואין להתעכב עד השלישי להשיבך דב' כי אם ושלשת הימים עד יום השלישי תרד מאד מתן המלך לכן ובאת מחר אל המקום אשר נסתרת, שם ביום שלא היה ר"ח כי אם יו' המעשה כי מחסידותם היה מחמירי' על עצמם ממעשה ביום ר"ת ואמר על השדה שנסת' כשאמר לו וישבת בסתר ונחבאת אשר שם היה מה שפייס יהונתן את אביו והחזירו אליו גם עתה הסתר שם וישבת אצל האבן כו' שהוא מקום מסויים ושם צדה של אות' אבן אורה החצי' ולא פעם אחת בלבד פן יורגש לנער הענין כי לא לכוונת ירות חצים למטרה אני עושה כי אם לאיזה סימן על שלשת החצים שיריתי פעם א' צדה אורה ולא בכיוון ואעשה כן כדי לשלח שיביאון לי לירות שנים למטרה בכיוון לומר אם בשני פעמי' לא כוונתי אל המטרה אכוין עתה שהוא להסתיר דבר ואז אשלח את הנע' לך מצא את החצי' כו' ואחר אומרו שאם יאמר לעל' הנה החצי' ממך והלאה שילך כי הוא סי' כי רעה בלב המל' אמר אזי תדע שתפרד ותלך והדב' אשר דברנו מקיו' בריתנו לעול' לא ישכח כי הנה ה' כו':
פסוק כד:ויהי החדש ויק' יהונתן ממקומו שהי' תחל' דוד בין המלך ובינו ועתה שנפקד דוד קם לבלתי שבת אצל אביו דלאו אורח ארעא וישב אבנר מצד שאול אשר מתחל' היה אחר יהונתן רביעי למלך ועתה בוש אבנר לישב סמוך למלך ממש במקום דוד על כן שיעור מקום דוד הניח ריקן בין המלך ובין אבנר נמצא כי ויפקד מקום דוד והיה בלב יהונתן שביום עצמו יראה מה בפי המלך וילך השדה להשיב את דוד ע"י החצים והנער אלא שלא דב' שאול מאומה ביום ההוא כי אמ' מקרה הוא כו' והוא כי הוא גם ששאול היה אויב לדוד לא היה מסכל ערכו כי גדול וצדיק היה ואדרבה כל משטמת לבו לא היתה כי עם על כי היה ה' עם דוד ולא עמו כמאמר הכתוב למעלה ויירא שאול מלפני דוד כי היה ה' עמו ומעם שאול סר:
פסוק כד:ובזה נבא אל הענין כי ביום הראשון לא דבר מאומה כי אמר בלבו מקרה הוא כי שימש מטתו כי ר"ח היה ואינו טהור כד"א אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וזהו מקרה הוא ואמר מה שלא בא על כי לא טבל כעת הוא כי הוא ה' עמו ובהיות ה' עמו אינו מתיירא ממנו כי ה' שומרו אך טרם יטהר אין ה' עמו ויירא ממני פן אמיתהו וזהו בלתי טהור הוא כאשר לא טהור שהוא כי משולל מה' שהוא טהור הוא דוד כאשר דוד לא טהור ועל כן לא בא כי ירא פן בהיותו בלתי ה' שהוא הנקרא טהור אמיתנו ואין ה' עמו לשומרו:
פסוק כח:ויען יהונתן כו'. ראוי לשים לב אל כפל או' נשאל נשאל. ב' אומר והוא צוה לי אחי שהוא משולל הבנה שאם הוא שאחי דוד צוהו ללכת היה לו לומר וצוה לי אחי. ג' מלת ועת' שהיא מיותרת. ד' או' אמלטה נא כי אין לשון זה צודק אלא במי שנמלט ממות וכיוצא אך הוא לא אמר שהיה הולך אלא בשביל זבח המשפחה. ה' או' ואראה את אחי כי לא לראותם אמר שהיתה ההליכ' רק לשמוח עמהם בזבח. ו' או' ע"כ לא בא כו' כי כל זה הוא מיותר כי ידוע הוא כי על זה היה כל מה שבא לתת טעם עליו. ז' או' בן נעות המרדות מהו התואר הלז ואם הוא מז"ל כי שאול היה משרי בנימין בפלגש בגבעה וכאשר הלך עם אחיו לחטוף איש את אשתו לא המתינה שיחטפנה כ"א היא באת אליו שיקחנה וראוי לדעת איזה יחס יש לאותו ענין עם זה וכן באו' ולבושת ערות אמך מה ענין ערות לאמו בזה. ח' או' כי הכלימו אביו הראוי יאמ' וכי הכלימו אביו.
פסוק כח:אך יאמר לא הלך בלי רשות כי נשאל ממני ולכן יאמר אביו ואתה למה נתת לו רשות עד תשאל לי לז"א נשאול נשאל שני פעמים פעם א"פ ולזה בושתי מלהאריך להשיב פניו וגם שלא היה רק עד בית לחם וישוב. ועוד טעם שני שלא היה פנאי להמתין כי ויאמר שלחני נא שהוא עתה טרם יארך הזמן ויעבו' והוא צוה לי כו' אחר שהיחל לפייס בא לגלות האמ' ומה גם שעדיין לא נתפייס לגמרי גלה לו האמת ואמר הנה עד כה אמרתי מה שאמר לי שאומר לך הוא כי זבח משפחה כו' כאו' ויאמר כו' אך האמת הוא כי והוא צוה לי כי עשה צואה כהולך למות כד"א צו לביתך כי כן צוה לי באומרו כי אחי הוא כמצוה לאחיו והוא כי ראה כי כלתה הרעה מעמך והרי הוא כמת כי לא ימלט ממך לכן ועתה בעו' שיש לי הנפש שעדיין לא נמצא לפניך משבאת מניות להמיתו אמר אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא כעת מחרב אביך ואראה את אחי טרם ימיתני אחרי כן ולא אמות טרם ראותי אותם ואחר אומרו תחלה שמה שנשאל היה על זבח משפחתו ואח"כ הטעם השני שהוא כהולך למות ונמלט כעת לראות את אחיו טרם ימיתהו אמר דע לך כי על כן שהוא על הטעם השני הזה הוא מה שלא בא אל שולחן לא מהטעם הראשון כי זה השני הוא האמת. על כן כשמוע שאול את הדבר השני חרה אפו ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות שכמו שהיא העוות להמרידנו בחרם שהחרימו כל ישראל שלא לתת אשה לבנימין אם לא על ידי חטיפה והיא באה אלי שאקחנה בלי חטיפה כך ממנה נמשך לך להמריד את דוד בי נמצא שע"י כן ימשך לך בושתו לערות אמך כי תהיה לה לבושת ערותה שיהיה לה מזכרת עונה שרידפה את מאהביה להעבירני על הגיזרה לכסות ערותה כי כל הימים כו' ועתה שלא בא אל שולחני וברח הוא מורד במלכות ובן מות הוא וזהוא ועתה שלא וקח אותו כי בן מות הוא אז השיב למה יומת מה עשה כלומר כי לא עשה מרד במעשה כי אם בשב ואל תעשה לא בא אל שולחניך אז ויטל כי' ויקם כו' ועם שהיו שתים דעות א' על דוד שכלתה הרעה מאתו. ב' על שהכלימו לא שת לבו רק על צרת דוד אוהבו וזהו ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד שהוא על הנוגע אל דוד כי על מה שהכלימוהו לא שת לבו כי הלא אביו הוא והכלמת האב לבן אין בה חשש לגבי הבן וזהו כי הכלימו אביו כלומ' מה שנעצב הוא אל דוד כי אשר הכלימו אביו הוא ואינו מן התימא ומסייע לזה טעם טרחא במלת הכלימו:
פסוק לו:ויאמר לנערו כו'. הנה מתחל' רצה לירות ג' חצים כאשר נדברו שניהם לירות למטרה ג' חצים ב' פעמי' להסתיר דבר שיראה כי אין הכונ' רק ללמד את עצמו קשת בל יבין הדב' הנער וכן בבא הענין אל הפועל יהיה בלבו לירות ג' חצים וכן אמר לנערו רוץ מצא נא את החצי' אשר אנכי מורה אלא שאח"כ הוחם לבבו ולא עצר כח לסבול מלדבר עם דוד עד יורה חצים רבים ושב מדעתו הראשון ומיד בחץ הא' עשה כונתו כי מאז היה דעתו לירות ג' חצים ניחץ ויצו את הנער ירוץ למהר הדב' שלא יצטרך הנער אחר יריית החצי' ללכת להביא' ואחר ששלחו והתחיל לרוץ נמלך לעשות הענין בחץ אחת ומה עשה ירה החצי ממקום שהי' בו הנער והלאה כדי שישמע דוד ממקומו באמו' לנער הלא החצי ממך והלא' ויבין שילך להלאה כי רעה בלבב שאול.
פסוק לח:אז וילקט את החצי ההוא ויבא אל אדוניו והנה בהיות כי לא ירה רק חץ א' היה קל שיבין הנער כי הלא דב' הוא שאם היה להתלמד לירות אל המטר' למה לא ירה רק חץ א' אמ' כי מה' יצא שעם היות חץ אחת בלבד עכ"ז והנער לא ידע מאומה ואמר אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר עם שאין צריך לאומרו יהיה כי הנה כאשר אז נדברו שניה' לעשות סימן ע"י החצים לא היתה הכונה לשוב לדבר עמו כי אם שעל ידי שמוע דוד הנה החצי' ממך והלאה לבבו יבין שירחיק נדוד ויהונתן ישוב העירה ואיך עתה קם דוד ודבר עמו אך הוא כי הם חשבו שימצאו בשדה בני אדם ואם ידברו יחד יבא לאמר לשאול על כן היה האות ההוא כי אלו היה עולה על לבם שלא ימצא שם איש לא היה צריך לירות חצי' כי הם ילכו וידברו איש אל רעהו אך כאשר ירה החצי ויראו כי אין איש ואך יהונתן ודוד ידעו את הדבר אצ"ל הסי' כי אפילו דבר יריית חץ לא ידע איש כי עבר לא שם איש אזי אמר יהונתן אל הנער לך הבא העי' והוא לבדו נשאר פה אל פה לדבר עם דוד ואשר חשב הוא חשב גם דוד ומה גם כי ראה כי נשאר שם יהונתן והנער איננו קם דוד ויפל לאפיו וישתחו ג' פעמים להודות לו כי שלש פעמים הציל ממות נפשו א' כאשר אמר שאול ליהונתן וכל עבדיו להמית את דוד ויגד יהונתן לדוד כו'. ב' כאשר נתן לו רשות מערב יום החדש לבלתי בא אל שולחן המלך ונתן התנצלות לאביו. ג' זאת שבא עת' להבריחו וישקו איש את רעהו נשיקה של פרישות ויבכו איש את רעהו אינו אומר עם רעהו רק את רעהו כי זה בכה את זה וזה את זה יהונתן על צער וטלטול דוד ודוד על צער יהונתן והנה ליהונתן היו שתי צרות א' צערו עם אביו על דוד. ב' היה נעלם כעת כי יעבור בשלח והנה בתחלה לא הגדיל בכי דוד כי לא היה בוכה רק על צערו זה שהיה עם אביו לו אך כשהפליג בבכי באהבתו אותו ומה גם אחר שוישקו איש את רעהו שהוא דבקות רוחא ברוחא ובדוד היה בו רוח הקדש העירתו רוחו להרגיש מיתת יהונתן כי לא כל הנאהבים מרגישי' צרת רעיהם ואז הגדיל הבכי וזהו עד דוד הגדיל בראות יהונתן הגדלת בכי דוד על בכייתו אמר אין זה כי אם שרוחו מעירו כי צרתי רבה מצרתו כי הוא בור' ממות וינצל ואני לא אנצל ח"ו על כן מיד אמר לו לך לשלו' כלומר כי אתה צרתך תהיה להנצל להיות שלום מש"כ אני לכן אשר נשבענו שנינו כו' בין זרעי כו' תזכו' שהוא שירחם דוד את זרעו אחריו ואת זה זכר ויאסוף אליו את מפיבושת בנו: