פסוק א:ויברח דוד מניות ברמה וגו'. הנה דוד הלך ליהונתן להיותו בוטח באהבתו ובאמונתו ואמר לו מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי? (ב) ויונתן השיבו שלא היה רצון אביו להמיתו, כי אלו עשה אביו דבר קטן או גדול היה מגלה אזנו ולמה יסתיר הדבר הזה ממנו? ומאחר שלא גלה לו היות כוונתו להרגו יורה שלא כוון לזה, והיתה מחשבת יונתן שהטלת החנית ומה ששלח מלאכים לשמור את הבית והלך אחריו לניות לא היה בכוונה רעה כי אם מפאת חוליו השחוריי בעת שהרוח רעה מבעתת אותו:
פסוק ג:ודוד השיבו אין טענה מאשר לא הגיד לך אביך כוונתו, שזה היה לפי שידע אביך כי מצאתי חן בעיניך, ולכן אמר להעלימו ממך פן תעצב, ואולם אין ספק חי ה' וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות, ר"ל כי כפסיעה קטנה היתה שם ביני ובין המות:
פסוק ד:ויהונתן חשש בדבר אולי היה האמת כדברי דוד, ולכן אמר לו מה תאמר נפשך ואעשה לך, ר"ל מה יגזור שכלך שנעשה? לדעת האם כוונתו כמו שאני אומר או כמו שאתה חושב, (ה) ואז בחר דוד הדרך שזכר הנה חדש מחר ואנכי ישוב אשב עם המלך לאכול ואחר האכילה הזאת תשלחני ונסתרתי בשדה עד עת הערב השלישית, רוצה לומר מהיום השלישי שהיה ביום החדש השני שהיא שלישית לאותו יום שהיו מדברים בו. או יאמר אנכי ישוב אשב עם המלך לאכול, שביום החדש תמיד היה מנהגו לישב עם המלך לאכול ובאמרו עם המלך פירוש שהיה מושבו סמוך אליו כמו שאזכור, ועתה תשלחני ולא אלך לאכול שמה, וזה יורה על היות המנהג תמיד ביניהם שדוד ויונתן ביום החדש וביום המועדים היו אוכלים על שלחן המלך, (ו) ולכן תכלה הנסיון והבחינה באמרו שמחר ביום החדש הראשון או היום השני מהחדש אם פקד יפקדני אביך תאמר אתה נשאול נשאל ממני לרוץ בית לחם לשמוח שם עם משפחתו כי זבח לכל המשפחה שם, (ז) ואם כה יאמר טוב אז נדע ששלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו, והיה הנסיון הזה לפי שאם יחרה אפו על הליכתו יורה שהיה דעתו להרגו ונעצב על שברח ונמלט, ואם יאמר טוב יורה שלא יחוש להרגו ונפשו טוב עליו, וגם היה הנסיון והבחינה כי אם היה לבו של שאול רע על דוד, הנה ימצא תואנה באומרו שברח מלפניו ושהיה מפני זה בן מות כדי להרוג ולא יעצור כח להעלימו בלבו אבל יגלה הדבר:
פסוק ח:ואמר שבמה שישתדל בזה יונתן ובמה שיגלה לו כוונת אביו יעשה עמו חסד גדול, ושראוי לו לעשותו כי בברית ה' ובשבועה בא שניהם, וא"ת שהברית לא יכפר על העונות לזה אמר ואם יש בי עון והמיתני ועד אביך למה זה תביאני? ולפי שהרגיש יהונתן בדברי דוד שהיה מספק באהבתו אם יגיד לו כל האמת אם לא, (ט) השיבו חלילה לך, ר"ל מלחשדני, כי אם ידוע אדע וגומ'. ואפשר שיפורש הכתוב ולא יחסר בו מלת לחשדני, ויאמר יהונתן אלו היה איש אחר במקומך באמת לא אגלה סוד אבי בעבורו ואכסה עליו, אבל לך אשר אהבת נפשי אהבתיך, חלילה לך שאם אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך שאז לא אגלה את אזנך כי מיד אגלה אותו אליך ולא אעלים דבר.
פסוק י:ואז אמר דוד מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה, ופירשו בו המפרשים מי יגיד לי אם שלום יענך או מי יגיד לי מה יענך אביך קשה, ושמסוף הפסוק ידענו חסרון ראשיתו. ואני אחשוב שדוד אמר בזה שני ענינים. האחד דרך שאלה מי יגיד לי רצון אביך וכוונתו הטובה היא אם רעה? והשני דרך צעקה או מה יענך אביך קשה! ר"ל אוי לי על שברי על אשר יענך אביך קשה ואפחד מאד אם יגעור בך בעבורי, כי יתחמץ לבבי אם תשא קלון וגערה עלי, ובזה נבא מה שקרה אחרי כן כמו שיבוא, ואמר מה יענך, לרמוז על רוב הגערה שיגער בו, ע"ד (תהלים ל"א כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כאלו אמר בלשון צעקה אוי ואבוי מה יענך אביך דברים קשים בעבורי! (יא-יב) ויהונתן לפי שרצה להרבות עמו בדברים, וחשש שמא ישמעהו אדם בהיותם בעיר כי יש אזנים לכותל, אמר לכה ונצא השדה ויצאו ושם אמר לדוד ה' אלקי ישראל כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית, ורצה בזה לומר ראה כמה יקרה בעיני נפשך וכמה חמורה בלבי סכנתך, כי באלקי ישראל נשבעתי כי אף שאחקור את אבי כעת מחר ומחרתים והנה טוב אל דוד לפניו, עדין לא אשלח אליך לגלות את אזניך, כי לא אסמוך על זה עד שארבה לחקור עליו יותר ואבוא עד תכונתו בלי ספק מה שיהיה בהפך כשלא אמצא הטוב לפניו, כי כה יעשה לי אלקים אם לא אגלה את אזנך והלכת לשלום, דחמירא עלי מאד סכנתך. ואפשר לפרש הכתובים באופן אחר, שר"ל אם אחקור את אבי בימים האלה עד כעת מחר השלישית אם ביום הראשון מהחדש או השני ומצאתי שטוב אל דוד, ולא אז אשלח אליך על ידי שליח לגלות את אזנך? ויהיה ולא אז אשלח אליך בתמיהה, וכי לא אשלח אז לגלות את אזנך? באמת מיד אשלח לבשרך טובה. ואחרי שאמר שבענין הטוב ישלח מיד מלאכו לפניו לשישוב בשלוה הודיעו מה יעשה בהיות התשובה רעה (יג) וזהו כה יעשה ה' וכה יוסיף, כי ייטיב אל אבי את הרעה אליך, ר"ל כה רעה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כמו שאבי רוצה לעשות לך אם לא בעצמו ולא על ידי שליח מיד בלי שום ספק אגלה את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום, ולא תתעצב אם אצטרך ללכת ולהפרד ממני ולא תפחד מסכנת הדרכים, שעתיד אתה למעלה רבה להיות אלקים עמך כאשר היה עם אבי, ר"ל שתמלוך תחתיו:
פסוק יד:ולא אם עודני חי וגו'. פירשו המפרשים כלם בו ולא אשאל ממך דבר אם אהיה עדין חי כשתמלוך, כי אינני ירא שלא תעשה עמדי חסד ה' (והוא החסד הנמשך מהברית אשר היה ביניהם שנקרא ברית ה') אם עדין לא אמות ואהיה חי באותו זמן, ועוד אמר ולא תכרית את חסדך מעם ביתי, ר"ל וגם כן ידעתי שלא תכרית את חסדך מעם ביתי, וגם בהכרית ה' את אויבי דוד, שהם כל זרע שאול, ידעתי שאתה תחמול עלי ועל זרעי, ולכן כרתו עוד ברית, והוסיף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, והיתה השבועה שאם לא יעשה דוד כן יבקש ה' זה מאתו על ידי אויביו שיפול בידם עליו. ומאשר מצאתי הפירוש הזה למפרשים רחוק מאד כפי מה שיכניסו בפסוקים דברים אשר אינם בכתוב, חשבתי בפירושם דבר אחר, והוא שאחרי שאמר יהונתן ויהי ה' עמך כאשר היה אבי, ר"ל שימליכו על ישראל, התפלל יהונתן שלא יהיה זה בחייו, כי יהיה לו באמת לבושת וגם לחרפה במלוך דוד בחייו, ולזה אמר ולא אם עודני חי, ר"ל ולא יהיה אלקים עמך כאשר היה עם אבי בעודנו חי, באופן שלא אגיע לימים שתעשה עמדי חסד ה', ר"ל חסד גדול כשלא אמות, כי בהקמת המלך ימית כל זרע המלוכה הקודם אליו לשלא יחזיקו הם במלכות, ולזה אמר כי יבחר שלא יהיה אז חי כדי לשלא יקבל אותו החסד האלקי שלא ימיתהו דוד. הנה אם כן אמר לא אבקש דבר על עצמי, כי לא אבחר בהיות בחיים חיותי באותו זמן, (טו) אבל אבקש על זרעי שלא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם, ולא בזמן שיכרית ה' את אויבי דוד איש מעל האדמה, ובזה נכנסה בו רוח הקודש ונבא על מה שיהיה בימי הגבעונים, שמתו כל זרע שאול ונמלט מפיבשת בן יהונתן בחמלת דוד עליו. הנה אם כן בקש על זרעו ולא בקש על עצמו, לפי שהיה בוחר שלא ימלוך דוד בחייו כמו שהיה באמת אחרי כן. ואין להקשות עליו ממה שאמר אח"כ יהונתן לדוד ואנכי אהיה לך למשנה. כי האנשים משתנים מרצון אל רצון ומחפץ אל חפץ כפי הזמנים וכפי העולה על רוחם, וגם כי אם היות רצון יהונתן שימות קודם המלכת דוד, אם האלוה ית' לא ירצה בזה ויחפוץ להמליכו בחייו אמר שאז יהיה לו למשנה:
פסוק טז:וזכר שכן כרת ברית יהונתן עם כל בית דוד, ר"ל שאחרי לכת דוד וברחו יהונתן יחמול על מיכל אשתו ועל אוהבי דוד ועבדיו אשר ישארו שמה שלא ירע שאול עמהם.
פסוק יז:והוסיף עוד יהונתן להשביע את דוד על זרעו, וכל זה מאהבה מסותרת כלומר שלא היה עינו רעה על המלכתו אבל היה בוחר בו וחפץ בטובו מעוצם האהבה אשר אהבו כנפשו. וחכמינו ז"ל (שבת פרק ה' נ"ו) פירשו ובקש השם מאויבי דוד, וביקש השם העון מיד דוד על אויביו, כשעבר על הברית ואמר למפיבושת (שמואל ב' י"ט ל') אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה ירבעם ורחבעם יחלקו את המלכות, הוי מאויבי דוד. ולפי זה יהיה ובקש השם מאויבי דוד מאמר כותב הספר, ואינו דברי אחד מהם. הנה התבארו הפסוקים והותרה השאלה החמשית:
פסוק יח:ויאמר לו יהונתן מחר חדש וגו'. קשור הדברים אצלי הוא, שלפי שדוד אמר מי יגיד לי, הבין יהונתן שהיה מספק אם באהבתו אם ירצה להגיד לו האמת, או אם ימצא תחבולה להגיד לו מבלי שירגיש אדם בדבר, ולכן השיבו יונתן לשני המובנים אשר יסבלו מאמרו, ואמר אם כוונת לומר מי יגיד לי אם אגלה אזנך כפי האמת ולא אונה אותך, אני אעשה שבועת השם אלקי ישראל כי אחקור את אבי וגו', כה יעשה השם ליהונתן וגו', ואם כוונת במאמרך מי יגיד לי באי זה אופן אגיד לך הענין שלא ידע אדם ממנו, הנה לזה אמר לו יהונתן מחר חדש, ולא היה זה דבור מחודש כי כבר אמר לו זה דוד, אבל יונתן הניח הקדמתו של דוד ועצתו אשר יעץ ועליה סמך עוד עצתו, וזה שאמר מחר חדש, רוצה לומר מחר יום ראשון של החדש ודרך כל אוכלי על שלחן המלך לבוא ביום מועד לשלחן (כמו שאתה אמרת) ותהיה נפקד כאשר יפקד מושבך, רוצה לומר כאשר יחסר מושבך בשלחן המלך או יעלה זכרונך לפני המלך.
פסוק יט:ושלשת תרד מאד, רוצה לומר תהיה נסתר שלשה ימים שלמים, והם שני ימי החדש הראשונים ויום השלישי מהחדש, ותרד מאד בעמק מקום ההסתר ובאותו מקום אשר נסתרת שם ביום המעשה, רוצה לומר אותו היום אשר נשבע שאול ליהונתן שלא ימות דוד שהיה אז גם כן דוד נסתר בשדה. ולפי שיקשה איך ישב דוד שם בסתר שלשת ימים בלי מאכל ובלי משתה? יהיה הנכון בפירוש הכתוב ושלשת שילך שלשת ימים אנה ואנה לאשר ירצה וירד מאותו מקום שלא יראהו אדם שם ובסוף השלשה ימים אמר ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה שאז יבא שמה לדעת התשובה. ואפשר עוד לפרש הפסוק על דרך המתרגם, ושלשת תרד מאד, רוצה לומר כשיעברו שלשה ימים שלא תלך לאכול על שולחן המלך תרד מאד ממעלתך בעיניו ויגלה רצונו בהכרח, כי תהיה פחות בעיניו ויהיה נקל אצלו להמיתך, וימצא העלה הזאת באמרו שאתה בן מות אחרי אשר הלכת שלא במצותו וברחת מלפניו. ופירש ביום המעשה, ביומא דחולא, רוצה לומר ביום החול שעשין בו מלאכה, לפי שההסתר הראשון היה ביומו של חול וההסתר השני הזה יהיה ביום ראש החדש, שלא היו בימים ההם נוהגים לעשות מלאכה ביום הראשון מהחדש, כי מפני קרבן היום היו פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני השם, וכן נראה מנבואת יחזקאל (סימן מ"ו) שיהיה בעתיד, וגם היום הנשים שומרות יום החדש מלעשות בו מלאכה. והאבן האזל היה אבן אחת סימן לעוברי הדרכים, ולזה נקראה אבן האזל. ואחרי שיונתן הניח מה שאמר אליו דוד בזאת העצה, הוסיף עליו להודיעו באיזה אופן יודיעהו מה שידבר אביו (כ) והוא אמרו ואני שלשת החצים צדה אורה, רוצה לומר ואני מוסיף על דבריך שאשליך ואטיל שלשה חצים כנגד השלשה ימים ההם, כלומר אטיל אותם לצד האבן שזכר. ואמרו לשלח לו למטרה, רוצה לומר לצד האבן, שתהיה האבן מטרה לחצים:
פסוק כא:והנה אשלח הנער לך מצא את החצים ואם אמור אומר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה, רוצה לומר אז אתה דוד קח אותו סימן והדבור אשר תשמע ובא, או קח הנער ובא, כי שלום לך ואין דבר בלב אבי ממה שחשבת חי השם, (כב) אבל אם כה אומר לעלם הנה החצים ממך והלאה אתה דוד לך כי שלחך השם, רוצה לומר האל יתברך הצילך מיד אבי ושלחך, והיה אם כן הסימן אם יאמר והנה, או יאמר והלאה, (כג) ואמרו והדבר אשר דברנו וגו', הוא כאמרו ואם תלך זכור תזכור הדבר אשר דברנו אני ואתה, כי אין בינינו עד כי אם האל יתברך וזהו הנה השם ביני ובינך עד עולם. הנה אם כן ההסתר בשדה היה מעצת דוד, וענין החצים היה מעצת יהונתן להגיד לו בדרך סימן דעת אביו שאול וכוונתו, ועם זה הותרה השאלה הששית:
פסוק כד:ויסתר דוד בשדה וגו'. ספר הכתוב שדוד הלך ליסתר בשדה כמו שהסכים עם יהונתן, ויהי ביום החדש, רוצה לומר הראשון, (כה) והמלך ישב על השלחן אשר שם הלחם לאכול. וי"ת וישב המלך על מושבו, ואסחר מלכא על שווייה, לפי שהיה מנהגם לאכול במסבה על המטה, אבל פשט הכתוב לא יעיד לזה דבר כי אם שישב שאול על מושבו והוא המקום הראוי והמיוחד לו בשלחן כפעם בפעם, אל מושב הקיר, ר"ל שהיו גביו סמוכות לקיר שהוא המקום הנכבד בשלחן ומה שאמר ויקם יהונתן, פירשו שהיה שאול בראש השלחן והיה המנהג שהיה דוד יושב אצלו ויונתן אצל דוד ואבנר אצל יהונתן, וישב עתה המלך במקומו ויונתן במקומו ואבנר אחריו, וכאשר נפקד מקום דוד שלא בא, לפי שלהעדרו נשאר יונתן סמוך לאביו בלי אמצעי, ולא היה ראוי לישב במקומו סמוך עם מקום אביו, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (עיין רש"י) אין דרך בן ליסב אצל אביו, ודוד היה בין שאול ויהונתן מזה הטעם בעצמו, ולכן קם עתה יהונתן ממקומו וישב אבנר מאותו צד שהיה שם שאול, באופן שיהיה אבנר בין יהונתן ושאול אמצעי ביניהם, ועם הבלבולים והנסיעות האלה שעשו נפקד מקום דוד והרגישו בחסרון ביאתו, והנה יהונתן הוצרך לישב ולקום ממקומו ולא ישב בתחלה כראוי, כדי שלא יבין אביו כי הוא היה יודע בדבר והוא בעצה שיברח דוד, (כו) ועל כל זה לא דבר שאול מאומה ביום ההוא לפי שאמר מקרה הוא, רוצה לומר מקרה קרה לדוד שלא בא ואותו מקרה הוא בלתי טהור, רוצה לומר שהיה דוד טמא מקרה לילה. או ששמש מטתו ויטמא עד הערב, או מטומאה אחרת ואין ראוי לאכול על שלחן המלך הטמא והטהור יחדו, והוסיף לומר עוד כי לא טהור, ואינו חוזר אל המקרה שזכר, אבל הוא חוזר לדוד, רוצה לומר אינו מהתימה אם קרה לו מקרה שאינו טהור, לפי שדוד אינו טהור בעצמו והוא מחשב ומתמיד בענין ניאוף, ולכן קרהו אותו המקרה הבלתי טהור כי רעיוניו על משכביו סליקו, או שמש מטתו יותר מהראוי:
פסוק כו:ואמנם ביום מחרתו, והוא היום השני מהחדש כשישב המלך לאכול נפקד באותו הדרך עצמו מקום דוד, ואז שאל אל יונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם? והנה היה מרוב שנאתו שלא קראו בשמו כי אם בן ישי למעטו ולהקל בכבודו (כח) ויונתן ענהו נשאול נשאל דוד מעמדי, רוצה לומר הלך דוד לשמוח עם משפחתו בבית לחם עירו, ולא הלך בלי רשות כי ממני לקח רשות בלכתו שמה (כט) וזכר שאמר דוד לו שתי סבות כאשר שאל ממנו רשות ללכת, האחת אמרו שלחני כי זבח משפחה לנו בעיר, והשנית אמרו והוא צווה לי אחי אמלטה נא ואראה את אחי, רוצה לומר שמלבד הזבח היה חפץ לראות את אחיו בארץ ומפני כן לא בא אל שלחן המלך. או יהיה פירושו כי היו לו שתי סבות ללכת לבית לחם, האחת אמרו כי זבח משפחה לנו בעיר, רוצה לומר אותו היום היו כל בני משפחתו זובחים זבחי שלמים להשם, והשנית והוא צוה לי אחי, רוצה לומר שאליאב אחיו הגדול ממנו צוה לו לדוד אחיו שילך שם, ומפני שתיהם שאל ממנו ועתה אמלטה נא, רוצה לומר מעבודת המלך וזה לא לאכול בזבח ולהנות ממנו, כי אם לשיראה את אחיו, ומפני זה לא בא עתה אל שלחן המלך (ל) וספר שחרה על זה אף שאול ביונתן בנו ואמר לו בן נעות המרדות, רוצה לומר בן האשה המעוותת ופורעת מוסר אתה, ואליה נמשלת בהיותך אוהב שונאי ושונא אוהבי, או יהיה מרדות מענין ממשלה, כמו (תהלים ע"ב ה') וירד מים ועד ים, יאמר שהוא בן אשה שאינה ראויה לממשלה, אבל היא מעוותת מהשררה ואינה נאותה לאדנות, והיה יונתן דומה אליה בתכונותיו, כי בהיותו בוחר בבן ישי יורה שהיה מואס בשררה ובשלטנות. וכפי המתרגם אפשר לפרש בן נעות המרדות על דוד, אמר וכי כבר הוא אומר זבח משפחה לנו בעיר אלא לכבוד משפחתו? והנה הוא בן נעות המרדות ממשפחת בוז. וחזר לגעור ליהונתן ואמר הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי, רוצה לומר איך נתת לו רשות לילך מכאן? אין זה כי אם להצילו מידי, כי כבר ידעתי זה ימים שבוחר אתה בבן ישי והוא באמת לבשתך ולבשת ערות אמך, רוצה לומר שיאמרו שאינך בני ושאמך זנתה עלי, אחרי אשר אהבת את שונאי ואינך מסכים עמי ולא חושש לכבודי, וזהו לבשתך ולבשת ערות אמך. ואפשר עוד אצלי לפרש לבשתך ולבשת ערות אמך, שאמר שאול שבחירתו בדוד לא יהיה לבשתו של שאול, כי דוד לא ימלוך בחייו והוא שאול יתקיים במלכותו עד יום מותו, אבל יהיה לבשת יהונתן ואמו, שישארו חיים אחרי שאול וימלוך דוד בחייהם והם יהיו לבשת וגם לחרפה להסרת המלוכה מהם (לא) וזה שהמשיך לומר עוד כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך, וזו הוא הבושה והכלימה לך ולאמך אחר מותי באמת, ועתה שלח וקח אותו אלי, רוצה לומר מאחר שאתה נתת לו רשות להלוך גם אתה שלח וקחנו אלי, כי הוא בן מות ואני רוצה להרגו.
פסוק לב:ויהונתן השיבו למה יומת מה עשה, רוצה לומר אם האל יתברך רוצה להמליכו אין עליו חטא משפט מות, כי הוא לא עשה כלום, ולכן אינו בן מות (לג) ושאול נתכעס כל כך שהטיל את החנית על יהונתן להכותו, ואז ידע יהונתן כי כלה היא ונגמר הדבר מעם אביו להרוג את דוד, וזה כי אם הוא היה רוצה להרוג את יהונתן לפי שהיה אוהבו, כל שכן וכל שכן שירצה להרוג את דוד עצמו.
פסוק לד:ואז קם יהונתן מעם השלחן לשתי סבות, האחת כי נעצב אל דוד, רוצה לומר שידע שמחוייב הוא שיפרד ממנו ויברח מפני אביו, ועל כן נעצב על הפרד חברתו, והשנית כי הכלימו אביו במה שקראהו בן נעות המרדות ובמה שהטיל את החנית להכותו, ולכן לא אכל לחם ביום ההוא:
פסוק לה:ויהי בבקר ויצא יהונתן. ספר שבבקר היום הנמשך והוא היום השלישי מהחדש יצא יהונתן השדה ונער קטון עמו, וזה שלא רצה לצאת שמה ביום החדש השני לפי שלא ירגישו בו אנשים, או שלא הלך באותו יום לפי שהיתה ההסכמה בינו ובין דוד שילך לנפשו ולא יבא שמה כי אם ביום השלישי כמו שזכרתי, ולכן אמר שהלך בהשכמת היום השלישי שהוא הזמן אשר יסכימו השרים לעשות טיול ותנועה ולצוד ציד ולירות בחצים. ואמר למועד דוד, רוצה לומר ליום השלישי שאז היה מועד דוד אשר שם עם יהונתן, ועם היות שהיה המועד לעת ערב לא ראה יונתן להמתין, לפי שכבר ראה לב אביו:
פסוק לו:(לו-לז) וספר שאמר לנערו רוץ מצא את החצים אשר אנכי מורה, ויהונתן ירה החצי בכח להעביר המטרה כדי שיוכל לומר לנער הלא החצי ממך והלאה, ועם היות שאחרי זה הוא בעצמו דבר אל דוד פנים בפנים הנה נצטרך אל הסימן לפחדו שמא יבא אדם בין כך ובין כך ולא יוכל עוד להתחבר עם דוד ולדבר עמו, ולזה עשה הסימן ואמר לנער הלא החצי ממך והלאה, (מ) וכאשר ראה יהונתן שאין אדם עובר ובא אמר לנערו שילך ויחזור עם החצים אל העיר ואז קם דוד מאצל הנגב ודבר עם יונתן. והרב המורה בפרק כ"א חלק א' כתב שפירוש להעבירו מהכוונה לא מהמטרה, ובפירוש הפרק ההוא כתבתי אני שההכרח המביא לרב לפרש להעבירו מן הכוונה וברח מלפרש אותו כפשוטו הוא, שהסימן אשר עשו יהונתן ודוד היה מפחד הרואים, ואחרי אשר היה להם מקום לדבר פנים בפנים יקשה אם כן למה ירה החצים שלא היה לו כבר בהם צורך? ולהתיר זה אמר הכתוב והוא ירה החצי, לא להכרח הסימן כי אם להעביר את הנער מהכוונה, שלא יחשוב שבא יהונתן שמה לדבר אל דוד, כי יהונתן בבואו אל השדה חשב שיעברו בו אנשים ולא יניחוהו לדבר אל דוד, וכאשר ראה שאין איש רצה לדבר עמו פנים בפנים וחשש אולי הנער בראותו שבא שמה ולא ירה חצים ושלחו אל העיר ונשאר שמה יכוון בתכלית ביאתו האמתי, ולכן כדי להעבירו מאותה הכוונה האמתית לתכלית אחר מדומה ירה החצי, זהו פירוש הרב וכוונתו באמת והוא פירוש מחוור:
פסוק מא:וספר הכתוב שהשתחוה דוד ליהונתן שלש פעמים, והם ממקום מושבו עד הגיעו אליו, שכן ראוי להשתחוות למלכים פעם אחת מהמקום אשר יראו אותו ממנו בתחלה, ופעם שנית באמצע הדרך בקרוב איש להשתחוות לו, ופעם שלישית בהגיעו אליו, וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו לקושי ההפרדה עד דוד הגדיל, רוצה לומר בבכי, (מב) ואז אמר יהונתן לדוד בבירור לך לשלום, ושהיה מגלה אליו כל אמתת הענין מפני אשר נשבעו שניהם בשם השם, ושהוא יתברך יהיה עד בינו לבינו ובין זרעם עד עולם. ואפשר עוד לפרש לך לשלום ושלא יחשוב שהאהבה ההיא תבדל ותחרב עם ההפרדה, כי השם יהיה עד לעולם לשיאהבו איש את אחיו תמיד. הנה התבאר מזה מעלת אהבת יהונתן לדוד עד שהיה חפץ שימלוך, ואולי על זה אמר שלמה בנו (משלי כ"ב י"א) אוהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך:
