פסוק א:ויברח בעוד התנבא שאול היה לו זמן לברוח:
פסוק א:מה עשיתי רצה לומר מה חטאתי בפני עצמי או מה עוני כו' לפני אביך בחטא הנוגע למלכות:
פסוק ב:השאלות
הלא שמע יונתן כי שלח לשמרו וכי רדף אחריו לניות?:
פסוק ב:ויאמר לו, יונתן חשב שמה ששלח לשמרו, לא היה כדי להמיתו רק להביאו אצלו שלא יברח, והביא ראיה על זה שאחר ששאול אינו עושה דבר בלתי עצתו, אם היה רוצה להרגו היה מגלה את אזנו, ולכן אין זאת פי' לא להרגך צוה לשמרך רק בהפך לשמרך שלא תברח מלפניו:
פסוק ג:ידוע ידע, דוד השיב כי נהפך הוא, מה שלא הודיע לך זה מפני שאינו מתיעץ ומסופק עוד על זאת רק גמר בלבו להרגו, ולכן העלים מיונתן האוהב את דוד בל יעצב, והביא ראיה כי הלא כפשע ביני ובין המות, עת הטיל עלי החנית וזה אות כי כלה ונחרצה אצלו להמיתני:
פסוק ה:הנה חדש מחר יום ראש חודש, ודרכי לישב עם המלך לאכל, ואמר ואנכי ישב אשב רצה לומר רצוני לישב עמו גם עתה, כי אם לא אשב אהיה כמורד שהלכתי בלא רשות, ולכן ושלחתני רצה לומר תתן לי רשות ללכת שלא אלך בלא רשות ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית הוא אחר ראש חודש שאם לא ישאל ביום הא' ישאל ביום השני:
פסוק ו:נשאל נשאל רצה לומר שנשאל על ידי אחרים שהם משפחתו ועל ידי כן נשאל, ומה שלא שאל מן המלך עצמו כי צריך לרוץ בית לחם במהירות, כי זבח הימים שם שעושים זבח בכל שנה, והזבח כולל לכל המשפחה, וע"כ בקשו שימצא שם:
פסוק ז:אם כה יאמר הנה באר שני תנאים, שיאמר טוב, או שיחרה לו, ועוד יצויר שני אופנים והוא, א) שלא ישאל כלל, ב) שישאל ולא יאמר לו טוב ולא רע, רק תפס השני צדדים שע"פ ידע בבירור טוב או רע, כי אם ישאל עליו יהיה או מסבת שרוצה בו או מסבת שרוצה להמיתו, בצד הא' יאמר טוב ובצד הב' יחרה לו, אולם אם אינו אוהבו וגם אין דעתו להמיתו לא ישאל עליו כלל או לא יקפיד על העדרו, וזה שכתוב אם כה יאמר טוב אז ודאי שלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו, אז ודאי כלתה הרעה, ובשני צדדים האחרים נשאר הדבר בספק:
פסוק ח:ועשית על צד הזה שחרה יחרה לו, בקש מיהונתן, א) יעשה זאת מצד החסד, ב) מצד הברית שכרת עמו, ג) מצד שאין בו עון, וזה שכתוב ואם יש בי עון וכו':
פסוק ט:ויאמר עמ"ש ואם יש בי עון וכו' השיב חלילה לך מעון, ואם כן כי אם ידע אדע וכו' ולא אותה אגיד לך בתמיהה, ודייק אותה אגיד כל אופני הרעה בפרטות:
פסוק י:השאלות
בלשון מה יענך נלחצו המפרשים?:
פסוק י:מי יגיד לי רצה לומר הלא אז לא תוכל להודיע לי על ידי שליח פן יודע הדבר, או מה יענך אביך קשה רצה לומר מה יהיה אצלך מענה קשה, כי יוכל להיות שאצלך לא יקרא מענה קשה רק אם יקוב ויגמר דיני למות, ובאמת גם חרון קל יקרא קשה, כי אולי יסתיר מחשבתו וחרונו, ושעורו הודיעני מה (נקרא אצלך כי) יענך אביך קשה, הודיענו גדר הקשה והרך אצלך:
פסוק יא:ויאמר אחר שרצה לפרט הדברים ולכרות עמו ברית יצא עמו השדה בל ישמעו הדברים:
פסוק יב:השאלות
(יב-יב) מדוע בצד הא' אמר כי אז אשלח, ובצד הב' אמר וגליתי את אזנך בעצמי, מה הלשון כי ייטב אל אבי את הרעה עליך?:
פסוק יב:ה' אלהי ישראל נשבע לו בה' כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית רצה לומר כי ביום הראשון לא אחקור ואמתין אולי יפקדך אבי, ואם לא ישאל עליך יום מחר השלישית כעת הזאת שאנחנו בה' אז אחקר אני, ואתחיל בדברים עמו והנה טוב פי' אם יהיה המענה טוב אז אשלח (על ידי שליח מאחר שאין חשש שיתגלה הדבר) וכן אז אשלח רצה לומר תיכף אז בלי איחור:
פסוק יג:כה יעשה וכן נשבע על צד השני, כי ייטב אל אבי את הרעה עליך פי' אני אדבר עליך רעה לפני אבי (כי בזה אחקר אותו) ואם אראה שזה ייטב בעיניו, וזה סימן ששנא אותך, וגליתי את אזנך אז לא אשלח שליח (פן יודע) רק אני בעצמי אגלה את אזנך, ויהי ה' עמך רצה לומר אני אשלחך הגם שיהיה ה' עמך כאשר היה עם אבי להמליכך על ישראל בכ"ז אשלחך לשלום:
פסוק יד:השאלות
(יד-טז) באו פה חמשה שלילות באין מבין התכת המאמר ומה רצה במ"ש ובקש ה' מיד אויבי דוד?:
פסוק יד:ולא (כרת עמו ברית על עת אשר יגיע דוד למלכות, בין על שלא ימית אותו כדרך המלכים להכרית זרע המלכים הקודמים כדי להחזיק במלוכה בלא ערעור, בין על שלא יכרית את זרעו) ושיעור הכתוב, ויהי אלהים עמך ולא יהיה עמך אם עודני חי (בעת שתמלוך) ולא תעשה עמדי חסד ה' שלא אמות, רצה לומר אם בעת שתמלוך (שעל זה אמר ויהי אלהים עמך כאשר היה עם אבי) אהיה עוד בחיים ואתה לא תעשה עמי חסד שלא אמות, רק תמיתני, אז לא יהיה אלהים עמך, וכן אני מתנה,
פסוק טו:ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם גם אחרי מותי, ולא ( תכרית חסדך מעם ביתי) בהכרת ה' את איבי דוד רצה לומר הגם שיכרית ה' כל אויבי דוד ובכללם כל בית שאול, בכ"ז אתה מושבע ועומד בל תכרית חסדך מעם ביתי, ותהיה למגן בעדם בל יכלו בני ביתי עמם:
פסוק טז:ויכרת יהונתן שיעור הכתוב, ויכרות יהונתן עם בית דוד מיד אויבי דוד, ומלות ובקש ה' הוא מאמר מוסגר, רצה לומר יהונתן כרת ברית עם בית דוד (שהוא מיכל אשתו וישי ובניו שכללם בתוך הברית הזה) להצילם מיד אויבי דוד, והוא שיהונתן התחייב להציל את בית דוד בל ירע שאול עמהם אחרי ברחו, ומ"ש ובקש ה' רצה לומר בעת כריתת הברית בקש את ה' בתפלה שיעזרהו על זה ולפי זה כמו שכרת דוד ליהונתן בין על יהונתן בין על ביתו להחיותם עת ימלוך, כן כרת יהונתן לדוד בין על דוד בין על ביתו להצילו מיד שאול:
פסוק יז:באהבתו אתו רצה לומר שהשביעו בהאהבה שבינם, שאחר שאהבו אהבת נפשו כשנשבע בהאהבה נשבע בנפשו והיה זה אצלו השבועה היותר גדולה:
פסוק יח:ויאמר לו יהונתן התחיל לפרט הסימנים ששמו ביניהם ונפקדת בהכרח יזכר בך המלך, אחר שיפקד ויחסר מושבך שלא תמצא שם, ולכן
פסוק יט:ושלשת תרד מאד רצה לומר תחלק השדה (שתסתר שם) לשלשה חלקים שבכל יום ויום תרד מאד למקום יותר נסתר מיום הקודם, והטעם, כי ביום הא' עדיין אין הסכנה גדולה כל כך, וביום הב' שאם יכיר בו המלך על ידי שלא בא אל שולחן המלך יהיה הסכנה יותר, וביום הג' שהוא ב' דר"ח שאז אין שום אמתלא כי ביום הראשון אמר מקרה הוא כמ"ש בפכ"ו וגם שאז יחקר הוא את אביו כמ"ש בפי"ב אז הסכנה גדולה מאד ולכן אז תרד מאד. ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה רצה לומר ביום החול שעושים בו מלאכה (כי בר"ח לא עשו מלאכה בשדות ואין צריך להתרחק מאד בשדה כמו בחול שהעם מצויים שם) וישבת אצל האבן האזל כי שם אמצאך:
פסוק כ:ואני שלשת החצים הוא מליצה על לשון הרע שנקרא חץ בכתובים, ונקרא לשנא תלתאי שהורג שלשה כדברי חכמינו זכרונם לברכה בערכין, רצה לומר בסימן זה יתברר לך מה פעלו חצי המלשינים בלב שאול, צדה אורה, רצה לומר לא אורם ביושר אל מקומך שאז יראך הנער רק אל הצד:
פסוק כא:השאלות
למה אמר בראשון אם אומר לנער, ובשני ואם כה אומר לעלם?:
פסוק כא:אם אמר אמר נתן לו שני סימנים, א) בלשון, והנה או והלאה, שאם יאמר והנה, זה סימן שתבא הנה ואם אומר והלאה זה סימן שתברח הלאה, ב) באם יאמר לנער או לעלם, כי שם עלם מורה יותר על הגבורה והזריזות משם נער, כמ"ש בכ"מ, ורצה לומר שבאם יורה החצים במקום קרוב, באופן שיהיה מן הנער והנה, יאמר לנער, יקראהו בשם נער, כי אין צריך זירוז כל כך למצוא החצים כשהם קרובים והסימן אל דוד שא"צ לזרז ולברוח רק יתגלה לפניו במעמד הנער, ואם יורה החצים למקום רחוק, שאז יאמר לעלם שיזרז למצאם חיש, וזה סימן לדוד על הזריזות לברוח וגם ידע כי ישמר מהתגלות במעמד הנער, כי לכן קראו עלם שיזדרז בהחצים למען ישלחנו מפה כמו שהיה, וכבר בארנו (בפסוק ז') שהיו ארבע אופנים, אופן אחד שימצא את שאול טוב אל דוד, ואז יהיו שני סימנים לטובה, שם נער ומלת הנה. אופן ב' שימצאנו ברע עמו, ואז יהיו ב' סימנים לרעה, שם עלם ומלת והלאה, ועוד שני אופנים שיסתפק מה בלב שאול, ואז ירמוז לו בסימן אחד. וזה שכתוב אם אמר אמר לנער, וגם והנה, אז קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר אף חשש סכנה, וכן:
פסוק כב:ואם כה אומר לעלם וגם והלאה אז לך תיכף כי שלחך ה' רצה לומר אז נצלת בהשגחת ה' כי הסכנה מבוררת, ומובן שאם יהיה רק סימן אחד הדבר מסופק:
פסוק כג:והדבר רצה לומר ובצד זה שתצטרך לברוח אל תסתכן להתראות עמי, כי כבר כרתנו ברית וה' עד בדבר עד עולם:
פסוק כד:וישב, מבואר שתחלה קודם שישב המלך, ישב יהונתן במקום דוד ועת ישב המלך על הלחם, שאז,
פסוק כה:השאלות
למה ישב יונתן וקם:
פסוק כה:וישב המלך על מושבו שהיה רגיל לישב אצל הקיר בראש הקרואים אז ויקם יהונתן ממקומו, כי אין דרך שישב הבן אצל אביו ולכן עמד יהונתן על רגליו, והוכרח אבנר לישב מצד שאול להתמצע בין שאול ויהונתן, ועל ידי כן ויפקד מקום דוד, כי תמיד היה דוד יושב ביניהם, (והיה זה מחכמת יהונתן שישב תחלה ועמד ממקומו, כדי שיזכור כי חסר דוד מן הקרואים) ובכ"ז:
פסוק כו:ולא דבר שאול מאומה כי אמר בלבו מקרה הוא רצה לומר שראה קרי על ידי כן בלתי טהור הוא והם אכלו חוליהם בטהרה, והוסיף כי לא טהור, ובשנאתו את דוד אמר, זה בא מסבת שהוא לא טהור ומהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה, כן פי' מהרי"א:
פסוק כז:החדש השני שעברו אז את החדש:
פסוק כח:ויען השיב, א) שהלך ברשות ועל זה אמר נשאל נשאל, ב) הטעם שנתן לו רשות הוא:
פסוק כט:א) כי זבח משפחה ב) שאחיו הגדול צוה לו שיבא וזה שכתוב והוא צוה לי אחי, ג) שלא הלך לאכול ולשתות רק אמר ואראה את אחי:
פסוק ל:בן נעות המרדות מציין במליצה את המרד בעצם מופשט, ודרך המרד, שימרוד עבד על אדוניו לפרוק עול או למלוך תחתיו, אבל לא שימרוד בן באביו להמליך תחתיו איש נכרי, ואם יקרה זה הוא מרד של שגעון ועוות השכל, רצה לומר אתה מורד נעוות ומשוגע, הלא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי על תכלית זה למרוד בי, וזכר נא כי הוא לבשתך ולבשת ערות אמך, שתוסר המלוכה מזרעה אל איש נכרי:
פסוק לא:כי כל הימים אשר בן ישי חי והגם שתמלוך לא תכון על בסיס ויסוד חזק כי ימרד בך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי הוא לטובתך, כי בן מות הוא יען מורד במלכות:
פסוק לד:כי הכלמו רצה לומר הגם שהכלימו אביו לא על זה נעצב רק על דוד:
פסוק לה:למועד דוד כי א"ל כעת מחר השלישית אחקור, והוא בתחילת היום:
פסוק לו:(לו-לט) להעבירו כדי שיאמר ממך והלאה והיו שני הסימנים הנ"ל, א) שאמר והלאה, ב) שאמר מהרה חושה, כנ"ל:
פסוק מא:(מא-מב) עד דוד הגדיל רצה לומר עד שהתחיל דוד לבכות בקול גדול ונתירא שלא ישמע לכן א"ל לך לשלום והזכירו שנית השבועה שנשבעו בשם ה' והגם שהם יתרחקו ה' קרוב אליהם, שלא יפסיק בינם המקום, וזה שכתוב ביני ובינך, ולא הזמן וזה שאמר עד עולם:
