תנ"ך על הפרק - שמואל א כ - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א כ

252 / 929
היום

הפרק

וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔דמנוותמִנָּי֖וֹתבָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר ׀ לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי׃וַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡הלו־עשהלֹֽא־יַעֲשֶׂ֨האָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת־אָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת׃וַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַל־יֵֽדַע־זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן־יֵֽעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַי־יְהוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד מַה־תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה־חֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב־אֵשֵׁ֥ב עִם־הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית׃אִם־פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽית־לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכָל־הַמִּשְׁפָּחָֽה׃אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֤ה יֶֽחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃וְעָשִׂ֤יתָ חֶ֙סֶד֙ עַל־עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּ֤י עָוֺן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־אָבִ֖יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י ׀ אִם־יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹֽא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אָזְנֶֽךָ׃כֹּֽה־יַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־יֵיטִ֨ב אֶל־אָבִ֤י אֶת־הָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־אָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אָבִֽי׃וְלֹ֖א אִם־עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽא־תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת׃וְלֹֽא־תַכְרִ֧ת אֶֽת־חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד׃וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־הַחִצִּ֑ים אִם־אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים ׀ מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ ׀ וָבֹ֛אָה כִּֽי־שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־יְהוָֽה׃וְאִם־כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהוָֽה׃וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְעל־אֶל־הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל׃וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַל־מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם ׀ בְּפַ֗עַם אֶל־מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד׃וְלֹֽא־דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּֽי־לֹ֥א טָהֽוֹר׃וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־בָ֧א בֶן־יִשַׁ֛י גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם אֶל־הַלָּֽחֶם׃וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽה־לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־אֶחָ֑י עַל־כֵּ֣ן לֹא־בָ֔א אֶל־שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃כִּ֣י כָל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־מָ֖וֶת הֽוּא׃וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה׃וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי־כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִֽד׃וַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי־אָ֑ף וְלֹא־אָכַ֞ל בְּיוֹם־הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהֽוּא־יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ׃וַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַד־מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה׃וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־החציהַ֣חִצִּ֔יםוַיָּבֹ֖א אֶל־אֲדֹנָֽיו׃וְהַנַּ֖עַר לֹֽא־יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת־הַדָּבָֽר׃וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃הַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה ׀ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

מה עשיתי וכו'. פירוש מה עוני שלא בפני אביך ומה חטאתי חטא כל שהוא לפני אביך: חלילה לא תמות. כי נשבע לפני חי ה' אם יומת. וכי תימא שמא עשה התרה לשבועתו. הנה לא יעשה אבי וכו' ולא יגלה את אזני וכו': כי כפשע וכו'. אלמלא אחותך מיכל שהבריחה אותי ולא שפשעה באביה כי אינה מחוייבת לכבודו בדבר שהוא אסור ואינו פשע. אלא הסכנה היתה צרה קרובה כפסע וכו'. מפרשים: אם כה יאמר טוב שלום לעבדך וכו'. פירוש דמאחר דיש לו מקום להקפיד עליך שנתת לי רשות והוא יתרצה ויאמר טוב ברית כרותה לשפתים ואקוה טוב. ואם חרה יחרה עלי ועליך. מפרשים: ולא בהכרית ה' את אויבי דוד. פירוש אפילו בהכרית ה' את אויביך אעפ"י שאבי מכלל אויביך לא תכרית את משפחתי: מיד אויבי דוד. פירוש מיד דוד וכנה הכתוב ומתי בקש כשאמר אתה וציבא תחלקו את השדה יצאת בת קול וכו'. דברי אמת כ"י להרב מהר"ש עדני ז"ל: אבן האזל. פירוש אבן שהיתה אות להולכי דרכים וכן ת"י אבן אתא: כי אמר מקרה הוא בלתי טהור. אפשר במ"ש בעניותנו בקונטריס פתח עינים בריש פסחים דהתורה אינה מקבלת טומאה ומשום הכי כתוב בתורה טומאה. מ"מ גילתה תורה לכתוב אשר איננה טהורה ללמד דעת לאדם שהוא עלול שלא יוציא דבר מגונה מפיו וז"ש כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא. וכי תימא אמאי האריך ולא אמר טמא בקצרה כמו שכתוב בתורה לז"א כי לא טהור האדם והוא עלול משא"כ התורה א"נ אפשר במ"ש הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו ח"ג סימן ע"ח ופיר"ש מן האשה רבנית אחת בחלקו"ת תשית דהרב ישנה לתלמידיו דרך קצרה אפילו בלשון מגונה לפי שהם מתבלבלים אך התלמיד לרב לא יוציא מגונה שהרב אינו מתבלבל ע"ש באורך ולפי זה בינו לבין עצמו אל יוציא מגונה וז"ש ולא דיבר מאומה לאחרים כי אמר כמדבר בינו לבין עצמו ומסיבה זו עקם כמה אותיות דליכא למיחש לבלבול. א"נ אפשר דידוע דמוקמינן גברא אחזקתיה וז"ש כי אמר מקרה הוא ונתן טעם שדוד הוא מוחזק וז"ש בלתי טהור הוא דייקא ולכן אני אומר כי לא טהור דמוקמינן ליה אחזקתיה. והראשונים אמרו דרך הלצה. כי מי שאינו נותן לב בעניני העיר ובצרות הבאות לאדם מחולאים או מחסרון מעות והפסדות ואומר שהכל דרך מקרה הוא. לא דיבר נכונה כי הכל בהשגחה אלהית מדה כנגד מדה ובתוכחות על עון ואין לך דבר קטון וגדול שאינו בהשגחה אם לטוב אם למוטב וז"ש כי אמר מקרה הוא מי שאומר על הענינים מכלל ופרט מקרה הוא. הלא זה אות בלתי טהור הוא האומר כן. כי לא טהור במחשבות רעות בעיקרי הדת ה' יצילנו: מדוע לא בא בן ישי וכו' נשאול נשאל דוד וכו'. אפשר במשז"ל דשאול דואג ואחיתופל לא היו מזכירים לדוד הע"ה בשמו רק בן ישי. והטעם כי טבע האוהב להזכיר שם אוהבו ואפילו בלי צורך קראו בשמו. וכלפי לייא השונא אינו יכול להזכיר שמו ומבקש אופן שלא להזכיר שמו. ושאול סירכיה נקיט ואמר מדוע לא בא בן ישי כי לא יוכל לומר דוד משנאתו. כל קבל דנא יהונתן בלי צורך הזכיר שמו ואמר נשאל נשאל דוד מעמדי והול"ל נשאל נשאל מעמדי דבגויה קא משתעו וגם ידע דאביו שונאו ועם כל זה מרוב אהבתו לא יכול להתאפק ואמר נשאל נשאל דוד. ומזה נתברר לשאול רוב אהבתו וחרה אפו וז"ש כי ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי: כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבושת ערות אמך. יש מי שפירש במשז"ל דמואביות מותרות דכתיב על דבר אשר לא קדמו וכו' ואין דרכה של אשה לקדם אפילו לקראת נשים דכל כבודה בת מלך פנימה ואמרו ז"ל דכשהלכו שבט בנימין לחטוף להם נשים מן המחוללות שאול הוה צניע ומעלי ולא פשט ידו. ואם יונתן חטפתו. וז"ש כי בוחר אתה לבן ישי ומזה מוכח דאין דרכה של אשה לקדם וזה הדבר לבשתך שיאמרו כי אתה בן חצופה ולבשת ערות אמך דהחציפה לחטוף אליה איש: ויאמר אליו למה יומת מה עשה. פירש הרב הגדול מהר"י חאגיז ז"ל בספר קרבן מנחה סימן ק"ם דאיכא פלוגתא אי סעודת ר"ח דאוריתא או לא. והבין שאול דדוד רצה להורות דסעודת ר"ח לאו דאוריתא ולזה לא בא לסעודה וא"כ מורה הלכה בפני רבו הוא וחייב מיתה ולז"א חי ה' כי בן מות הוא. ויהונתן השיבו דלא צדק כי זבח משפחה וכו'. ותו הן לו יהי כדבריו לא אמרן דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אלא דמורה הלכה בהדיא אבל הכא לא עשה מעשה אלא בשב ואל תעשה לא בא ויש ספק דשמא ס"ל דסעודת ר"ח לאו דאוריתא ואינו חייב מיתה וז"ש למה יומת מה עשה בפועל ואעיקרא אינו מבורר דזה כונתו עכ"ד. ואפשר דעוד כיוין באומרו למה יומת דמורה הלכה בפני רבו דחייב מיתה אינו שב"ד או המלך יהרגוהו רק חייב מיתה לשמים וז"ש למה יומת בידי אדם ואעיקרא מה עשה דאינו חייב מיתה כלל כמו שפירש הרב הנזכר. ומורינו הרב הגדול שארנו כמהר"ר אברהם יצחקי ז"ל פירש דכונת דוד לומר דמשפחת בית הלחמי אתרחיש להו ניסא וקבלוהו י"ט עליהם ועל זרעם. ואם אחר נדרם זה אירע גזרת ב"ד שגזרו תעניות ובכלל י"ט שלהם ונראה שנדרם דוחה גזרת ב"ד. וזהו מה שאמר יהונתן זבח משפחה וכו' ושאל ממני שאני אב"ד אם מותר היה לילך ואין בזה משום מבטל מצות המלך והוריתי לו מאחר דנדרם קדם למלכותך שילך לקיים נדר משפחתו. ושאול חרה אפו וביזה את אמו שגם אמו טעתה לחטוף שאול דהיא היתה אסורה כמו אביה שהיה בכלל השבועה שלא לתת אשה לבנימין וטעתה בדין וכן אתה טעיתה בדין ובן מות הוא שעבר על דברי והוא מורד כמ"ש התוספות שאוריה מרד שלא הלך לביתו כמו שאמר לו המלך ויען יונתן למה יומת דכדין הוריתי דנדרם קדם לגזרתך ועוד מה עשה שהוא עשה ע"פ הוראתי. והן לו יהי שאני טעיתי הוא פטור דעשה על פי זהת"ד הרב ז"ל בקצור: כי נעצב אל דוד כי הכלימו אביו. אפשר דכל צער יונתן על דוד וז"ש ולא אכל לחם כי נעצב אל דוד וזהו האמת אך היה אומר דמה שהיה מצטער היה כי הכלימו אביו על זה דוקא והטעם האמיתי יכחידנו תחת לשונו: ויהי בבקר ויצא יהונתן. לא הלך בלילה כדי שלא ירגיש שום אדם ולא יחקרו היכן הולך בלילה אך ביום לא יעלה על לב שהולך לדבר עם דוד. מפרשים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך