פסוק ח:ויעמד ויקרא כו'. ראוי לשים לב אל אומרו אנכי הפלשתי מי לא ידע שהוא הפלשתי. ועוד אומרו ואתם עבדים לשאול מה צורך לומ' להם שהם עבדים לשאול ולא היה לו להתחיל אלא מאומרו ברו לכם איש. ועוד כי אין זה תפארתו לומ' שירד אליו איש להלחם בו והוא לבוש שריון משקל חמשת אלפים שקלי נחשת וצבע נחשת על ראשו ומצחת נחשת על רגליו וכידון נחשת בין כתפיו באופן שלא היה לו מקום מגולה זולת שתי עיניו ומעט מזער ממצחו ולא היו מכת חרב פוגמי' בשום מקום מגופו כמשז"ל ומה גם לרבוי הקנטרין שאמרו שהיה משקל כליו אלה ולהגיע איש בחרבו הקשה אל מקום שבין עיניו המגולה מי יוכל ליקרב אליו ועץ חניתו כמנוד אורגים ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל ונושא הצנה לפניו כי לאיש אשר אלה לו מי פתי יסור אליו להלחם בו ולא יתכן תנאו זה רק בהיותם שוים בכלי הקרב. ועוד אומרו אם יוכל להלחם בי והכני ואח"כ לא אמר ואם אני אוכל להלחם בו כי אם ואם אני לא הכיתיו. ועוד אומרו ויאמר הפלשתי אני כו' כי הנה עד כה הוא המדבר ולמה עודנו מדבר חזר ואמר ויאמר בתוך דבריו. ועוד מהו החירוף שאומר אני חרפתי כו'. ועו' אומרו וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד כי הנה מאומרו האלה יורה כי ב' פעמים דבר והדברים האלה האחרונים היו קשים מהראשונים והכל דבר בפעם אחת ואם אומרו ויאמר הפלשתי אני חרפתי כו' הם דברי' שניים בפע' שני' מהו הקושי אשר בהם מהנאמרי' ראשונ' שמפניה' חתו וייראו מאד.
פסוק ח:אמנם יאמר הנה כבוד גדול אעשה לכם בזה כי אין דרך שר וגדול להשוות עצמו אם עבד א' ומה גם להתנות כתנאי הזה כאלו הם שווי הערך ועכ"ז עם היות כי אנכי הפלשתי הידוע שר וגדול מאד ואתם עבדים לשאול ועכ"ז ברו לכם איש ואשוה אליו לומר שהכאת איזה משנינו תשעבד אומתו והלא תאמרו כי אין זה יתרון כי הלא אתה נושא הצנה לפניך והבא נגדך אין להזעימו ועוד שנית כי הלא מי בישראל יהיו לו הכלי קרב כמוך ולא תהיה תפארתך רק בהיות כלי קרב שבשתי הכתות שוים לז"א על הא' ברו לכם איש שהוא א' וגם אני כמוהו יחידי בלי נושא הצנה וזהו וירד אלי ועל השנית אמר הנה זה היתרון אשר אעשה לי תחת יתרון כלי מלחמתי כי יבא להלחם בי להכותני תחלה ואני לא אלחם עמו להכותו כי אם אתיצבה לישמר ממכותיו על ידי כלי מלחמתי וזהו אם יוכל להלחם בי והכני לומר כי הוא לבדו ילחם בי ואני לא אלחם. בו להכותו רק לשמור עצמי ואם הכני והיינו לכם לעבדים ואם אחר שינסה ולא יוכל או אם אני אוכל לו והכתיו והייתם כו' ובזה לא אמר ואם אני אוכל להלחם כי ודאי יוכל כי אין לישראל הכלים שיש לו שיעכבו מלהלח' והנה זה יתרון גדול לאיש הישראלי ועל הדברי' האלה לא התפעלו שאול וישראל הרבה כי אולי בבלתי הלחם הוא בתחלה יוכל לו האיש הישראלי אך אחר הדברים האלה חזר ואמר דברים אחרים והוא אומרו ויאמר הפלשתי אני חרפתי כו' לומר לא נכון אשר דברתי עד הנה שבתחל' ילחם הוא ולא אני כי חרפ' הוא לכם תתי לכם יתרון זה וזהו אנכי חרפתי את מערכות ישראל בתתי לכם יתרון זה כאלו חלושי כח אתם אך הנני חוזר בי ואומ' תנו לי איש ונלחמה יחד אני והוא כמוני כמוהו אני להכותו והוא להכותנו אז וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה שהם האחרונים ויחתו ויראו מאד:
פסוק יב:ודוד בן איש אפרתי כו'. ראוי לשים לב מה הנה החדושי' האלה שהיה דוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה ושלו שבעה בנים והלא מפורש למעלה באר היטב. ועוד מהו אומרו הזה כמורה באצבע. ועוד מה ענין אומרו שבימי שאול היה זקן בא באנשים. ועוד כי אומרו בא, בימים צודק אך לא בא באנשי' והנה ארז"ל שהי' בא באוכלוסא ויוצא באוכלוסא ודורש באוכלוסא מה ענין זה פה. ועוד למה מזכיר הליכה באחי דוד שלש פעמי' ולמה מזכיר שמותם ולמה חוזר להודיע כי דוד הוא הקטן כי הלא נאמר למעלה וכן אומרו ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול הרי נאמר זה בסמוך.
פסוק יב:אמנם הנה עתה היחל לדבר ענין מלכו' דוד מראש ועד סוף ואיך היה ה' עמו ובכן מעתה מורה חשיבתו והוא כי הנה מהאמור למעלה היה נראה כי אחיו היו עיקר הבית והוא כשיורין אצלם כי הלא בהזמין שמואל את ישי ובניו לא החשיבו אביו בכוללו בכלל אחיו ולא הביא לפני שמואל כי אם השבעה ואם לא היה שמואל אומר התמו הנערים לא החשיבו אביו להעבירו לפניו וגם עתה אמר לו עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן כדבר תפל ונגעל מכלם.
פסוק יב:על כן בתחלת סיפור כל עניינו בא להעמידנו על האמת ויאמר ודוד בן איש אפרתי הזה האדם הגדול כמשז"ל כי אפרת הוא תואר גדולה בפסוק מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה שהוא מזרע בועז שמבית לחם יהודה ושמו ישי כלומר הבן הזה הוא לבדו אשר יתואר אחר אביו הגדול הזה כי הוא הדומה לו בעצם עם היות כי ולו שמנה בנים.
פסוק יב:ולהורות גדולת חשיבות דוד אמר בדוד הזה והוא כי הנה ידענו מרבותינו ז"ל בבראשי' רבה כי המניח אחריו בן יגע בתור' וצדיק כאלו לא מת וזה יכוין ודוד בן איש אפרתי שהוא בן אדם גדול והוא גם כן שלם בתורה באופן שאביו יחשב כאלו לא מת והוא חי לפנינו תמיד וזהו אומרו הזה כמורה באצבע על מי שהוא חי תמיד לפנינו ושיעור הכתו' ודוד בן איש שהוא חשוב הנקרא איש ככל אנשים שבמקרא והוא אפרתי שהוא תואר גדולה וגם דוד שלם יגע בתורה כי על כן על אביו נאמר הזה כעומד לפנינו כי המניח בן צדיק יגע בתור' כאלו לא מת ומיוחס אחר בועז הגדול בישראל שמבית לחם יהודה כאלו אין מתואר אחר ישי אלא זה עם שולו שמונה בנים.
פסוק יב:והאיש בימי שאול עם היותו זקן היה בא באנשי' יוצא באוכלוסא למלחמה.
פסוק יג:ועתה וילכו שלשת בני ישי ולא הוא עם היותו רגיל לבא באוכלוסא והטעם הוא כי אלה להיותם הגדולים לבשו קנאה על היות דוד משוח מלך ועל כן הלכו אחרי שאול למלחמה כי בו היו חפצים מבדוד אחיהם ומה גם כי ושם שלשת בניו אליאב ואבינדב ושמה אשר לכל אחד בפני עצמו אמר שמואל בזה לא בחר ה'.
פסוק יד:והיתה טינת קנאה בלב' נגד דוד באמרם כי ודוד הוא הקטן ויעדיף עליהם כל כך לכן ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול.
פסוק טו:ואמר כי אחר ארבעים יום ואין עונהו מכל ישראל כמו שכתבנו שאפילו אבנר שהיה גבור כארי לא ערב אל לבו לצאת אליו כי לא ראה בו מקום להכותו בחרבו הקשה כי לא היה לו מגול' רק בין עיניו ומי יוכל לכוין כי בטרם יכוין אל המקום הצר ההוא יכנו הפלשתי עשר מכות.
פסוק יז:ויהי ביום ההוא ויאמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך כו' ולא יכול דוד לדבר אתם כי הנה ושאול והמה וכל איש ישראל נלחמים בעמק שביניהם עם פלשתים אך בלילה שחזרו והתפרדו מלהלחם עד הבקר.
פסוק כ:אז וישכם דוד בבקר טרם ילחמו כדי שיוכל לדבר אתם והנה היחל היחלו לצאת אל המערכה והרע בצאתם לערוך המערכה ותערך ישראל ופלשתים.
פסוק כב:אז ביום המחרת וירץ אל המערכ' טרם ילחמו וישאל לאחיו לשלו' והנה חזר ביום אחד וערכתם הפלשתי' כפעם בפעם ולא בלבד יצא ממערכת פלשתים חוצה בגאי שביניהם כי אם גם התחיל לעלות מהעמק אל העבר הלז שבו ישראל ואז בראות ישראל כי היה מתקרב יותר אליהם מבראשונה שהיה עולה מהגאי ומעלה נסו מפניו ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העולה הזה שערב אל לבו לעלות במעלה ההר שבעבר שישראל שם כי אין זה רק לאיים את ישראל לומר כי בא עד קרוב למחניהם ויחתו מפניו על כן והיה האיש אשר יכנו יעשרנו כו'.
פסוק כו:ואמר דוד מה יעשה לאיש אשר יכה כלומר מה ראוי לעשות לו כי הלא דבר נקל הוא הכות אותו כי מי הפלשתי הערל הזה טמא כי חרף מערכות אלקים חיים והרי הוא כאלו נגע בכבודו ית' וא"כ הרי הוא מעתה חשוב כמת כי ה' יתנהו ביד הלוחם עמו בלי ספק ואז האנשי' החשובי' אשר שאל להם לא ענו אותו באמור מה יושיענו זה.
פסוק כז:אך ויאמר לו העם הם המון העם כדבר הזה לאמר שכיונו כדי לאמר למלך אם זה יערב אל לבו לעשות הדבר ובכן אמרו כה יעשה לאיש אשר יכנו וישמע אליאב ויחר אפו ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן כו' ויאמר מה עשיתי עתה כלומר מה עשיתי עד עתה כי הלא דבר הוא בלבד שדברתי אך אעשנו כאשר היה אז ויסב מאצלו אל מול אחר כו' אמר בלבו הנה השומעים אותו פה לא יגידו למלך כי הנה ראה מה שכעס אחי עלי שיורה שאיני כדאי לכך אך אלך אל מול אחר ושם אשאל ואדבר אולי יוגד למלך כי לא רבה לאמר הוא למלך כי בוש פן יראה כמתהדר ומתהלל לפני מלך.
פסוק לב:וע"י כן וישמעו הדברים כו' ויקחהו ויאמ' דוד אל שאול אל יפול לב אדם עליו כלו' כי זה לא אדם הוא כי אם כאחת מחיות היער כי סר צלו מעליו ולמה לב מי שהוא אדם אש' חתתו על כל חיות השדה יפול על זה עבדך ילך ונלח' עם הפלשתי הזה כי איני נלחם עם שרו של מעלה כי אם עם הפלשתי הזה ויאמר שאול מראש דברך נראה שדרך השגחה הוא מה שתבטח להורגו ומסוף דברך שאמרת ונלחם עם הפלשתי יורה שהוא בטבע שתבטח בכחך להלחם בו ועל כן אני אומר אם תתפוס ל' אחרון כי תבטח בכחך בטבע להלחם בו לא תוכל אפילו ללכת אליו להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו אז ויאמר דוד השגחה היא ולא טבע מה שאוכל לו כי הנה גם את הארי גם את הדוב שהם שבעה כאשר דרשו ז"ל מרבויי הכתובים והיה הפלשתי הזה כא' מהם ושמא תאמ' למה אדמה אותו לחיות השדה והלא בעל חי לית ליה מזלא ואדם אית ליה מזלא ומה גם העומד על עמו שיש לו שר למעלה לז"א הנה זה סר צלו ולא כשא' לו יתרון על הבהמה כי הנה מערכות אלקים חיים חרף.
פסוק לז:ומה שחזר ויאמר דוד ה' הצילני כו' יהיה כי ראה דוד כי יכול שאול לאמר לו לאו כל שעתה מתרחיש ניסא ואין סומכין על הנס ומי יודע כי אם נכו מזכיותיך בדבר ההוא לזה שב ויאמר דוד ה' אשר הצילני כו' לומר אם היה פעם א' הייתי אומר מקרה הוא היה לי וה' עשה לי נס בפעם ההיא אך הנה הראה ה' אותי, זה פעמים אך אין זה כי אם שהביאם ית' לפני לרמוז לי כי היה עמי וכאשר הצילני מידם כך יצילני מכיוצא בהם כפלשתי הלז וזהו ויאמר דוד ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה כי מאז הייתי כנרמז מאותו ית' בהצלה זו ויאמר שאול עדיין נשארה חששא אחת והיא אשר אמרת ה' אשר הצילני שהוא מדת הרחמים ולפעמי' מדת הדין מקטרגת לכן אעזרך בברכתי והיא לך וה' הוא ובית דינו יהיה עמך באופן לא יהיה קטרוג מדת הדין כי שני המדות יהיו לאחדים בעזרך והוא הנודע כי וה' הוא ובית דינו:
פסוק לח:וילבש שאול כו'. ראוי לשים לב מה הם מדיו אם הם לבושי מלחמה כשריון ודומה לו איך אומ' אח"כ וילבש אותו שריון. ב' או' ויחגור דוד את חרבו מעל למדיו ידוע הוא כי אין חגירת החרב רק מעל ללבושו. ועוד אומרו ויואל ללכת כי לא נסה כי היה לו לומר ולא אבה ללכת כי לא נסה אך לומר שאבה ללכת בשביל שלא נסה וישם רצה לומר שכי זה משמש במקו' אלא כאלו יאמ' ויואל ללכת אלא שלא נסה אך א"כ ה"לל כי שלא נסה אך הנה ודאי כי מדיו לחוד ושריון לחוד והוא כי לא כל מיני לבושים נאותים לעת מלחמה ד"מ אם ילבש אדם בעיר לבושי' ארוכים ורחבים מפני הכבוד לא יאותו כך במלחמה כ"א כמדת האיש בצמצו' שיהי' מזורז בהם וההיקש ביתר מציאיות ההפרש לרגילי' בכך ועליהם ילבשו השריון והנה שאול היה במלחמה לבוש מדיו המיוחדים לעת מלחמה כפי מדתו ואותם הלביש לדוד תחלה וז"א וילבש שאול את דוד מדיו ונתן אח"כ קובע נחוש' על ראשו וילבש אותו שריון על מדיו והנה דוד לא רצה באלה ומה גם לרז"ל האומרי' כי מדי שאול באו למדת דוד שהיה קצר הקומה עם היות כי שאול היה ארוך ובגדיו ארוכי' והרגיש שאול ויתכרכמו פניו. או לפי פשוטו כי דוד לא רצה רק לקלע באבן כאשר עשה אחרי כן והיה בוש להסיר בגדי שאול כלם אשר הלבישו כא' על כן עשה מעט מעט והוא כי בתחלה ויחגור דוד את חרבו מעל למדיו כלו' ולא מעל לשריון שעל מדיו כי העביר לשריון מעל מדיו ויחגור עליהם חרבו ויואל ללכת כך בלי שריון כי לא נסה בשריון ואח"כ על השאר שהם מדיו וקובע ואפי' החרב לא רצה ויאמר אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד את כלם מעליו ויקח מקלו' כו':
פסוק מ:ויקח מקלו כו' ראוי לשים לב כי אחר שלא עשה, דבר במקל ולמה לקחו בידו. ועוד אומרו ויבחר לו ה' חלקי אבני' מן הנחל כי הראוי יאמר ויקח לו ה' חלקי כו' שאם הוא שבחר אותם משאר אבני הנחל מה צורך להודיע שבחר בטובים או חלקים מהשאר וכן למה הודיענו בכלי הרועים בוילקוט ושקלעו בידו כי היה עולה על לב שקלע בקלע מבלי היותו בידו ועוד למה מודיענו שהאיש נשא הצנה לפניו ובאו' ויבזהו כו' אין זה טעם לבזותו היותו אדמוני עם יפה מראה וכמאמר הפלשתי לכה אלי היה לי לומר בא אלי ועוד אומרו ולבהמת השדה שה"ל לחית השדה. ועוד אומרו שני פעמים וידעו כל הארץ וחזר ואמ' וידעו כל הקהל שהיא כפל ענין במלות שונות שהן שתי קושיות למה כפל הענין ולמה במלות שונות. ועוד אומרו כי לה' המלחמה הרי בכלל אומרו היום הזה יסגרך ה' כו' הוא. וכן אומרו ונתן אתכם בידנו הוא בכלל האמור ועוד אומרו ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן כי הוא הדבר אשר דבר עד כה ובכן אומרו ויך את הפלשתי הרי נאמר כבר וכן אומר וחרב אין ביד דוד הוא מפורש למעלה.
פסוק מ:אמנם הנה דוד אמ' בלבו אין כאן מקו' להכותו בחר' או בחנית כי בכל מקו' מגופו שיכה הוא נחשת ואי אפשר אם לא לתקוע קצה החרב במעט ממצחו המגולה ואם איש יגש אליו לעשות כן יכנו הפלשתי חמשים מכות כי ידיו לא אסורות כי על כן בכל גבורתו אבנר לא ערב אל לבו להלח' בו על כן אין תקנה כי אם מרחוק בקלע וצריך לקלע באימון או בבטחון השגחתו ית' שלא יחטיא מבין ריסי עיניו שהוא קצת מצחו המגולה והנה אלו ידע הפלשתי כי קלע ביד דוד יכסה גם המקום ההוא עד יקרב אליו עד מקום קרוב שאין הקלע מועיל כי אם בקצת ריחוק.
פסוק מ:על כן התנכל דוד להסתיר הקלע והאבנים מלפניו ויקח מקלו בידו למען יחשוב הפלשתי כי במקל היה חפץ להלחם בו ע"כ אמר הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות כי לא ידע כי המקל היה לגנוב דעתו כי בקלע אשר לא ראה הי' חפץ להלחם בו כי הנה ויבחר לו כבר מחרב וחנית חמשה אבנים מן הנחל לקלע בהם ולא הביאם בידו כי אם וישם אותם טרם יבא בכלי הרועים אשר לו לאכול או לשתות בו.
פסוק מ:וגם שם הכלי תוך הילקוט הוא כמין חמת עור שהוא טכסיס הרועים שלא יעלה על רוחו שאבני קלע בתוכו כי אין דרך לשים בו רק לחם ומזון שהכלי' אש' בתוך הילקוט אשר בו האבנים יחשבו הרואי' כי הוא הלחם שבילקוט כדרך הרועים וגם כיון בשיתו שומו האבנים בכלי ולא בילקוט לשיהיה נקל לקחת האבן מתוך הכלי בנחיצות בעת הצורך כי הכלי פתוח בטבעו שהוא כמין קערת עץ ואשר בתוכו ילקח מיד מה שאין כן הילקוט שהוא חמת וקירותיו נגשי' בטבע זו לזו ויש טורח לפתוח ולבקש האבן מתוכו ויתמהמה ואין צריך בשש על כן שם אותן בכלי הפתוח והכלי תוך הילקוט הבלתי מניח את דפנות החמת להתקרב זו לזו ויקל לקחת' מן הכלי וזהו אומרו וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע כי להיותן בכלי מיד בשלוח ידו לקח האבן וכאשר הטמין האבנים גם כן הזמין הקלע וזהו וקלעו בידו כי היתה תוך ידו בה באופן שלא היה הקלע נראה כעת לעומדים לפניו.
פסוק מ:והיות האבנים חמשה אמרו רבותינו ז"ל אחד כנגד הש"ית לעד אשר חלף הרשע ההוא כי הוא ית' יעשה על דבר כבוד שמו יתברך אשר חרף. והשנית כנגד זכות אהרן שהיה בעל דינו שהרג חפני ופנחס כהני ה' בשלה. והג' כנגד ג' האבות שחירף מערכות בניהם ולפי זה אפשר גם כן שאומרו מן הנחל רמז כי אשר עזר את יעקב ששרה אל אלקים הוא שרו של עשו בנחל כאומרו ויעבירם את הנחל כו' ויאבק איש עמו כו' הוא יעזרנו עתה נגד הפלשתי הלז ויגש אל הפלשתי ילך הפלשתי הלוך וקרב אל דוד ולא ראהו עד כה כי והאיש נשא הצנה היה לפני אך אחר התקרבו אז ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו באומרו אם כחו של זה הוא מחמת תחבולות מלחמות א"א כי הנה היה נער ולא נסה במלחמות ואם הוא כי סמך על גבורתו כי על כן בא באבירות לב להלחם גם זה אינו כי מה שמתלהב להלחם וערך אל לבו להלחם בו הוא להיותו אדמוני הוא בלי גבורה כי הלא הוא עם יפה עינים יפה מראה שאין טבע היפה מראה להיותם בעלי גבורה ואם כן מה יועיל לו חריצותו ובטחו בעצמו ואם הכונ' הוא לבהלני באבירותו להבריחני לז"א אמר לו הכלב אנכי שמבריחין אותו במקלו' איני מתבהל ממקלות לנוס ואז מכעסו קללו באלהיו של עצמו.
פסוק מד:ויאמר אל דוד לכה אלי כלומר לכה מלפני וטוב לך ואם תבא אלי לא אצטרך להלחם בך כי אם ואתנה את בשרך לעוף השמים כו' כי מה אתה. לפני וזהו לכה אלי ואתנה וכו' ולא אמר בא אלי ומאומרו לבהמת השד' ארז"ל וכי אית בעיר אכיל בעיר כלומר דה"לל ולחיות השדה אלא מזה הכיר כי התחיל דעתו להתבלבל כי כבר נפל משמים ואיתרע מזליה על כן ויאמר דוד כו'. היום הזה יסגרך ה' כו':
פסוק מד:וע"ד הפשט אפשר אמר להיותך נער ויפה מראה בשרך רך שאפי' הבהמה תאכלך.
פסוק מה:ויאמר דוד הלא זה הדבר שחשבתני למות לפניך אינו כי בטחת באלהיך שקללתני בו הבל הוא אך הוא כי בטחת בחרב חנית וכידון שתמיתני בהם מה שאין בידי דבר מזה אך דע כי אני בא בשם ה' אלהי מערכות ישראל כי איני בר פלוגת' בעצם אלא הוא אשר חרפת אותו.
פסוק מו:ועל כן איני צריך כלי מלחמה כי ה' יסגרך בידי כלומר בידי ולא בחרבי והכיתיך כו' ועם היות' שגם אם אמיתך בחרב או חנית הוא ית' העוש' עכ"ז רצה ית' לקדש שמו בגוי' ובישר' בגוי' ע"י מה שאמיתך ידעו הגוי' כי יש אלהי' לישראל כי אם לא כן מי היה יכול לך וזהו וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל ולזה אפי' אם אמיתך בחרב או חנית יודע.
פסוק מז:אך רצה ית' לקדש שמו גם בישראל היודעים כי יש אלהים לישראל והוא כי עתה ידעו כי לא בחרב ובחנית יהושע ה' כי אין מעצר לה' להושיע בלי נשק כמוני היום ושמא תאמר במה בטחתי למעד כל הדברים האלה שאמרתי והכיתיך והסירותי את ראשך כו' ואולי עם היותו ה' אלהים אמת אולי איני כדאי שיעשה כל זה בגיני הלא הוא כי הנה לה' המלחמה כלומר אין מלחמתי על כבוד עצמנו כי אם לה' שהוא על כבוד ה' ומלחמת ה' אשר חרפת אני לוחם וזהו כי לה' המלחמה שהוא לו ולכבודו היא המלחמה זו ולא על כבודנו ולכן ידענו כי ונתן אתכם בידנו כי זה דרכו ית' שהעושה בשביל כבודו ית' עושה ית' בשבילו והוא מעין המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר שהוא נענה תחלה.
פסוק מח:אז כי קם הפלשתי וילך ויקרב כו' אז בנחיצות וימהר דוד וירץ המערכה וישלח ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע כו' ויך את הפלשתי אל מצחו לומר כי הוא לא עשה רק הכנה מה וטבע היתה האבן נופלת ארצה אך מאת ה' היה כי ותטבע האבן במצחו כמאליה ומה גם במה שכתבנו מרז"ל כי חמש' חלוקי אבני' היתה הא' כנגד הב"ה והשני כנגד אהרן והשלש כנגד האבות ואחשבה כי האבן הראשונ' שעשה בה את כל הדבר הגדול הזה היה לשם ה' וזאת תהיה כוונתו באומרו אליו ואנכי בא בשם ה' צבאות כו' כי תחלת בואו היה בשם ה' שהוא באבן הראשונה כמדובר ועל כן עשתה הפועל ההוא ואמר ויחזק דוד כו' בפ' זה גלה כל מה שכתבנו למעלה כי דוד הסתיר מגלית הקלע והאבני' שלא יראה רק המקל בידו פן יסתיר מצחו עד היותו קרוב לו שיעור שלא ישלוט הקלע בו ולא ידע הדבר עד שפתאם נטבעה האבן במצחו וזהו ויחזק דוד מן הפלשתי כלומר תדע מה היא שויחזק דוד מן הפלשתי הוא בקלע ובאבן שלא ראה ולא ידע לישמר וליזהר מהם כי לא ראה כי אם את מקלו כמדובר למעלה ועל כן ויך את הפלשתי כי לא כסה מצחו עד יתקרב דוד אליו במקום שאין קליעת שער הקלע מועלת והנה הוא אמר והכיתיך והסירותי את ראשך ועל כן באמור עתה ויך את הפלשתי וימיתהו כמו שקיים אומרו והכיתיך רצה לקיים אומרו והסירותי את ראשך אלא שוחרב אין ביד דוד על כן וירץ ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו כו' ויכרת בה את ראשו וכו' ויביאהו ירושלם להודות לשם ה' ואת כליו שם באהלו חוץ מן החרב שאפשר הובאה למלך ושלחה לנוב אשר שם משכן ה' כי לה' היא כי ע"י מעש' נסים באה:
פסוק נה:וכראות שאול את דוד יוצא וכו'. אמר בלבו אין אבירות זה אלא למלך אשר צלחה בו רוח ה' לבלתי החשיב את כל האדם לפניו על כן שאל אל אבנר בן מי זה העלם ואין זה כפשוטו בודאי כי הלא הוא אשר שלח מלאכים אל ישי לבית לחם לאמר לו שלחה אלי את דוד בנך אך מוכרחי' הם דברי רז"ל כי חש פן הוא אשר ימלוך תחתיו ולבשרו רוח קנאה להמיתו והיתה שאלתו אם מפרץ בא והוא ימלוך ואם מזרח ושר ומושל בלבד יהיה והשיב לו שלא ידע.
פסוק נז:וכדי שישאל לו עצמו מיד כשגמר פעולתו עודנו ראש הפלשתי בידו הביאו אצלו.
פסוק נח:ויאמר אליו בן מי אתה הנער כלומ' שבהיותך נער היה בך האבירות וההצלחה אם אתה משורש פרץ או מזרח והשיב אם אתה חושש על המלכות ח"ו כי אני בן עבדך ובן העבד עבד ואם תמהת על ההצלחה אני בן ישי שזכות אבי סייעתני כי הוא כנודע מד' שמתו בעטיו של נחש ולענין השאלה אם אני מפרץ או מזרח אני בית הלחמי והו' כי היה נודע כי זרע פרץ היו תושבי בית לחם ולא זרע זרח כדבר שנאמר ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא מושל בישראל שהוא מפרץ כי שם היה אלימלך ואבצן מבית לחם הוא בעז אבי זקני דמפרץ קא אתו.
