יחסו העדין של דוד לשאול (א)
בתחילת דרכו, כאשר התנדב דוד להילחם בגלית, אומר דוד לשאול : "אל יפל לב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה"(שמואל א יז לב).
כל השרים שומעים. כולם יודעים שיש כאן חולשה גדולה של המלך. דוד היה יכול לדבר ישירות ולאמר אל יפול ליבך עליך! במקום זאת הוא נוקט לשון נסתר, "לב אדם עליו". באופן זה הדברים יכולים להתפרש גם כלפי דוד עצמו. כביכול אומר דוד: אין לאדם לפחד ועל כן מוכן אני לנסות.
כאשר אומר לו שאול: "לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו"(שמואל א יז לג), משיב דוד: הצלחתי בעבר לגבור על חיות טרף, אף הפלישתי יהיה כאחד מהם. למרות שדוד בטוח ביכולתו לנצח, מוסיף הוא בסוף דבריו ביטוי שמקטין את עצמו באזני שאול.
"ד' אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה"(שמואל א יז לז). אין כאן התרברבות ביכולת הלחימה של דוד. אלא לשון ענוה התולה את הכל בד'. לא מוזכרת או נרמזת ביקורת על שאול ודרכו. יש כאן רק אמירה חיובית, "הנני שלחני"(ראה ישעיה ו ח). על כן, "ויאמר שאול אל דוד לך וד' יהיה עמך"(שמואל א יז לט).
בפרק כד נראה איך דוד ממשיך בדרכו זו.