פסוק א:באפס דמים. שם מקום:
פסוק ד:וזרת. רוצה לומר השעור מן האגודל עד האצבע הקטנה הקרויה זרת, וכן (שמות כח טז): זרת ארכו:
פסוק ה:וכובע. כובע בכ״ף, וקובע בקו״ף, הוא אחד, והוא כלי מגן על הראש, כמו (יחזקאל כג כד): צנה ומגן וקובע:
פסוק ה:ושריון קשקשים. מין מלבוש להגן ממכת חרב:
פסוק ז:כמנור אורגים. הוא עץ עב ועגול, שהאורג כורך עליו חוטי השתי, ובמשנה קרויה כובד (שבת קיג א). ותרגומו: כאכסן דגרדאין, וכמו כן תרגם על (שופטים טז יד): היתד הארג, אכסן דגרדאין:
פסוק ז:ולהבת. כן יקרא ברזל החנית, על שם שמבהיק הלהב כשהוא מלוטש, וכן (איוב לט כב): להב חנית:
פסוק ז:הצנה. הוא כעין מגן, וכן (מלכים א י טז): מאתים צנה:
פסוק ח:מערכות. מלשון עריכה וסדור:
פסוק ט:יוכל. מלשון יכולת והתחזקות:
פסוק יא:ויחתו. ענין פחד ושבר:
פסוק יז:איפת. שם מידה, איפה:
פסוק יז:הקליא. קמח הקליות, כמו (ויקרא כג יד): ולחם וקלי, והוא קמח משבלים צלוים:
פסוק יז:והרץ. לך במרוצה ומהר:
פסוק יח:חריצי החלב. תרגם יונתן: גובנין דחלבא, ואולי יקראו כן, על שדרך הגבינה לחתכו במדה בעת עשותו, והוא מלשון (איוב יד ה): אם חרוצים ימיו:
פסוק יח:תפקוד. ענין השגחה, כמו (לעיל יד וז): פקדו נא וראו:
פסוק יח:ערובתם. ענין משכון, כמו (בראשית לח יח): מה הערבון:
פסוק כה:הראיתם. בה״א השאלה:
פסוק כח:במדבר. מקום המרעה היה סמוך אל המדבר:
פסוק לד:ואת הדוב. ועם הדוב:
פסוק לח:מדיו. מלבושיו, כמו (לעיל ד יב): ומדיו קרועים:
פסוק לט:ויאל. ורצה, כמו (שמות ב כא): ויואל משה:
פסוק לט:כי לא נסה. אלא לא נסה, והוא מלשון נסיון ובחינה:
פסוק מ:חלוקי אבנים. אבנים חלקים, הניח לקלעותם ולזרקם:
פסוק מ:ובילקוט. הוא כעין שק עשוי מעור, ישים בו הרועה חפציו ומה שלוקט בדרך מהלכו, ולזה יקרא ילקוט:
פסוק מ:וקלעו. הוא הדבר אשר יזרוק בו האבן:
פסוק מב:עם יפה מראה. כמו ויפה מראה:
פסוק מו:יסגרך. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:
פסוק מו:פגר. כן יקרא גוף המת:
פסוק מז:יהושיע. מלשון תשועה:
פסוק מט:ויקלע. זרק האבן בכלי הקלע:
פסוק מט:ותטבע. מלשון טביעה:
פסוק נא:וישלפה. הוציאה, כמו (שופטים ח כ): ולא שלף הנער חרבו:
פסוק נא:מתערה. הוא תיק החרב, כמו (יחזקאל כא לה): השב אל תערה:
פסוק נב:ויריעו. מלשון תרועה:
פסוק נב:עד בואך גיא. עד אשר תבוא לגיא, וכאלו מדבר עם מי שמכיר המקום:
פסוק נג:מדלוק. מרדוף, כמו (בראשית לא לו): כי דלקת אחרי:
פסוק נג:וישסו. רמסו, או בזזו:
פסוק נו:העלם. הנער, כמו (לקמן כ כב): ואם כה אומר לעלם: