עד מתי אתה מתאבל על שאול
עד מתי אתה מתאבל על שאול
כאשר שאול לא בצע את ההוראה להשמדת עמלק במלואה, נגלה ה' אל שמואל ואמר לו: "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך". שמואל שמע את הדברים ונסער מאד שנאמר: "ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה"(שמואל א טו יא). לאחר שהקב"ה לא הסכים לעבור לסדר היום ולסלוח לשאול על חטאו, הלך שאול לביתו ולא נפגש עוד עם שמואל. הפסוק אומר: "ולא יסף שמואל להראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול"(שמואל א טו לה) ובפרק הבא אומר ה' לשמואל: "עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלוך על ישראל"(שמואל א טז א). שואל הרב זייטשיק בספרו(קול צופיך לפרשת זכור) מדוע הצטער שמואל כל כך על הדחתו של שאול ומדוע נסה בכל כוחו לבטל את הגזרה ומשלא הצליח התאבל עד יום מותו? יתרה מזו הקב׳׳ה אומר לשמואל שהרחיק לכת באבלו על הדחת שאול וקבל עליו: "עד מתי אתה מתאבל על שאול ואני מאסתיו ממלוך על ישראל". פרוש הדבר, ה' אומר לשמואל לבל ימשיך להתפלל על שאול שיזכה לשוב למלכותו, כי איננו חפץ בכך ואיננו מוכן לנמק מדוע לא יסלח לשאול הצדיק על חטא שנכשל בו באשמת דואג האדומי כפי שהסברנו(עיין אמרי חן חלק ג' בפרק הדן במעשה עמלק).
כותב הרב זייטשיק בשם הרב שבט מוסר פרק י"א על שורשי הנשמות. הרב שבט מוסר מסביר את הפסוק במשלי האומר: "ויש אוהב דבק מאח"(משלי יח כד) ומבאר, נוכל לראות אחים לאב ואם ואינם אוהבים זה את זה ואפילו שונאים. מאידך נוכל לראות אנשים זרים האוהבים את חבריהם אהבה עזה למרות שאי אפשר להבין זאת בדרך הטבע. הסבה לכך כי נשמות האחים היו רחוקים באילן הנשמות ואלו נשמות האנשים הזרים היו קרובים. במקרה זה אם יהיו עמי הארץ יאהבו את תלמידי החכמים אליהם היו קשורים וקרובים באילן הנשמות הגם שבעולם הזה הנם רחוקים, כלומר אינם קרובי משפחה. כאשר צוה ה' את משה להעניש את חוטאי העגל נאמר בכתוב: "עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו"(שמות לב כז). שואל הרב אור החיים: לכאורה התורה מאריכה ללא צורך, אם נאמר למשה להרוג איש את אחיו שהם קרובים ביותר אין צורך לצוות להרוג איש את קרובו ונלמד זאת מקל וחומר? מסביר הרב אור החיים שישנם אחים אשר אינם קרובים בדעות ובתכונות וישנם זרים הקרובים בדעות למרות שאינם אחים משום שהם מאותו שורש נשמה לכן צוה ה׳ להרוג את הקרובים ביולוגית ואת הקרובים מחמת שורש נשמתם, אם כן חייבת התורה לכתוב איש את אחיו וגם איש את קרובו.
האהבה בין שאול לשמואל נבעה מחמת קרבה באילן הנשמות למרות שלא היתה שום קרבה ביניהם כי שמואל הנו לוי ושאול משבט בנימין. שמואל כנביא ידע את סוד שרשי הנשמה ומאחר וידע כי שאול שייך לשורש נשמתו והוא יהיה שכנו בעולם העליון, הצטער מאד על כשלונו של שאול בתפקידו כמלך. שאול כאדם היה במדרגה גבוהה מאד. כאשר שאול יצא למלחמה בגלבוע ידע כי יפול בקרב ובכל זאת יצא למלחמה בשמחה כי רצה שחטאו יתכפר לו וישוב להיות במחיצתו של שמואל. כאשר נגלה אליו שמואל על ידי האוב אמר לו שמואל כי ה' סר ממנו עקב אי מילוי ההוראה בקשר למלחמת עמלק. המדרש(ויקרא רבה פרשה כו פרק ז') אומר: "אֲמַר לֵיהּ(שאול לשמואל) וְאִין מֵיעֲרַק(=אם אברח מהמערכה אנצל?), אֲמַר לֵיהּ(שמואל) אִין עֲרַקְתְּ אַתְּ מִשְׁתְּזֵיב(כן, אם תנוס מהמערכה תנצל), וְאִם אַתְּ(אתה) מְקַבֵּל עָלֶיךָ מִדַּת הַדִּין (שמואל א כח, יט): מָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי(=אם שאול ובניו יחליטו לצאת לקרב ולמות, יזכו להיות במחיצתו של שמואל בגן עדן), מַאי עִמִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עִמִּי בִּמְחִיצָתִי". המדרש ממשיך ששאול הסכים לכך ויצא לקרב לבוש בגדי שבת: "אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם בֹּאוּ וּרְאוּ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה אֵינוֹ מוֹלִיךְ בָּנָיו עִמּוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, וְזֶה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְיוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג, וְנוֹטֵל בָּנָיו עִמּוֹ, וְשָׂמֵחַ עַל מִדַּת הַדִּין שֶׁפּוֹגַעַת בּוֹ". על אדם גדול כזה שמואל מתאבל והקב״ה רואה את צערו של שמואל ומנחם אותו בפרק הבא במלים: "ואני מאסתיו ממלוך על ישראל"(שמואל א טז א). כלומר, שאול ממשיך להיות אדם גדול וחשוב ורק ממלוך על ישראל מאסתיו אך לא מאסתי אותו כאדם והנך יכול להביאו למחיצתך כפי שרצית. (ועיין עוד לעיל בספרי בקטע "שאול כמלך וכאדם") על כל פנים שמואל צריך ללכת ולמצוא מלך חדש במקום שאול.
בתחלה נסה שמואל לבקש מה' לשחררו מתפקיד זה ואמר שהוא חושש שמא שאול יהרגנו כאשר ישמע שהולך למשוח מלך במקומו. הקב"ה דחה טענה זו ואמר לו לקחת עמו עגלת בקר כלומר להראות כאלו שהוא הולך לזבוח לה'. מדוע שמואל צריך לקחת עגלת בקר ולא כבש או כבשה? הרלב׳׳ג(שמואל א טז ב) כותב, כי צוה ה' לקחת עגלת בקר כדי ששאול יחשוב שנמצא חלל בסביבה שלא נודע מי הכהו ואם שאול יחשוב להרוג את שמואל לא יעשה זאת כי העגלה תזכיר לו עד כמה חמור עון הרצח שהצריך הקב"ה לכל בני העיר להביא עגלה כדי לכפר על החטא החמור הזה. המלבי"ם מעיר כי רעיון כזה עלה על דעת הנביא, כלומר שמואל ידע שיכול לקחת בהמה ולומר כי כוונתו לזבוח לה' אך שמואל לא רצה לומר דבר שקר לאנשי בית לחם כי לקיחת העגלה לא נועדה להקריבה לקרבן. אולם, לאחר שהקב"ה אמר לו לומר שכוונתו לזבוח לה', יכל שמואל לומר טענה זו כאשר יפגוש אותו שאול או כאשר ירצה להסתיר את משיחת דוד מאנשי בית לחם. הרב מוסר הנביאים מוסיף כי העגלה תזכיר לשאול את הסבה לאי מלוי רצון ה' במלחמת עמלק. על הפסוק: "ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל"(שמואל א טו ה) אומרים חז"ל: "אמר רב מני על עסקי נחל. בשעה שאמר הקב׳׳ה לשאול, לך והכית את עמלק, אמר: ומה אם בשביל נפש אחת אמרה תורה הביאו עגלה ערופה בנחל, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה"(יומא כב:). הרב מוסר הנביאים מסביר ששאול אמר שאם נהרוג אנשים נשים וטף שלא חטאו(כפי שאמר שאול: "אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו"), הרי החטא רובץ על כל בני העיר, לכן צוה ה' להביא עגלה ערופה, כי חטא חמור של שפיכת דמים רובץ על כל המקום שם נעשה החטא. אם נגד עמלק התירא שאול לפעול מחשש לפגוע באנשים חפים מפשע שיצריכו להביא עגלה ערופה, קל וחומר שיחמול על שמואל ולא יפגע בו מחמת איזה חשד שהוא הולך למשוח מלך אחר במקומו. בפרט לאחר שידע כי חָטָא ולא יוכל עוד למלוך על ישראל. שמואל נאלץ ללכת לבית לחם על פי צווי ה׳ ולהתכונן למשוח את האדם שיחליף את שאול בתפקיד.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'