פסוק א:ויאמר שמואל כו'. ראוי לשים לב מה צורך אומרו אותי שלח ה' למשחך כו' והיה די יאמר לו שליחותו. ב' אומרו ועתה שמע כו' האם בכל פעם שידבר הנביא למלך יאמר לו ועתה שמע כו' והיה די יאמר לו השליחות לבד. ג' אומרו אשר שם לו בדרך מה היתה שומה זו. ד' אומרו עתה לך והכית כו' מה ענין אומ' עתה. ה' או' והכית לשון יחיד והחרמתם לשון רבים. ו' אומרו ויבא שאול עד עיר עמלק כי בכלל אומרו שהכה אותם מחוילה כו' ידוע הוא שבא אל עירו. ז' אומרו וירב בנחל מה ענין הנחל הזה שעשה בו מריבה והנה ארז"ל שאמר ומה אם על חלל א' צוה הקב"ה להביא עגלה ערופ' בנחל כו' והלא כמו זר נחשב האם לא שני ליה בין יהודי לארמאי וגם אומרו וירב אינו מדוקדק לפי זה ואם כפשוטו אין לו הבנה האם יריב איש בנחל. ח' איזה היתר מצא שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן כו'. ט' אומר ברוך אתה לה' על מה זה היתה הברכה הזאת. י' איך מתקשר זה אל זה אומרו הקימותי כו'. י"א לא ימנע אם היה נרא' לו שהקים מה צורך לאומרו ואם לאו למה ישקר בפתח דבריו ומה גם ששקר כיזב נראה בחוש ואיך תחלק דברי פיהו כזב ידברו. י"ב היה כי לא השיגו רק על הב"ח ולא על אגג שלא הזכירו לו בכל דבריו. י"ג מה זו תשוב' מעמלקי הביאו' והאם לא ידע שמואל שמהמעלקי' הביאו' והלא זאת היא תלונתו למה מהמעלקי הביאום ולא הרגו' במקומ': י"ד מה התנצלות הוא אומרו למען זבוח כו'. ט"ו למה לא אמר לו מיד החפץ לה' בעולות כו' כאשר אמר לו אחרי כן. י"ו אומרו הלא אם קטון אתה בעיניך מה צורך הקדמה זו לבלי צורך ובלי שייכות. י"ז אומר וישלחך ה' בדרך מה הוא הדרך הזה ולמה נאמר והיה די יאמר שלחך ה' להחרים את החטאים כו' ולמה לא שמעת. י"ח למה קראם פה חטאי' מה שלא אמר בפע' הראשונ'. י"ט אשר השיב ואמר אשר שמעתי בקול ה' איך ערב אל לבו לומר כן ולא חש אל החוש כי הנה אגג והנה הצאן והבקר לעיניו ולא עוד שבפיו ובשפתיו נותן אצבע בין שיניו שאומר ואלך בדרך אשר שלחני ה' ואביא את אגג מלך עמלקי חי כו' ויקח העם כו' כי איך הלך בדר' אשר שלחו ה' והו' הבי' את אגג חי ויקח הע' את הצאן ולא כהה בהם. כ' מה ענין הקסם הלז פה ומאן דכר שמיה שאומר כי חטאת קסם מרי כ"א או' יען מאסת כו' שהרי נאמר ואומרו יען נראה כמודיע מחדש וגם בלתי מתקשר עם ראש הכתוב. כ"ב אומרו חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי הלא דבריו הן הם פי ה'. כ"ג אומרו וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל כי זו אינה טענה לבלתי לכת עמו כי אם אשר אמר לא אשוב עמך כי מאסת את דבר ה'. כ"ד אומרו ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע ויאמר קרע כו' למה זה שהיה עיקר השליחות לא אמר אל כלאחר יד כשהיסב ללכת ומה גם אם המחזיק הוא שאול שנראה שאם לא נקרע לא היה אומר לו קריעת מלכותו. כ"ה או' וגם נצח ישראל לא ישקר כו' על מה היה ואיך תתייחס מלת וגם בדבר ושיקושר אל האמור. כ"ו מאמר אגג אכן סר מר המות במה סר:
פסוק א:אמנם הנה דלת הדרוש הלז יסוב על ב' צירים א' אשר כתבנו בביאור התיר' בס"ד מה היה שכ"כ גדולה שנאת ה' עם עמלק ולא השמידו מיד עדי אובד כי אם הניח הדבר לדור דור וע"פ דרכנו יתבאר או' ולא ירא אלקים אך הוא כי הנה ידענו מרז"ל כי אין הב"ה מפיל אומה למטה שאינו מפיל תחלה את שרה למעלה וכל מפלת אומה תלויה במפלת שרה תחלה וגם ידענו כי שרו של עמלק הוא סמאל הוא שטן הוא י"צה ולהפיל את עמלק צריך להפיל שרו.
פסוק א:גם ידוע כי למה ששרו הוא שטן הוא י"צה כל עוד שיש' חוטאים הם מוסיפין בו כח ואומץ ואיך יכול להפיל אחריו את עמו ובכן בבואו על ישר' בצאתם ממצרים לא יכולנו לו על עונות ישראל המוסיפים כחו וזה מאמר הכתוב ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים כי אלו היינו יראי אלקים היה תש כח שרו ויכשל עוזר ויפול עזור אך בהיותך לא ירא אלקים לא יכולת לשרו ולא לעמו ועל כן נשאר הדבר מסור מדור דור עד ימצא דור טהור שנוכל לו ובגלל הדב' הזה מצאנו ראינו טוב טעם למה האריך הוא יתב' עד כה משלשה דברים שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ הראשון לשום עליהם מלך והשני להכרית את זכר עמלק ע"י המלך ההוא והשלישי לבנות ב"ה והנה על ב"ה לא יפלא איחורו כי היה מעותד להיות ע"י דוד ושלמה אך השנים הראשונים למה איחרם ה' מאז נכנסו לארץ עד הנה אך הוא כי למה שהמלך המולך הוא להכרית זכר עמלק נתאחר הדבר עד בא דור טהור והנה מאחר כיבוש וחילוק הארץ בכל הימים שאחרי מות יהושע לא היה דור טהור כדור הזה של שאול כמשז"ל שהיו כולם צדיקים לא נמצא בהם רק היותם מגלי סוד על כן את הדור הזה ראה אלקים נכון למועדי רגל עמלק מהטעם האמור כמדובר. עוד הקדמה שנית ונאמרה למעלה בסמוך והוא כי הנה המלכו' ליהודה היתה מאת ה' כי אם למה שעל שמצוה ראשונה המוטלת על המלך הראשון הוא להכרית את עמלק וידוע כי נתייחדו לנפול ע"י בניה של רחל כדב' שנא' אם לא יסחבום צעירי הצאן על כן הוצר' כי טרם יבו' דוד למלוך על ישר' ימלוך ביני וביני איש ימיני להכרי' זכר עמלק שהוא מצעירי הצאן.
פסוק א:ונבא אל ענין הכתובים והוא ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח כו' לומר אל יעלה על רוחך שמלכותך לא היה כי אם ששאלו ישראל מלך ולבקשתם המליכוך כי דע איפה כי מבלי שאלת ישראל אותי שלח ה' למשחך למלך כי מצות ה' היתה להמליך על ישראל מלך ומה שלא הומלך מכניסת ישראל לארץ עד כה הלא הוא עד יהיה דור צדיק וזהו על עמו על ישראל שהוא על עמו בזמן שיתייחסו לשם ישראל ולא לשם יעקב שהוא בהיותם כשרים וצדיקים.
פסוק א:ושמא תאמר ומה היה שמלכותי זה הוצרך יהיה בדור טהור לז"א ועתה שמע לקול דבר ה' לומר הנה מאז נתגלה אלי למה הומלכת מיוחד אל דור זה ולא הודעתיך ועתה שמע אשר נדבר בי מאז.
פסוק ב:שהנה כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו עון ישראל שרפו ידיהם מן התור' למען החזיק כח שרו זולת אשמת ישראל ומגלולי מצרים שלא הטה' עדיין ישראל בעלותו ממצרים כלומר שעל כן הומלכת כי איש ימיני אתה לנקום נקמת עמלק כלומר שאחר שעל כן בזה תלויה מלכותך כי לכך נבחרת אם לימשך אם ליבטל.
פסוק ג:לכן עתה שהוא זמן מוכן על כשרון ישראל לך והכית את עמלק כו' ולהיות זאת מלחמת מצוה כי היא המצוה השנית שנצטוו בכניסת הארץ אמר התחל בה עת' בעצמך וזהו לך והכית כו' כלומר בעצמך להתחיל במצוה ואחריך כל אדם ימשוך וזהו והחרמתם ל' רבים אחר אומ' והכית לשין יחיד.
פסוק ד:מיד נזהר וישמע שאול את העם כו' והנה קרה לו לשאול עתה מעין אשר קרה לאדם הראשון ולישראל בחורב והוא סמאל הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצה"ר שרו של עמלק ראה והנה אם אדם לא היה חוטא לא הי' בטל מן העולם ע"כ התאזר בכל עוז הנמצאות להחטיאו וחרש חכם בקש לו את הנחש עד הכשילו וכן בישר' שעמדו על הר סיני ופסק' זוהמתן והי' להם חירות ממלאך המות גם אז השתדל בכל מאמצי כח להשיב חלאת הזוהמא למקומה עד הראותו את משה שהיו מוליכי' אותו במטה שיאמרו כי זה משה האיש כו' ויבקשו להם חרשי משחית את הערב רב להוציא העגל ההוא להחטיא את ישראל כך עתה התאמץ בכל עוז להחטי' את שאול ולהשאיר את אגג בלילה ההוא להזדווג עם שפח' להביא לעול' מי שיוליד את המן ושלא יותש כחו כ"א שאדרבה יתאמץ ע"י מה שהחטיאו את שאול כי כל מה שמחטיא הוא חיזוק אל סמאל שרו של עמלק שהוא י"צהר הוא שטן כמדובר וזהו ויבא שאול עד עיר עמלק שהוא כי עיקר כחו ושליטתו להתגבר להחטיא הוא בתחום שלטנותו הוא בעיר עמלק וזהו ויבא שאול עד עיר עמלק ושם וירב שאול הנז' בנחל כי כאיש מלחמה התגבר להחטיא להכניס בו רוח שטו' להחטיאו עד שיכול לו והוא כי הנה הדעת הצודק בהאבק איש עם יעקב בנחל כאי' ויעבירם בנחל ויאבק איש עמו הוא כי היה סמאל שרו של עמלק ועליו יאמר פה וירב בנחל הוא במי שהיה בנחל מריב עם יעקב הוא סמאל כי הוא רב עתה עם שאיל להחטיאו וגם נחל במספר קטן עולה עם התיבה י"ז כמו שעולה שטן במ"ק ושטנא נצח להחטיאו כי הנה את הקני הזהיר לצאת מתוך עמלקי הוא מכל גבול מלך עמלק פן יכריתנו עמו ואת מלך עמלק עצמו לא נגע כי ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ומעתה הכזיבו הכתיב לו' ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והוא אמר כי חמל העם כו' ויהי דבר ה' אל שמואל נחמתי כי המלכתי כו' כי שב מאחרי במה שאמרת לו ז' ימים תוחיל עד בואי אליך ועתה את דברי לא הקים כו'. ובהקבילו את פניו אמר לו ברוך אתה לה' כו'
פסוק יג:ולבא אל הענין בכל המקראות הבאים האלה נניח ב' הנחות א' שעלה על דעת שאול במאמר שמואל אליו לך והכית את עמלק והחרמת' את כל אשר לו ולא תחמול עליו כי עד כאן דברי השי"ת ומכאן ואילך והמת' מאיש ועד אשה כו' הם דברי שמואל והוא כי באומרו והחרמתם את כל אשר לו אפשר לפרש או לשון השמד וכריתה או חרמי גבוה לה' והנה שמואל תפש הפי' הראשון שאמר והמתה כו' משור עד שה מגמל ועד חמור אך שאול ארכבה אתרי רכשי שמקצת המקנה הכרית ומקצתו חרם לגבוה. עוד הנחה שנית בשום לב אל אומ' אחרי כן מעמלקי הביאום ולא אמר מעמלק הביאו' והוא כי פירש כי מאמרו ית' לך והכית את עמלק הוא העם הנקרא עמלק אך המלך נקרא מלך עמלק או עמלקי לשון יחיד באופן שמלך עמלק אינו בכלל עמלק.
פסוק יג:ונבא אל הענין והוא כי טרם ידבר לו שמואל הקדי' ואמר לו ברוך כו' לומר הנה במה שפירשת מה שאמר הוא ית' והחרמתם את כל אשר לו שהוא להמית את הכל והנה בזה ברוך אתה לה' שהחרמת דרך חסידות על דבר כבוד ה' נגד שונאיו אך אני החמרתי לפני' מן השורה כי אם הקמותי את דבר ה' שאמר והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו אז השיב שמואל ואמר ומה קול הצאן הזה וקול הבקר כו' אמר לו שני טעמים א' מעמלקי הביאום הוא המלך שאינו בכלל עמלק כמו שכתבנו כי עמלק לחוד ומלך עמלק לחו' אך יקרא עמלקי לשון יחיד וזהו מעמלקי הביאום וכאשר אין המלך בכלל עמלק גם החרם לא על מקנה עמלק יהיה ואפילו אם יהיה משל הזולת יש טעם אחר והוא כי לא לאכול לקחום כי אם שחמל העם על מיטב הצאן למען זבוח לה' שיהיה חרמי גבוה ואת היות' החרמנו באופן כי שני הפירושים הנכללי' בלשון והחרמתם עשינו ויאמר שמואל הרף מלכעוס והרשני ואגיד' לך את אשר דבר ה' אלי הלילה למען תדע כי בשני הדברי' חטאת בין בעמלקי הו' המלך שהבאת חי בין במה שלא הרגת המקנ' וירשהו ויאמר לו דבר.
פסוק יז:וטרם ידב' הקדי' ואמר לו הלא אם קטון אתה כו' לומ' אל תתמה על גודל ענשך מה שאין כן לזולתך כי דע לך כי גדול עונך לפני ה' והוא הנודע לפי גודל האיש תגדל אשמת עונו לפני קונו כי וסביביו נשערה מאד וזהו אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה עוד שנית כי אתה חייב לה' ביותר כי וימשחך כו' והגמול אשר שלמת הוא כי הנה וישלחך ה' לא להלחם כ"א בדרך בלבד כי המלחמה לה' היא כי לא אמר רק לך והחרמת כאלו נתוני' נתונים הם בידך ואינך צריך להלחם רק להחרים כעם כבוש ומה שאמר לך את עמלק לא כדבריך שבעמלק היא העם אך לא את מלך עמלק כ"א לך והחרמת את החטאי' הם העם עם עמלק הוא מלכה והוא כי באו' פקדתי את אשר עשה לך עמלק על החטאי' דרך כלל הוא ומה שאמרתי עתה לך והכית את עמל' למה חזרתי להזכירו בשמו כי אם שכוונתי על מלכם כי ונלחמת בו עד כלות אותם באופן כי העיקר הוא המלך להלחם בו שהוא המעמיד העם עד כלותם אותם ובכן העיקר היה להמית את מלכם ולמה הנחתו חי וזהו על המלך ועל המקנה ולמה לא שמעת כו' ותעט אל השלל.
פסוק כ:ויאמר שאול הנה הלשון הזה שאמרת עתה לשון רבים על המה ולשון יחיד על המלך לא אמרת לי אז כי אשר שמעתי והבנתי בקול ה' לפי קיל הדברים שאמרת לי קיימתי ואלך בדרך אשר שלחני ה' שהוא כי עמלק לחוד ומלך עמלק לחוד כי את עמלק הוא העם צוני להכות לא את מלך עמלק וכן עשיתי כי ואביא את מלך עמלק אך ואת עמלק עצמו הוא העם החרמתי וזה הוא על דבר אגג ועל הצאן והבקר הו' כי ויקח העם מהשלל ראשית החרם שהיא כי מן הסתם לא היתה כונתו יתבר' רק שלא נהנה מהם כי אם להורגם אך לא לזבוח לה' כי אדרבה יש להחזיק לעם טובה ששתו לבם על כבוד ה' לומר גם שאין אנו נהנים תתנה מזבח ה' מראשית החרם מעין מצות בכורים.
פסוק כב:לזה השיב ואמר החפץ לה' כו' לומר אחר שהוא יתברך מצוך לכלותם האם כבוד יחשב לעבור מאמרו ולזבוח לכבודו אין כבוד הזה מתקן העדר כבוד עבור רצונו כי החפץ כו' כשמוע בקול ה' כו' כי הנה מציאות השמוע הו' מזבח טוב וכל שכן קיים הנשמע וזהו שמוע מה ידבר אך הטות אזן טרם ידבר להקשיב מה שיאמ' מרוב חשק להשמיע דברו הוא טוב מחלב אילים. או יאמר כי דרך המשרת שאוהב את המלך ששומע קולו לעשותו ותאב להקשב ישיב יצונו עוד שירות אחר אמר השמוע מזבח טוב ועמדי לקשוב מה שיוסי' לצוות הוא טוב מחלב אילים.
פסוק כג:ואל תתגדל ותאמר כי מי כמוך חש על כבודו יתברך כי הלא אתה ביערת האוב והידעוני מן הארץ כי חסיד אתה הנה בזה טעית על חשבונך כי הלא אשר החמיר הקלת ואשר היקל החמרת כי הלא חטאת קסם אשר בערת הוא מרי אחד בלבד סתם בלתי חמור אך ואון ותרפים שהם כפולים וכבדים הוא ההפצר שאתה מפציר בזה כי אימר לך הוא יתברך שחטאת ואתה מעיז נגדו חלילה לומר כי שמעת בקולו והלכת בדרכו וזהו הוא מלבד העון עצמו כי גדול הוא כנראה מן העונש כי יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך.
פסוק כג:או מעין זה לומר הנה נא גודל עון ההפצר ראה נא כי הנה יען מאסת את דבר ה' שלא קיימתו וימאסך ממלך וקל וחומר עתה שחוזר ואומ' לך שמאסת דברו ותחזור ותאמר לו שאינו כדבריו חלילה כי אם שקיימת שאם מה שלא שמעת בראשונ' קורא מאיס' מה גם אמורך שנית שאינו כדבריו שחוזר ואומר לך כי זו גדול' ממאוס' תחשב לפניו ית' חלילה.
פסוק כד:אז ויאמ' שאול חטאתי כי עברתי את פי ה' שאמר לך והכית את עמלק והחרמת' את כל אשר לו ולא תחמול עליו שהם דברי ה' גם את דבריך שהוספ' על דבריו ואמר והמת' כו' שהיא פירוש אל או' והחרמת' שהו' עד בלתי השאיר שריד ועדיין שב אל טעותו לומ' כי יראתי את העם ואשמע בקול' ולא כן היה כי הלא נאמר למעלה ויחמול שאול והע' על אגג ועל מיטב הצאן כו'.
פסוק כה:על כן באמור אליו שא נא חטאתי ושוב עמי אמ' לו לא אשוב עמך כי מאסת כו' לומר לא ליראת העם היה כ"א מאס' את דברו חלילה וענין הכתוב הוא כי הי' חפץ כבו' שיראו את שאול הול' לפניו כמלך ושמואל אחריו וזהו עמי שהוא נטפל אלי כי אני העיקר אז השיב לו לא אשוב עמך שהוא אחריך שהוא לנהוג בך טכסיסי מלכו' כי הלא כלום יש לך מלכו' אלא מהב"ה והנה מאסת כו' וימאסך ה' ממלך וכ"כ סירב עד שעשה מבוקשו וזהו שמפור' אח"כ וישב שמואל אחרי שאול כו' שהוא כל דברי שאלתו וילך אחריו כמדובר.
פסוק כז:ונחזור אל פסוק שהיינו בו והו' כי אחרי אומר וימאסך כו' אמר כי ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו והנה פשט הכתוב היה נראה ששאול אחז בכנף מעיל שמואל ויקרע אך רז"ל לא רצו בזה ופירשו כי שמואל היה אוחז ונחלקו אם היה בכנף מעיל שאול ובהקרע היה סימן כי אשר יקרע כנף מעיל שאול הוא אשר ימלוך אחריו הוא דוד ויש אומרי' כי שמואל קרע מעיל עצמו.
פסוק כח:ואמ' קרע ה' את ממלכות כו' ויתנה לרעך כו' ואחשבה כי לא להתריס נגדו כיון כי אם אדרבה היה מיצר על צרתו כאמור למעלה ויצעק אל ה' כל הלילה אך בתחלה רמז לו כי אין מאיסתו גדולה להורישו גהינם חלילה וכיוצא כי אם וימאסך ממלך שאינו אלא מהיות מלך בלבד וכאש' היסב ללכת להפרד ממנו אז אחז בכנף מעילו ויקרע ויאמר אליו שמואל כאשר נקרע כנף המעיל ונשאר שאר המעיל קיים כך קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך בלבד ויתנה כו' אך עדיין בנך ימלוך והוא כי איש בושת מלך על ישראל שש שנים.
פסוק כט:וזהו וגם נצח ישראל לא ישקר כו' והוא כי הוא ית' הנצחי וכל דבריו קיימים אשר הוא נצח של ישראל אבינו אלהיו ולא ישקר במה שאמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו והיא מאמרם ז"ל כי את זו דרש אבנר כשהמליך את איש בושת כי אמר גוי זה בנימין קהל גוי' הוא על יוסף שנולד כבר שיחלק לשני שבטי' ומלכי' מחלציך יצאו הוא על בנימין שעדיין לא נולד וממנו יצאו מחלציו שני מלכים ואין אלא שאול ואיש בושת וזה יאמר קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך בלבד אך וגם כמו שמתקיים זה גם נצח ישראל אשר דבריו קיימים לנצח והוא נצח של ישראל אבינו לא ישקר במאמרו ומלכים מחלציך יצאו שכולל את מלכות בן שאול לא ישקר ולא ינחם מאשר אמר.
פסוק כט:או יאמר וגם נצח כו' והוא כי הלא כמו זר נחשב למה לא הועיל וידוי ותשובה לשאול כמו לזולתו כי גם על זה פקחו עיניהם רז"ל באומרם דוד בשתים ועמדה לו שאול באחת ולא עמדה לו אך אחשבה כי בכל דבריו אלה לא כיוון שמואל כי אם לדבר על לב שאול להסיר דאגה זו מלבו בד' או חמשה דברים ובראשון היחל פתח דבריו באומ' הלא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה כלומר ועל כן מדקדק עמך ביותר כי וסביביו נשערה מאד. שנית כי הלא כל אשר משחך ה' למלך על ישראל לא היה כי אם על מה שוישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמת כו' וכמו שכתבנו למעלה כי על היותו מבנימין ונפילת עמלק היה ביד בני רחל הומלך שאול שאם לא כן המלכות ליהודה היתה ואחר אומרו הגזרה והתודה ואמר חטאתי כי עברתי כו' היחל להפיס דעתו על העדר התקון ואמר אל יקשה בעיניך כי לפנים מן השורה התנהג עמך כי הלא מאסת את דבר ה' והיה לו ית' למאסך ולא מאסך רק ממלך על ישראל בלבד ולא עוד כי אם קרע ה' כו' מאליך כלומר ועוד נשאר מלכות על בנך כמדוב' בקודם ועדיין היה לך לדאוג למה לא תועיל התשובה גם למלכות כאשר לזולתך כי דע וראה כי וגם יש טעם לזה כי הנה נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי הוא ית' הנצחי של ישראל אבינו אשר ברוח קדשו המפיע בו לומר גור אריה יהודה כתרגומו מדבית יהודה יקום מלכא כו' ושיהיה לנצח כי לא יסור שבט מיהודה כו' עד כי יבא שילה שהוא מיהודה מלכו' קיים לעד לא ישקר ועל כן לא היה אפש' שתתקיי' מלכותך לעד ויהיה עונשך דבר אחר כי המלכו' שלך שאול היה אתך כי של יהודה הוא בעתם כי לא ישקר ולא ינחם וכן הוא אמת כמדובר למעלה ועד ממהר כי על כן לא נמשח שאול בקרן ולא בשמן המשח' כ"א בפך ובשמן אפרסמון וכן ארז"ל שכוונה חנה באומרה רמה קרני של דוד ולא רמה פכי של שאול:
פסוק לב:ויאמר שמואל הגישו אלי כו'. שחשב שמאליו לא יבא כי לא לטובתו מגישו אליו כי אם להורגו אך הוא וילך אליו מעצמו ואמר לו אל תתמה כי הנני בא מעצמי למות כי הנה אכן סר מר המות ויהיה במה שאמרו ז"ל כי אותו הלילה נזדווגה לו שפחה ובא עליה ונתעברה ממי שמזרעו יצא המן המאבד את היהודים ועל כן אמר אכן אחר שכבר הזרעתי זרע שיעשה נקמות לי סר מר המות הזה אז ויאמר שמואל אל תתנחם במה שיעשה המן כי כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך כי כל זרעך יכלה עד שאין זרע אמך ישאר בעולם כלל כי יבא אז מי שיהפך אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והאביד שריד מבית אגג אז וישסף שמואל את אגג שהו' כמ"ש ז"ל שקשר שתי רגליו בין שני אילנות שקירבם עד שקשרם ואח"כ הניחם ליפרד ונפסק מבין ירכיו עד ראשו ויהיה לרמוז איבוד זרעו ע"י מה שתחלת מה שנפסק גופו היה ממקום הולדתו בין ירכיו:
