מדוע ציוה ה' להשמיד את עמלק

לאחר נצחונו על פלשתים, מצוה ה' את שאול להלחם בעמלק ולהשמידו, כולל את הצאן והבקר. המלבי"ם(שמואל א טו) מבאר מדוע צוה ה' למחות את שמו של עמלק דווקא ומדוע נענש שאול באיבוד מלכות בגלל שלא השמיד את עמלק. המלבי"ם אומר שעם יוצא למלחמה בגלל אחד מחמשה טעמים. לפעמים עם יוצא למלחמה כדי להרחיב את גבולות ארצו. עמלק לא נלחם בישראל בגלל סבה זו כי עם ישראל היה אז בדרך ועדיין לא נתישב בארץ. במקרה אחר פורצת מלחמה בין עמים כאשר כח צבאי עובר ליד מדינה וראשי אותה מדינה חוששים פן יותקפו על ידי אותו כח לכן פותחים במלחמת מנע כפי שנהגו סיחון ועוג. גם סבה זו לא היתה לעמלק כאשר נלחם עם ישראל כי עם ישראל היה רחוק מארצו ולא איים על מדינתו. סבה שלישית הגורמת למלחמה בין עמים אם קיימת משטמה בין עמים ומחמת שנאה מכריזים מלחמה, עמלק פגש את ישראל במקרה,"אשר קרך בדרך"(דברים כה יח), ומעולם לא היו ביניהם יחסים בשום צורה. לעתים נלחמים עמים כדי להראות גבורה בשדה הקרב למען ספר לדורות הבאים על כוחו של הלוחם המצליח למגר את אויביו הגבורים. במלחמת עמלק מצאנו שהפגיעה היתה בנחשלים ולא בגבורים כדברי הכתוב: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך"(שם). ואם כן מלחמת עמלק לא מקנה לו תהלה של מנצח. לפעמים עמים נלחמים כדי להכריח את העם האחר לקבל אמונתו כמו מסעי הצלב, היונים בכבושיהם ועוד. עמלק לא האמין בשום דת וממילא לא היה מקום למלחמתו נגד ישראל.
הסבה העיקרית למלחמת עמלק היתה שנאת עשו ליעקב שעברה לעמלק. כידוע: 'הלכה היא - בידוע שעשו שונא ליעקב'. שנאה זו לא פסקה מעולם(רק לשעה קלה כאשר נפגשו שני האחים בשובו של יעקב מחרן). עשו לא יכל לממש את שנאתו לאחיו ולכן עלה במוחו רעיון גאוני. הוא העמיד פנים שאינו חפץ בארץ ישראל והלך לגור בשעיר(בראשית לו ו-ז). את הסבה לצעד זה נמק בכך שאין מקום למקנה של שני האחים ולכן עשו מחליט להיות האדם "המוותר" והוא עוזב את הארץ ומהגר לעבר הירדן, לאזור הר שעיר. חז"ל אמרו לנו סבה עמוקה מדוע עזב עשו את הארץ, "ומדרש אגדה מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב של גזרת 'כי גר יהיה זרעך' המוטל על זרעו של יצחק, אמר(עשו): אלך לי מכאן. אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר, ומפני הבושה שמכר את בכורתו"(רש״י בראשית לו ז). חז״ל הסבירו כי מטרת עשו היתה לא להשתעבד במצרים ולאחר שבני ישראל יצאו ממצרים בדרכם לארץ, יבואו עליהם בני עמלק למלחמה, יהרגו אותם ויכנסו לארץ בתור בני יצחק וכך יקבלו את ארץ ישראל ולא ישתעבדו במצרים.

סבה אחרת שאולי היא העיקרית - כפירת עמלק בקב״ה. כידוע, נס יציאת מצרים ונס קריעת ים סוף הטילו פחד אימים על כל עמי תבל וכמאמר הכתוב: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען"(שמות טו יד-טו). עמלק היה היחידי שבטל במחי יד את הרושם החזק שעשו הנסים על עמי האזור. כדי להראות שהעולם הנו טבעי החליט לצאת למלחמה נגד ישראל למרות שרק חודש ימים קודם נסער העולם כולו מנס קריעת ים סוף. עמלק רצה להראות שאיננו מפחד מהקב״ה כי איננו מכיר בקיומו ואף אם בעקרון יודע שקיים הקב״ה בעולם אך לדעתו בוודאי איננו שולט חלילה בארץ והנהגת העולם שלנו הינה טבעית. אם כן עמלק כוון את עיקר מלחמתו נגד הקב״ה. מאחר ועמלק נלחם בקב״ה חייב הוא להלחם גם בישראל,העם הנבחר, כי רצה להוכיח שאין שום הבדל בין עם ישראל לשאר העמים. עמלק אינו מוכן להסכים שחוקי התורה שהם חוקי השמים, יתקיימו בעולמנו. לכך התכוונה התורה במלים אשר קרך בדרך. המלה קרך פרושה מקרה, קרירות וקרי. פרוש הדברים, עמלק טען שאין השגחה פרטית בעולם וכל ההנהגה מקרית. אם כך אין שום עדיפות לקיום מצוות או ללמוד תורה אלא מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא וגו׳. לפי סברה זו אין חשיבות לעם ישראל על פני עמים אחרים. השקפה זו שהכל מתנהל על פי מקרה עוור הינה כפירה מוחלטת בקב״ה ובתורה. עמלק דגל בהשקפה שאין לקיים מצוות בחמימות(גם אותם מעשים שיש לקיים לפי דעתו). לפי זה המלה קרך פרושה קרירות, לקיים בקרירות דהיינו על פי שכל בלבד ולא על פי רגשות הלב. עמלק לא מעביר את הדברים מהמח ללב וכל מעשיו גובלים בכדאיות. הוא יקיים מצוות רק אם ישתלם לו הדבר וגם אז בקרירות. כאשר יחוש שלא תצמח לו שום טובת הנאה ממעשיו לא יקיים מאומה ויתנהג בצורה הבזויה ביותר כפי שקרה אצל אריסטו ואצל מדענים אחרים. השקפות אלו גורמות לטמא את הנפש היהודית הדבוקה בה' וחדורה אמונה בסיסית בקב׳׳ה, בשכר ועונש ובהשגחה פרטית וזה הפרוש השלישי של המלה קרך לשון קרי וטומאה. את ההשקפות הללו רצה עמלק להביא לעולם ולאלץ גם את ישראל להסכים להם.

על הפסוק: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" אומר רש"י: "ויזנב בך מכת זנב חותך מילות וזורק כלפי מעלה". מהי המטרה במעשה זה? מסבירים המפרשים: כידוע, מילה נתנה ליום השמיני כלומר למעלה מהטבע, כי מערכת הטבע קבועה במספר שבע במסגרת שבעת ימי השבוע. מספר שמונה מראה על תופעה למעלה מהטבע. אם כן מצות מילה הינה בלתי טבעית כי אף אדם לא ירצה לפצוע את בנו ועוד מתוך שמחה ומשתה. לפיכך נתנה המילה לשמונה ימים(כמובן מדובר בסבה אחת מדוע נתנה לשמונה). נס חנוכה נתקן לשמונה ימים כדי לבטא נס על טבעי שפך שמן שצריך לדלוק יום אחד דלק שמונה ימים, שמיני עצרת נקבע כיום חג "פרטי" בין ישראל לקב׳׳ה, עצרת תהיה לכם. עם ישראל הנו עם עולם וקיומו לא קשור בטבע ומספר שמונה מסמל תופעה לא טבעית. האדם החוטא אינו יכול לתקן את הפגם שגרם על ידי החטא. הקב"ה ברב רחמיו, הסכים שיביא קרבן ויתכפר לו בנגוד לדעת החכמה והנבואה לכן הקרבן כשר רק מיום השמיני ואילך. עמלק שהתנגד לשלטונו של הקב׳׳ה זרק את המילות, דהיינו ערלות, שנחתכות ביום השמיני והמסמלים את מערכת הנס, כלפי מעלה, כלומר לא חפצים במילה כי בארץ שולט הטבע בלבד. בגלל רצונו של עמלק ללחום בקב"ה צוה ה' להשמידו ולאבדו מן העולם ונשבע שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק.