פסוק ב:ולו היה בן כו'. הנה דרך הבחרות להמשיך את האדם אחר הרע אמר כי לא כן היה שאול כי אם בחיר וטוב כי מהילדות בחר בטוב ולא היה בחור וטוב בערך בחורים זולתו כי אם גם טוב משאר עבירות מהבחרות ליקרא איש לא היה איש מבני ישראל טוב ממנו וגם לשיראוהו אנשים ויחשיבוהו כאשר יאות למלך שתהא אימתו על העם היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם שע"י כך יהיה חשוב בעיניהם:
פסוק ג:ותאבדנה כו'. אמר ראו כי מה' יצא הדבר שעם היות שאול חשוב בחור וטוב ושאין איש טוב ממנו ומהודר כמדובר עכ"ז שלחו אביו בהרים ובגבעות לבקש את האתונות אך אין זה כי אם שיקרה מקרהו וילך אל שמואל להמליכו ובמה שאמר לקיש אבי שאול עם היות שעליו ידבר עד כה והיה די יאמר ותאבדנה לו אתונות אך יאמר כי לטובתו נאבדו לו אתונותיו כי ותאבדנה האתונו' היה לקיש אבי שאול להנאת קיש אבי שאול כד"א לך לך להנאתך ולטובתך וצוהו יקח אתו מיוחד שבנערים שעל כן אחד בפת"ח האל"ף ויעבור בהר כו' ולא מצאו גם שהיו שם וחלפו ובארץ שעלים ואין כי לא עברו משם לעולם ושבו אל תחומם בארץ ימיני ולא מצאו:
פסוק ה:המה כו'. אמר לכה ונשובה כי אין דרך האתונות להתרחק ככל שיעור הזה שהלכנו כי אם עד סביבות מקומם כברת ארץ וכיוצא על כן יחדל מן האתונות ודאג לנו.
פסוק ו:השיב נערו ואמר הנה נא כו' לומר הנה אשר עשינו היה שלא כדרך טבע כי מי הוליך אתונו בשלשה גבולי הארץ הנאמרים שהיה מהלך שלשת ימי' כמאמ' הנביא לפני' ומה גם כי קרוב למקומם הראשון שרוא' חמור תועה מאסף אותו הביתה עד דרוש אחיו אותו ולא יהיה נעזב עד כ"כ שיעור אך אין זה כי אם זו דרכנו אשר נתן ה' בלכנו להלך לא על חנם היה והלא דבר הוא על כן הנה איש אלהים בעיר הזאת ואין לחשוד אולי דבריו על פי כישוף ואסור לשאל לו כי הנה האיש נכבד צדיק גמור וגם אם היה ע"פ קסם וכישוף ע"פ דרכינו בדברים רבים היה משקר אך זה כל אשר ידבר בא יבא לכן עתה נלכה אולי יגיד לנו את דרכינו אשר הלכנו עליה כי לא על דבר אתונות היה לנו ללכת כל הדרך הזאת אך הלא דבר הוא הדרך הזה לנו וכן היה כי מה' יצא על דבר המלוכה.
פסוק ז:ויאמר שאול והנה נלך כלומר בין יגיד בין לא יגיד ראוי להקביל פניו אך ומה נביא כו' לומר לא יבצר או הוא איש נכבד ולא איש אלהים או הוא איש אלהים אם הוא איש נכבד מה נביא לאיש כי הן אמת שמספיק דבר קל איננו כי הלחם אזל מכלינו ואם הוא איש אלהים צריך תשורה שהוא דורון חשוב ותשורה אין להביא לאיש האלהי' מה אתנו ויוסף הנער כו' לומ' הנה הכל הוא לפי הנותן וא"כ אתה אם היית נותן שאתה תשוב והיא איש אלהים היה צריך תשורה שהיא מנחה חשוב' אך אני שאני נערך בלתי חשוב דבר קל בידי כתשור' בידך לכן הנה נמצא בידי רבע שקל כסף וגם כי הלא מזער הוא הנה ונתתי אני לאיש האלהים ועם שאיש אלהים הוא יחשיבנו והגיד לנו את דרכינו אז אמר שאול טוב דברך שתהיה אתה הנותן ולא אני לכן לכה אתה תחלה ואני אחריך וזהו אומרו לכה נלכה כי אם אני אלך ואתה אחרי לא יראה שאתה הנותן כי אם אני ואתה שלוחי והנה ראוי לשים לב כי פסוק לפנים בישראל כו' נכנס בין הדבקים ומקומו היה אחר פסוק ויאמר שאול כו' שהוא לומ' אחריו שאלת היש בזה הרואה שיקדים ואמר כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה ושעל כן לא אמרו היש בזה הנביא כו' אך הענין הוא כי באומרו שאמר לתת לו רבע שקל כסף והגיד כו' הלא יקשה כי היתכן כי נביא גדול חשוב כמשה ואהרן יקל כבודו להיות מגיד עתידות בעד רובע שקל כסף כדרך אנשים שיש להם השגחה מה ולא נבואה המחזרים בחצרות להגיד לכל הבא ובידו איסר או פונדיון על כן סמך ואמר אל תתמה על דברי הנער הלז כי הלא לפנים בישראל כה יאמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה והוא תואר הנאמר גם כן לכל המחזר בשוקים בהשגת ראיה מה בככבים וכיוצא לכל הנותן פרוטה או שתים ועל כן ע"י ההרגל ההוא לא יבחין השומע בין איש אלהים גדול כשמואל ליתר הרואים ועל כן אין לתמוה אם טעה בזה הנער הלז כי גם שמואל כשאר הרואים:
פסוק יא:המה עולים כו'. ראוי לשים לב אל אומרו המה שהיא תיבה יתירה וכן מלת אותם. ועוד אומרם הנה לפניך כו' לשון יחיד וכבואכם עד סוף דבורם אמרו בלשון רבים. ועוד כי עתה ממהרים אותם ואחר כך אמרו כבואכ' שמשמעו לאט. ועוד מלת כן שהיא מיותרת. ועוד למה יגידו כי לא יאכל העם עד בואו וכי הוא יברך הזבח ושאחרי כן יאכלו הקרואים. ועוד למה חזרו לומר ועתה עלו וכן אומרו אתו כהיום תמצאון אותו אחרי אומרו כבאכם העיר פן תמצאון אותו.
פסוק יא:והנה לפי דעת האומר מרז"ל שהרבו לדבר עמו להסתכל ביופיו של שאול יתיישב אשר הערנו שהתחילו בלשון יחיד כי עמו לבדו רצו לדבר ואחרי כן בושו פן יורגש כי חשקו בו על כן חזרו בהם ודברו לשון רבים אך לא נמנעו מלהאריך להסתכל ביופיו אך לפי דעת החולק צריך לתת טעם לכל אשר הערנו ואומרה כי הנה אמרו רז"ל בפר"א רבי עקיבא אומר כל מי שנכנס לעיר מצא נערות יוצאת לפניו דרכו מצלחת בא וראה מאליעזר עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו והקדוש ברוך הוא הצליח דרכו שנאמר וה' הצליח דרכו וממשה רבינו ולכהן מדין כו' ותבאנה ותדלנה והצליח דרכו ובא וראה משאול שעד שלא נכנס לעיר מצא נערות כו' וזכה למלכות וכן ביעקב והנה רחל בתו באה עם הצאן. הנה כי פגיעתן בשאול הוא סימן מן השמים אל הצלחת מלכותו ובכן קרוב הדבר כי גם שם ה' בפיהן רמז לענין הצלחת מלכותו ואומרה כי הכתוב מגלה לנו בלי נחשיב כי מה שדברו לשון יחיד היה כי היו מהלכים זה אחר זה והראשון הוא שאול פגע בהן ולא נערו שאחריו לז"א והמה מצאו נערות שהוא שניה' כאחת כי היו הולכי' זה בצד זה וגם יחד דברו שניהם ואמרו היש בזה הרואה וזהו ויאמרו להן כו'.
פסוק יב:וכן הן ותענינה אותם לשניהם אך מה שאמרו לשניה' לא היה רק שאמרו יש ואחר כך הניחו את נערו ודברו עם שאול ואמרו הנה לפניך מהר עתה ולהבין בדבר נשית לב מה היה שיום אחד לפני בא שאול הודיעו יתברך שכעת מחר ישלח אליו איש מארץ כנען ולא הניח הדבר לשעתו בבואו עם נערו לפניו יאמר לו הוא יתב' הנה זה האיש יעצר בעמי קום משחהו. ועוד ראוי לשים לב מה זה שלא גלה הכתוב על מה היה זבח לעם בבמה. ועוד הקרואים הנאמרים פה מי קראם ולמה הזמינום שאם שדרך כלל היה זבח ידוע לעם של העיר ההוא ביום ההוא מה צורך קרואים. וגם שאם כן למה לא היו כי אם כשלשים איש. ועוד אומרו שמואל טבח שישמור עמו המנה למה היה ולא יאמר לו סתם שיאכל עם הקרואים. וכן למה אמר כך שמואל לעיני הכל. ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרו הנה הנשאר שים לפניך אכול כי למועד שמור לך כו' לאמר העם קראתי שיראו דברים משוללי הבנה:
פסוק יב:אמנם אומר כי רצה הקדוש ברוך הוא יעשה זבח שלמים ויזמין קרואים לאכול אתם ביום מלוך למלך הראשון שימלוך בישראל ובכלל הדבר רצה שכשיבא שאול ימצא הזבח עשוי והקרואי' על השלחן וישב ראש על כלם למען ידעו למפרע ביודעם הדבר כי מה' יצא הדבר שעל יום טוב הנעשה עליו יבא פתאם אך לא הראה שמואל דבר המלוכה מעתה אל הקרואי' כי אם שיבא אדם חשוב וישב בראש על כן נאמר לשמואל הדבר מאתו יתברך יום אחד קודם למען יכין זבח יקדיש קרואיו ליום מחר וקודם אכול הקרואים צדיק על שולחן יבא וענין זה דברו הנביא אחרי כן בפיו כאשר יבא בסיעתא דשמיא וזהו אשר שם ה' בפי הנערות האלה באומרם אל שאול הנה לפניך מהר עתה לותר הנה הרואה שאמרת לפניך יהיה מהר עתה כי לא יאחר מלבא עודך פה והוא כי גם שלא תבאו העירה הוא יבא פה אליך והוא כי לעלות הבמה הי' צריך שמואל לצאת מהעיר ולרדת במעלה העיר שהיו הם עולי' עתה ולעלות במקום גבוה שכנגד העיר בסמוך אשר שם הבמה שעל כן בעלותם העירה פגעו בשמואל בא לקראתם בלכתו אל הבמה והוא כאשר כתבנו כי הודיע שמואל שיבא אדם חשוב ולכבודו עשה זבח שלמים והקדיש קרואים שהיה עתיד לבא עלי זבח והוא על אשר ייעד לו ה' כעת מחר אשלח אליך כו' וע"כ על התפרסם זה בעיר בראות הנערות האנשים הנערים האלה בעת הזבח אחרי ראותן ששאלו על הרואה אמרו בלבן משניהם הוא אשר יתראה אל הרואה כאשר אמר ועשה בשבילו הזבח ואם לא עכשיו אימתי יבא ויתראה אליו על כן אמרו הנה לפניך יהיה מהר עתה כמדובר שאם בעמדם יעמודו לא יאחר שמואל מלהיות לפני שאול מהר כי ירד ממעלה העיר לעלות הבמה וימצאם בדרך והטעם הוא כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה כלומר ואותו הזבח מן הסתם לכבודך הוא ובכן ודאי שימצא לפניך.
פסוק יג:ואם לא תעמדו פה כי אם שתבאו העירה דעו כי כבואכם העיר כן תמצאון אותו יוצא ואומרן כן יהיה כי כאשר בואכם הוא לבקשו שמחים בו כן תמצאון אותו שמח בכם כי אשר עשה הזבח בשבילו אחד מכם הוא ומיוחל אותו ולא יבצר יהיה פגיעתכם בו טרם יעלה הבמתה לאכול אחר שהזבח לכבוד האחד מכם הוא כמדובר ולא יאחר כי הנה לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח ואחרי ששמנו לפניכם שני הדרכים אחד להמתין פה עד בואו שני לבא העירה לקראתו כי שם תמצאון אותו הנה עצתינו היא כי עתה עלו לקראתו ואל תעמדו פה כי טוב הוא תלכו להקביל פניו לכבוד אור תורתו ושלמותו כי המוצא אותו ידמה לאשר הוא בחשך הלילה ומוצא את היום המאיר וזהו כי אותו כהיום תמצאון אותו אז ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יוצא לקראתם לעלות הבמה כאמו' כי לעלו' הבמה צריך לרדת תחלה מעלה העיר ההיא ולעלות אחר כך אל מקום גבוה שהבמה בו.
פסוק טו:ואחרי כל הדברים הנאמרים סתומים בא ופירש הכל טעם הזבח וענין דברי הנערות והוא כי וה' גלה את אזן שמואל יום אחד לפני בא שאול כעת מחר אשלח אליך איש כו' שע"י כן נעשה הזבח ויובנו דברי הנערות כמדובר ועל כן לקח שמואל את שאול כו' ויביאהו לשכתה בראש הקרואים ויאמר לטבח המבשל ומחלק המנות תנה את המנה אשר אמרתי אליך שים אותה עמך והוא כי שמואל למען ידעו הקרואים כי הזבח על כבוד אדם חשוב העתיד לבא נעשה מאז מטרם יבא צוה את הטבח ישמרנה עמו ועתה כבאו והושיבו בראש הקרואים אמר לפני הכל דעו איפה כי לא נפל דברי ארצה כי צויתי לשמור המנה על שהיה עתיד איש לבא והנה בא.
פסוק כד:וירם הטבח את השוק והעליה שאמרו רבותינו ז"ל שהיא האליה או למאן דאמר השוק והחזה שהם נתחים מובחרים וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר כו' לומר הלא תאמר כי ניתנו המנות לכל אחד מהקרואים מנתו לפניו ואין זה רק שיורין ואיך אני העיקר שבשבילי היה העיקר לזה אמר הנה הנשאר לומ' אם היה הנשאר פחותה שבמנו' היה כך אך הנה הנשאר כלומר ועתה רואה שהם הטובי' שבמנות וא"כ אין זה רק שנשמ' המובחר לכבודך עד בואך לכן שים לפניך אכול כלומ' סדר ואכול כמה דאת אמר אשר תשים לפניה' דמתרגמינן דתסדר קדמיהון והוא כי אין אדם אוכל שוק והעליה שלמים וגם אינו דרך ארץ לאכול הוא לבדו כל השוק והעליה כי אם שאחרי שום המנה לפניו לכבודו מחתך ומסדר לפניו באופן יאכלו הקרובים לו מאשר הושם לכבודו וזהו שים לפניך וז"א שים אחר אומרו וישם לפני שאול כי האחד הוא שהושמו השוק והעליה שלמי' לפניו בלבד.
פסוק כד:ואמר לו אכול כלומר אם שאני גדול אכול מזה תחלה כי לכבודך הושם תדע כי אתה העיקר ולכבודך נעשה הכל כי באמור הוא יתברך אלי כעת מחר אשלח אליך אשר המועד הוא היום והייתי שומר וממתין אליך היום לומר השליחות בבואך שהוא ולמי כל חמדת ישראל כו' לאותו המועד שהיה שמור לך לאמר המאמר הידוע בשביל זה העם קראתי וזמנתי לזבח כי הזבח והקרואים בשביל המועד שיהיה שמור לך לאמר מאמרי שהוא למי כל חמדת ישראל שהוא האמירה הידועה בין שניהם העם קראתי שזמנתי קרואים באופן שהכל עשיתי לכבודך ואתה העיקר ופה גלה כל הדברים הנאמרים באמת כמדו' ולמען כבדו לעיני הכל אכל שמואל עמו במנתו מה שלא עשה כן לשום אחד מהמסובין להתחבר לו שמואל לאכול עמו כי אם כל אחד מנתו אשר לפניו כדרכם בימים ההם וזהו ויאכל שאול עם שמואל ביום ההוא מה שאין כן דרך שמואל לאכול עם זולתו רק עם שאול וביום ההוא בלבד כי השעה צריכה לכבודו נגד קריאי העדה.
פסוק כה:ולמען ידעו גם שאר המון קריה אשר לא היו מהקרואים את כבוד שאול בעיני שמואל איש האלהים יצא ודבר עמו יחד על הגג גלוי לכל יושבי העיר ההיא כי כבוד גדול הוא על דרך מאמר רבותינו ז"ל דמאן דהוה משתעי ריש לקיש בהדיה יהבי ליה ממונא בלא סהדי כך יכובד שאול בעיני כל רואה כי יחדו ימתיק סוד שמואל עם שאול על כן היה על הגג במקום גלוי לכל ולבלתי משוח בערב יום דלא מסמנא מילתא המתין עד עלות השחר וביני וביני השכימו שניהם לשחר אל אל בטרם בקר יצליח הענין ויהי כעלות השחר קראו יקום לגמור הדבר ויקם ויצאו החוצה.
פסוק כו:וראוי לשים לב אל אומרו שניהם שהוא מיותר והיה די יאמר ויצאו הוא ושמואל. ועוד אומרו החוצה ולא אמר הגגה כאומרו ויקרא שמואל אל שאול הגגה וגם מלת לאמר היא מיותרת ומשוללת הבנה שלא יצדק עם אומרו קומה. אך אחשוב כי למען ידעו כל איש ישראל כי מאתו ית' היתה הממלכה לשאול היה רצון שמואל להטיל גורל על המלוכה כאשר עשה אחרי כן נגד כל ישראל במצפה על כן לא רצה מעתה למושחו כי אם בסתר בל יראה כי נפשו אתה ויעש מלבו ויקרא עליו ערער על כן לא רצה ימצא במשיחתו אף גם נערו על כן ויקרא שמואל אל שאול הגגה לאמר לבל יצא נערו עמו כי יאמר איננו קורא כי אם אותו וגם אינו ללכת מהעיר כי אם הגגה לאמר שהוא כדי לאמר לו דבר בלבד ואם לא היה אומר כי אם זה בלבד לא היה נערו יוצא אך סיים ואמר קומה ואשלחך אמר נערו בלבו אם לשלחו הוא ללוותו בדרך כמה דאת אמר ואברהם הולך עמם לשלחם אם גם שאליו לבדו קרא אינו לשלול אותי כי אם שקרא את העיקר ואחריו נערו ימשוך אז ויצאו שניהם שהוא שאול ונערו ובראות שמואל כך אז נמלך לצאת חוצה ולא על הגג למען לא יבוש מלומר לנערו לך מעמנו אך בצאתם החוצה כמתחילים להחזיק בדרך אז אם יאמרו לו עבור לפנינו בדרך אין קפידא בדבר שאינו כמפרישו מאתם כי אם כמקדים בדרך וזהו המה יורדים בקצה העיר כו' ומענותנות שמואל לא רצה אפי' באופן זה לומר לנער שיעבור לפניהם כי אם אמר לשאול אמור לנער ויעבור. והנה יראה כי אומרו אחר כך ויעבור היה מקומו אחר אומרו ואתה עמוד כיום כו' שהוא גמר דבורו. אך יהיה שלא הוצרך הנער כדי לעבור שיאמ' לו שאול כי אם שבשמוע הנער את שמואל אומר אמור לנער ועבור מיד ויעבור ושמואל סיים מאמרו ואתה עמוד כו' ואומרו כיום יהיה כי טרם ימשחנו חש פן במשוח אותו יתחמץ לב שאול לומר האם שום חשים על ישראל מלך בהחבא אסוף תאסוף ישראל כלו ולעיני הכל תמליכני לזה אמר עמוד ואשמיעך כו' כלומר כהיום הזה אין המכוון רק להשמיעך את דבר אלהים למען תדע כי מה' הוא כלומר אך הפרסום יהיה יום אחר כאשר היה במצפה:
