שאול
הוריו של שאול
שאול המלך זכה למלוך לא רק בזכות עצמו אלא בצרוף זכות זקנו שהיה מדליק נרות במבואות האפלים. המדרש(ויקרא רבה פרשה ט) אומר: ״אמר רבי שמעון בן לקיש: שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו - מבואות אפלות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים. כתוב אחד אומר ונר הוליד את קיש(משמע שאביו של קיש היה נר) וכתוב אחד אומר: קיש בן אביאל, הא כיצד? אביאל שמו(ולא נר). אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר״. הרב 'מוסר הנביאים' אומר שתפקיד המלך לשמור על עם ישראל מן האויבים ושתהיה להם שלוה ומנוחה בארצם. על ידי שהעם זוכה למלוכה יכול לשבת בשלוה ולעסוק בתורה לכן המלך צריך להיות בבחינת סור מרע ועשה טוב. שאול לא היה בו חטא(בחינת סור מרע) אך הכתוב לא מספר לנו שהיתה לו מדה של ועשה טוב(לשאול בוודאי היו הרבה מעשים טובים אך לא כדי לזכותו למלכות) לכן צרף ה׳ את זכות זקנו שהיה מאיר לרבים ושאול זכה למלוך על ישראל.
שאול עניו ושתקן
כאשר הגיעו לארץ צוף(עירו של הנביא) מציע שאול לנערו לשוב על עקבותיהם מאחר והתרחקו מאד מהבית ובודאי אביו ידאג על העדרותם הממושכת(כי אין דרך האתונות להתרחק כל כך הרבה מבעליהן). נתבונן בדברי שאול ונראה עד כמה עניו היה האיש ונעים הליכות. שאול הוא היה האדם החשוב והשני היה נערו כלומר משרתו. מדרך העולם פוקד האדם על משרתו ולא מתיחס אליו כאל אדם שוה ואלו שאול אומר: "לכה ונשובה"(שמואל א ט ה). כידוע המלה 'לכה' פרושה הצעה ואלו המלה 'לך' פרושה הוראה. כאשר אמר ה׳ למשה: "לכה ואשלחך לפרעה"(שמות ג י) ומשה סרב אך לא כעס עליו ה'. אולם כאשר אמר לו: "ועתה לך"(שמות ד יב), חרה אף ה׳ במשה כי התווכח על הוראת ה'. אם כן שאול אומר לנערו: "לכה ונשובה", לשון הצעה. התנהגות כעין זו מוכיחה עד כמה עניו היה שאול שהתיחס אל משרתו כאל אדם השוה לו. זאת ועוד אומר שאול: "פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו"(שמואל א ט ה), ולא אמר וידאג לי. התוספתא(ברכות פרק ד טז) אומרת: "מפני מה זכה שאול למלכות? מפני הענוה, דכתיב: ודאג לנו שקל עבדו כיוצא בו, אבל שמואל לא אמר כן, אלא והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר: מה אעשה לבני". מעיר הרב 'מוסר הנביאים' כי בפסוקים אלו לומדים אנחנו דרך הנהגה בחיים. האדם צריך להתיחס לכולם בכבוד, כלומר שמוותר על כבודו ואיננו מרגיש רגש עליונות כלפי אחרים. מאידך חייב להבדיל בין כבודו של אדם חשוב לאדם פשוט(אם נוגע לאחרים) לכן שאול היה עניו והשוה עצמו לעבדו ואמר: "ודאג לנו", ואלו שמואל לא אמר אביך ידאג לכם אלא ידאג לך: "מה אעשה לבני" כי הנביא ידע היטב שיש הבדל בין שאול למשרתו, וכדברי חז״ל: אדם רשאי להמעיט בכבוד עצמו אך בשום פנים לא בכבודם של אחרים. הנער של שאול מציע לשאול לפנות אל שמואל כדי לשאול אותו על גורל האתונות. הנער אמר שיש בידו רבע שקל כסף וסכום זה יתן לנביא בעד טרחתו או כדי לא לבוא אליו בידים ריקות כמו שלא מתראים לפני ה׳ בידים ריקות כדברי הכתוב: "ולא יראו פני ריקם"(שמות כד טו ועוד). שאול ונערו לא הכירו את דרכו של שמואל שלא קבל כספים או טובות הנאה אחרות משום אדם בגלל ששמש כשופט וחשש פן יהיה משוחד. שאול הסכים להצעת נערו ושניהם הלכו לעירו של שמואל. עובדה זו מלמדת עד כמה דבק שאול בדרכי ה' שגם הוא נועץ במשרתו וקבל את דעתו.
בפרק הבא נראה דוגמא נוספת לשתקנותו של שאול.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'